 |
|
 |
||
|
||||
 |
שעזב את הארץ לאחר קבלת פנים עוינת להצגה ביקורתית שלו. מתוך הראיון, על ההתיחסות להצגה: "זה הדהים אותי. אנשים מוכנים לקבל את ההצגות הכי מטומטמות, רק לא לראות את האמת." "אני מודה, טעיתי, לא ראיתי שהאנשים לא רוצים לראות." על המצב הכללי: "נהיינו אגרסיבים, וולגרים, סוג של כיעור. השחיתות וקבלתה, הרס הנורמות המוסריות והערכיות, הכול הידרדר." על הסיבה ליחס להצגה: "זה סוג כזה של עיוורון. הצליחו לגרום לאנשים לחשוב שאנחנו הצדיקים, וזו בעייתם של הפלסטינים, ואז כל מילת ביקורת ממני הפכה אותי לבוגד." על היחס האישי כלפיו בעקבות ההצגה: "אפילו לאיבגי, כוכב-על ושחקן אהוב, לא פשוט להיות נביא זעם. פעם זו הייתה דיילת באל-על, שאמרה לו שלא יצאה מההצגה רק מפאת כבודו; בפעמים אחרות היו אלה עוברי-אורח שזרקו לעברו את הקללה 'בוגד'. אחד משיאי התוקפנות נגדו נרשם, כשהמתין לרכבת מתל-אביב לזיכרון. איבגי עמד על הפלטפורמה עם שפם, שצימח לרגל תפקידו ב'הדמעות של אמסלם'. "לפתע ניגש אליי צעיר גבוה, בן שלושים פלוס ואמר לי 'מה אתה חושב בגלל שאתה עם שפם ומשקפיים, לא מזהים אותך?", לא עניתי לו, והוא המשיך, 'אין לך מה לעשות? רק לדבר נגד ראש הממשלה? איך אתה לא מתבייש? איך אתה יכול?' לא עניתי לו, ואז הבחור הלך ממני ופתאום חזר ולחש לי בארסיות, 'איך אני שונא אנשים כמוך'. לא עניתי לו ושוב הוא הלך ושוב הסתובב, שם את שתי ידיו על איבר במין שלו בתנועה גסה כלפיי. המשכתי לא לענות לו, ואז הרכבת הגיעה, נכנסתי לקרון אחד, והוא נכנס לקרון השני, ודרך החלון הוא עשה לי תנועת יד המונית וגסה. ואני שואל את עצמי מה היה קורה אם הייתי עונה לו. לפעמים אני מרגיש שייתכן שהצלתי את חיי." |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |