בתשובה לאלי שי, 22/08/03 2:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלי, שלום. אני קוראת המון תגובות שלך באתר הזה בימים האחרונים, והיה חשוב לי לומר משהו על הקשר בין סופר לספר. ברגע שספר יוצא לאור, הוא הופך להיות נחלת הציבור. הוא עדיין, כמובן, ספרו של הסופר, אבל כמו ילד שצריך לתת לו להסתובב לבד, צריך לקחת בחשבון שליצירה המוגמרת יש חיים משלה. מטבע הדברים, העולם הוא פלורליסטי. יש אנשים שיאהבו את הספר שלך מאוד, יש אנשים שמאוד לא יאהבו אותו, ויש אנשים שיהיו אדישים אליו. כמו *לכל* ספר או שיר או יצירה אחרת. למה אתה מרגיש כזה צורך להתגונן? אז מה אם לאנשים יש מה להגיד? יכול להיות שהביקורת לא מוצדקת, ואז מה אכפת לך? אז אנשים מדברים שטויות באינטרנט, אז מה? ואם הביקורת מוצדקת (וגם זה יכול להיות, אפילו בחלקה), אולי המאמץ הזה להתגונן בלי הרף מפני אנשים באינטרנט שאתה כלל לא מכיר, מונע ממך לקבל את הביקורת בצורה בונה ולהשתפר כאדם וכסופר? כשאיש אקדמיה כותב מאמר והמאמר נדחה, כשמחזה או יצירה מוסיקלית נדחים בבוז, אפש לעשות עם זה מה שרוצים. כמה פעמים קראת על מלחין או מחזאי או כוריאוגרף מתראיין בעיתון ומוחה ברעש גדול נגד הקהל על שהעיז לא לאהוב את יצירתו? זה מזכיר לי את הציורים המופשטים שלידם כתוב טקסט של האמן שמסביר אותם ובלי הטקסט אי אפשר בכלל להנות מהציור. אז מילא בציור, שמדבר בשפת האמנות, אבל בספר? הספר דיבר בשמך. עכשיו ה"ילד" שלך בעולם הרחב. תן לאנשים להתרשם ממנו בעצמם. אין טעם ללוות מוצר שנועד להיקרא - כדיאלוג בפני עצמו בין הקורא לספר - בפרשנות בלתי פוסקת בגוף הסרט. אני לא מנסה חלילה להניא אותך מלהגיב, אלא להביא אותך לחשוב אם ההגנה הנמרצת שלך על הספר נחוצה, או מועילה, או לעניין בכלל. אם הספר טוב ואיכותי, הוא יסתדר בעצמו, גם בלעדיך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון את צודקת. אבל אני חושב שאלי מרגיש ששוחטים לו את הספר עוד לפני שקראו אותו. בכל התשובות שלו הוא מדגיש שצריך לקרוא את הספר לפני שמחווים עליו דעה. ובזה הוא צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה גם אני מסכימה. צריך להיזהר מאוד כשחורצים משפט על ספר בלי לקרוא אותו. אז את מה שכתבתי צריך באמת לקחת בערבון מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זה דווקא יפה שהוא טורח להגיב ועושה זאת תחת שמו. לא הרבה סופרים עושים את זה באינטרנט. מה עוד שהוא הצביע בצדק על כך שמבקרי הספר (ביניהם אני) לא טרחו לקרוא אותו מתחילה ועד סוף. ויכוח הוא דבר שהוא טוב תמיד, כשהוא אינטליגנטי ולא קנטרני. בדרך כלל קשה מאוד לשכנע את הצד השני לוויכוח, או לפחות לגרום לו להודות בכך ששוכנע. אבל יש הרבה צופים פסיביים שקוראים את הויכוח מעמדה נייטרלית, והטענות שמועלות בהחלט משפיעות על עמדתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המציאות היא דיאלוגית: "אין ויאן" הסיניים. עד שהתגבשה פילוסופיה דיאלוגית במאה ה-19, הבין זאת טוב מאחרים אפלטון ולכן את הפילוסופיה שלו ניסח בדיאלוגים. היהדות עומדת על דיאלוג בין המאמינים לה'. דקרט כתב שקריאת ספר היא למעשה דיאלוג עם המחבר. אם המחבר מוכן לקיים דיאלוג עם קוראיו - אין טוב מזה. שבתאי צבי מעניין אותי וכך הגעתי למאמר ולדיון ארבע שנים לאחר שהתחיל ואני מקיים איתו דיאלוג שהרי ספק אם קוראי המאמר יגיבו. לשבתאי צבי היה דיאלוג עם טבח חמלניצקי באוקראינה. לכל היהודים אז היה דיאלוג עם הטבח. לשבתאי צבי היה פתרון ציוני אלא שהיהודים לא היו אז בשלים לפתרון הציוני ולכן הוא התקבע בזכרון הלאומי היהודי כנביא שקר. לאמיתו של דבר הוא היה נביא אמת שכדי לקרב את הגאולה בחר באמצעים סנסציוניים להכשיר את הלבבות. אמצעים אלה הכשילו אותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |