בתשובה לאיל, 25/08/03 15:16
אין פיתרון 166076
צודק איל -
בכל חברה קפיטליסטית יש את אלה שבמעמד הנמוך יותר והם רוצים לעלות מעמד בכל דרך והכבוד העצמי הוא לא מה שמעניין אותם
יש כאלה שעובדים בעבודות המשפילות ביותר ומשפילים אחרים תמורת בצע כסף וכבוד מפוקפק

אם התחום האפור, וזנות היא תחום אפור כי היא ידועה לכל חוץ מלחוק, היה מקבל את הלגיטימיות החוקית אז יש סיכוי גדול יותר שהעסק היה מסודר ובר פיקוח. היום לא ניתן לפקח על הזנות בשום אופן כי הפושעים והמאפיה שולטים ברחובות האלה ולא פקיד ממשרד העבודה ופקיד ממשרד הבריאות
אין פיתרון 166079
זה לא קשור לקפיטליזם, ומצב הזנות בקובה איננו טוב בהרבה.

אין רבותא אם שוטרים ישלטו "בשוק" הזה או פקידי ופקחי ממשלה. כיום אלו שוטרים שמקבלים שוחד על מנת להיות בצד של הסרסורים. אם "יסדירו את התחום הזה" אז את השוחד יקבלו בעיקר פקידי ממשלה ופקחים, על מנת לאשר יבוא של נשים חטופות, על מנת לאשר תעודות בריאות כוזבות, על מנת ללחוץ על הפרקליטות לסגור תיקים נגד סרסורים.

אתה יודע מה יקרה אם ימסדו את הזנות? הסרסורים ישלמו גם לרבנות, והרב הראשי לישראל יבוא לתקוע מזוזה בבית הזונות וגם לשאת ברכה חגיגית.
אין פיתרון 166081
מי יתן וזה יקרה אך יש אנשים שמוסר יותר בראש שלהם משוטרים קשי- יום ומחפשי אקשן. לפקיד שנמצא במשרד קשה יותר להגיע מאשר לשוטר בניידת ויש עליו יותר פיקוח.
תמיד יהיו המושחתים.

ובקשר לדת - תן דעתך על כך שאין איש דת אחד שמוכן היום למיסוד הזנות וההימורים
אין פיתרון 166090
עזוב. כשפועל זר שבא לכאן עם רשיון ודרכון, כשפועל כזה נפצע בעבודה, ממשלת ישראל, חברות הביטוח, והמעסיק שלו מנסים להפטר ממנו ולשלוח אותו חזרה לארצו מבלי לתת לו יותר מאשר עזרה ראשונה. דווקא היה מקרה הפוך לאחרונה, שבו ביהמש"פ פסק לטובת עובדת זרה שהיתה צריכה ניתוח, אבל זה יוצא מן הכלל, ועובדה שזה הגיע עד לבתי משפט. טיפולים רפואיים דחופים ויקרים לא מבזבזים כאן על עובדים זרים, גם אם זה כתוב בחוזה שלהם. וזה פועל זר שבא לעבוד בעבודה חוקית ומוכרת, לא זונה. זו סתם פנטזיה לחשוב שמישהו ישמור על הזכויות של הזונה. עזוב עובדים זרים וזונות "מיובאות": על זכויותיהם של אזרחי ישראל המדינה הזאת כן יודעת לשמור??

באשר לפקידים – כל קבלן יודע איזה פקיד לשחד כדי לקבל היתר בנייה. כל חייב רציני יודע את מי לשחד במשרדי ההוצאה לפועל. תמורת סכום כסף מתאים אפשר למצוא חיילי צה"ל שימכרו נשק למחבלים. רופא משפחה בקופת חולים יודע להסביר לך, כשתבקש הפנייה למומחה, כמה צריך לשלם לו "מתחת לשולחן". ואתה רוצה שאני אאמין שכשמדובר בזנות או הימורים, שם יתגלגלו כספים אדירים, כספים ללא גבול כמעט, שדווקא שם הפקידים והפקחים יהיו ישרים, ששם יהיה צדק, ששם יתיחסו לאנשים בכבוד? מבחינה זו, עדיף שהתחום הזה ישאר בידיים של העולם התחתון; אני סומך על היושר שלהם ועל החשיבה הכלכלית היצירתית שלהם הרבה יותר מאשר על אילו של הממסד שלנו.

אולי זה מסביר את המשיכה של השוטרים לעולם התחתון: השוטרים פשוט נמשכים להצלחה, רוצים להרגיש חלק מגוף יעיל, פעיל, דינאמי, מתחדש, עם כספים, יכולת ויוזמה.
אין פיתרון 166098
אז אתה אומר שעדיף שיהיה פשע מאורגן מסיבי במקום מערכת בירוקרטית שתנסה לפחות להיות תקינה?

באיזה צד אתה? אני מהצד של אזרחי המדינה, כך נראה לי
אין פיתרון 166105
לא, אני לא בצד של הפשע המאורגן. לו הייתי, הייתי בטוח לחלוטין (ראה ההודעה של הרפ''ק למטה).

אני סרקסטי ואני כועס על מה שאין לי דרך טובה יותר לכנות אלא בשם בגידת הממשלות שלנו -- בנו, באזרחים שלה. זה לא קשור בשמאל או בימין, זה לא קשור בקפיטליזם או סוציאליזם או קומוניזם.

אנחנו משלמים מסים כמו במדינה סוציאליסטית, מקבלים פחות מאשר במדינה הכי קפיטליסטית, הפשע חוגג, בלי בושה, בגלוי, מבלי להסתתר, והעונשים שמטילים השופטים על אותם עבריינים שבמקרה לחלוטין החליטו לעצור דווקא אותם -- העונשים הללו מגוחכים.

אם אתה רואה סיבה לאופטימיות, איזה ''אור בקצה המנהרה'' שלא בא מרכבת המציאות הדוהרת, אתה מוזמן לחלוק אותו איתי.
אין פיתרון 166109
אם כך אז הכותרת כמעט מתאימה-
אני מאמין שמוסר כמוסר ואמת כאמת הם כטרנד שעבר- היום סדר היום מוכתב בחדשות ע''י הבטחון השוטף והפושעים ולאנשים אכפת הרבה יותר מה יש להם מאשר מה יש לכולנו- ויש לכולנו המון ביחד. אני נזכר בשיר של ''שוטי הנבואה'' והוא ''זה הכל מן ג'ה'' כי יש לנו המון אבל אנחנו כחברה לא משכילים להבין את זה אלא להתפורר

כש אז

ובינתיים צריך להסית לטוב יותר מלהסית לרע
אין פיתרון 166122
מוסר ואמת הם די ההיפך מטרנד. לא לפני שנים רבות מדי, היתה לנו מערכת חינוך שידעה להוציא אנשים שגם מתביישים לפעמים במה שהם עושים או רוצים לעשות. היום, כפי שאתה אומר, סדר היום מוכתב בחדשות, ולא צריך להוסיף.

אתה כותב "יש לכולנו המון ביחד" ולצערי אני לא יכול להסכים. הייתי רוצה להסכים, הייתי מת שזה יהיה כך, אבל כבר שנים שזה לא. התפוררנו כחברה, ושום דבר לא יחבר אותנו שוב. אי אפשר להפוך צרכים קיומיים לערכים שמאחדים בני אדם: אני צריך לעבוד ולהתפרנס, אתה צריך לעבוד ולהתפרנס – וזה לא מספיק כדי לאחד אותנו. יש לנו חתן פרס נובל לספרות אחד – ש"י עגנון, ורוב התלמידים שמסיימים בית ספר תיכון בארץ לא מסוגלים לקרוא ולהבין את עגנון – הנתק שלנו מהשפה והספרות שלפני חמישים שנה שקול לנתק שבין תלמיד אמריקאני לשייקספיר. השפה, הדת, הספרות והשירה כבר לא מאחדים אותנו.

מה נשאר? הצבא? – כבר לא משותף. מילואים? – כבר לא משותף. דת? – וודאי שלא. פוליטיקה? – וודאי שלא.

עשו כאן פרוייקט של שירים עבריים. קראו לו "גדלנו יחד". אני זוכר שנצבט לי הלב כשקראתי את הכותרת הזאת: לא יכלו למצוא משהו מהותי יותר? והאמת – לא! זה כל מה שיש לנו במשותף: גדלנו יחד. וגם זה לא ממש נכון, כי רק מעט מאד משותף בין מי שגדלו יחד בתל אביב ומי שגדלו יחד בשדרות.

הייתי רוצה להאמין שניתן עוד איכשהו למצוא מכנה משותף על בסיס ערכים ליבראליים משותפים: שרוב האנשים מרגישים שהחברה שלנו קשה ורעה וגסה, ושצריך לרפא אותה ומהר. הייתי רוצה להאמין שסבל הזולת מעיק על אנשים: שכשהם שומעים שנשים נחטפות ומובאות ארצה לסחר מיני, שהיכן שהוא זה צובט להם בלב. הייתי רוצה להאמין שכשהם שומעים שיש בארץ כיום ערים שלא מחוברים לרשת הביוב הארצית, ערים שאין בהם שדרות וגנים ומגרשי משחקים לילדים (בקה אל-ע'רבייה) שזה גורם להם להרגיש לא נעים. הייתי רוצה להאמין שאחרים, כמוני, נדהמים ומבוהלים מכמות ההומלסים שיש לנו היום, ממספר האנשים המתאבדים מסיבות כלכליות, מן הפשיעה הגואה, ואולי, רק אולי, זה גם דוחף אותם לעשות משהו. אני לא יודע אם יש בכל זה כדי לאחד אותנו. אני לא יודע האם זה מכנה משותף גדול מספיק. אני רוצה להאמין שכן, ובכל זאת אני לא מאמין.

ומדוע אני לא מאמין? מדוע אני דוחה את הגאולה כביכול בספקנות שלי? משום שאני קורא עיתונים, משום שאני קורא את התגובות בעיתונים המקוונים. אני לא מסית לרע ולא צריך להסית לרע: רוב הציבור חושב שהזנות זה דבר נפלא ושצריך להסדיר אותו בחוק. רוב הציבור חושב שערביי ישראל, קודם צריכים לעשות משהו, להוכיח משהו, להיות משהו אחר, לפני שמגיע להם יחס שווה. רוב הציבור חושב שהדיווחים על סחר בנשים מוגזמים ושכולן באו לכאן בשמחה ובששון, ומכל מקום ברצון. רוב הציבור הביע תמיכה באופנובנק וכעת בקופרמן-סגל, נהג משאית הברינקס.

רוב הציבור, אגב, מביע חוסר אימון מוחלט במנהיגים שלו, מימין ומשמאל, ודווקא כאן, בעניין הבודד הזה, אני חושב שהציבור גילה ניצוץ של תבונה קולקטיבית, אם יש בגלל דבר שכזה. החברה שלנו היא חברה קשה, רעה, תחמנית וחוליגנית, אבל אלו אינן תכונות מולדות של "הישראלי"; הוא למד להתנהג כך בגלל אופי המדינה בה אנו חיים:

- במדינה הזאת אתה מקבל חלקים מן המשכורת שלך "במענקים" כדי שהבוס שלך לא ישלם עליהם מיסים סוציאליים. הבוס שלך מלמד אותך לכתוב שאתה צריך החזר עבור דלק כשאין לך אוטו, או עבור ספרות מקצועית שלא קנית, וכו'.

- במדינה הזאת המיסוי הריאלי כל כך גבוה שאנשים מחפשים מתחת לאדמה דרכים לרמות את מס הכנסה. אנשים משלמים כל כך הרבה מסים עד שהם מרגישים שכל דבר במדינה הוא רכושם הפרטי, וככה נראים הגנים הציבוריים שלנו.

- במדינה הזאת לא אוכפים את החוק באופן מסודר: תתלונן למשטרה על שכן שמרעיש, על גניבת אופני הבן שלך, תדווח על אשה מוכה בבניין ממול – הסיכויים שתגיע ניידת קטנים להפליא. התלונן על אנשים שמעשנים באיזור האסור לעישון – לא יקרה דבר. אנשים לומדים "להסתדר" ביניהם כשמדובר במשהו שחשוב להם, ולשתוק בכל המקרים האחרים. קוראים לזה חינוך לביריונות.

- הישראלי רגיל לשירות גרוע. הוא לומד שבלי צעקות לא ישיג דבר. הוא לומד שהדרך היחידה בה יטפלו בו זה לגרום כמות אדירה של רעש במערכת. הישראלי לומד ששירות טוב איננו סטנדרט: יש אנשים שיעזרו לך מכל הלב, ויש אנשים שיכולים לטרטר אותך חודשים. הוא לומד מכך לפתח חברים, לקשור קשרים, ולהשיג פרוטקציה.

- הישראלי לומד מהחדשות שככל שהגנב או מקבל השוחד נמצאים בעמדה בכירה יותר, כך קטנה בפועל האחריות הנתבעת מהם, ושהם לא יענשו בעונשים קשים. בנקאים, שוטרים שסרחו, פוליטיקאים – הם לא יענשו בחומרה, ויהיו מעשיהם חמורים, מבחילים ומזיקים ככל שיהיו.

כך מקבל הישראלי חינוך לאזרחות רעה. חינוך שהוא מיישם בהצלחה אחר כך. המורים והמחנכים בשיעור הזה הם הממסד שלנו, מראשי הממשלות ועד לפקידים. השתלחות פרועה אתה חושב?
אין פיתרון 166169
יש ישראלים שיש להם המון בסיס משותף- והבעיה לדעתי היא למי נותנים לדבר בתקשורת- ולהכתיב את סדר היום.
היום כל עורך במדיה יודע שמכירות ופנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר והמתלהם ביותר יתן יותר מכירות (ומוציא את האספסוף שבנו החוצה) כך שעקב החיפוש אחר תחלואי החברה יש להם יותר לגיטימציה ופריחה

האנשים ש''למעלה'' מרגישים היום כמנהלים של העולם וכל מנהל מפעל לא מכיר את העובדים שלו עקב תפישת העולם הקפיטליסטית שזה לא משנה מיהם העובדים שלך, מה הם מרגישים ומה הם אוכלים אלא תחשיב הרווח הנקי של המפעל
ואם הרווח לא מספיק מעבירים את היצור לחו''ל.
המנהל רוצה אולם קולנוע חדש בבית ומכונית כמו שראה במגזין מאירופה.

חלק גדול מההתפוררות אני מאמין שנובע מחוסר במנהיגים דמוקרטיים אמיתיים- כאלה שיוכלו לשנות ענינים לאומיים לטובת הכלל בהינף יד. הצמיחה הכלכלית העצומה של תחילת שנות התשעים בעולם וניהול לקוי של המשאבים ע''י הממשלות גרם למצב שאנחנו מתארים היום.

הפתרון שאני מאמין בו הוא לקחת את התקשורת בערבון מוגבל ולהאמין בעמנו ובעצמנו ולהבנות מלמטה אם צריך. תנועה של אנשים טובים וחפים מאינטרסים כמוני וכמוך יכולה לקום והיא נמצאת איפה שהוא באנשים שאנחנו מכירים ואם נוכל לשנות את סדר היום הציבורי ולגרום לאנשים להאמין שוב בערכים שנשכחו כמו מוסר ע''י אמונה יוקדת בו בעצמנו אולי נשנה משהו ונשפיע על אחרים
(כל אדם הוא מנהיג- השאלה היא כמה אנשים הוא מנהיג)

אתם יכולים להגיד שאני חולם, אבל אני לא היחיד
אין פיתרון 166345
אתה מקטר, ומקטר, ומקטר, ומשום מה מצביע דווקא על האנשים שמחפשיפ איזשהם פתרונות - למשל אלו התומכים במיעסוד הזנות - כאשמים, כאשר לא זה המצב.
תן לי לחדש לך: רוב הציבור בארץ הוא *בדיוק כמוך*. הוא נגד מיסוד הזנות, הוא נגד ניסיון לחשיבה יצירתית, הוא *יודע* שאין פתרון והוא עשוה בדיוק מה שאתה עושה, את הדבר הישראלי ביותר - מוציא קיטור. וזהו.
עכשיו כש"מר ישראלי", או מר מאייר, הוציא קיטור וצעק על כל אלו שמנסים לעשות משהו "עזבו אתכם, אין פתרון, מה אתם עושים", עכשיו מר ישראלי יכול ללכת בחפץ לב ולארגן לו פרוטקציה במשרד הפנים, כי באמת, זה מה שכולם עושים, זה נורא, אבל רק ככה אפשר בארץ.
אין פיתרון 166103
השמצות פרועות של כל הממסד.
אתה נאשם בהשתייכות לעולם התחתון. באופן מדהים אתה מנסה לדחות את הפיקוח באיצטלה של אדם מוסרי, וזו עבירה נוספת (התחזות והונאה).
לפיכך, אנחנו בדרך אליך, להקריא לך את הזכויות שלך, שקשה לנו לשמור עליהן.
להקריא את הזכויות? 166119
אז כל הפיאסקו הזה מתרחש בכלל בארה"ב?
רפ"ק ? בדרך ? 166126
רפ''ק יקר.
רק בסרטים האמריקאים ''מקריאים לך את הזכויות שלך'' (הלכת מירנדה - ככה קוראים לזה).
לא בישראל.
בתור רפ''ק אתה אמור לדעת דברים כאלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים