בתשובה לברקת, 30/08/03 1:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתמול, כשכתבתי "טסטוסטרון", עוד לא ידעתי שעיתונאי ממין זכר, ר. ש., יעדיף להתחיל עם השיער של אתי אלון ואחר כך, לאורך מאמר שלם, להפוך את הטסטוסטרון למרק עוף מתובל בפודינג, משל כאילו היה אשה, ועוד אשה מהסוג הגרוע ביותר! (-: (פארסה במאמר רציני? - אז אפשר היה קצת, אבל למה *כל* המאמר?) אין הרבה חדש תחת השמש. היו באים אלי לפני שמונה שנים והייתי אומרת להם בלי הספר. זה בסך הכל נושא בהיר וידוע: טסטוסטרון, ההורמון האחראי (בין היתר) על מספר מאפיינים זכריים, משפיע ביחס ישר (יחס ישר, הגדרה לא מדוייקת, כרגע הכי נוחה) על רמות הפעלתנות המינית ועל רמות התקפנות. זה לא עניין של "עוד כמה טיפות". אצל הזכר האנושי, טסטוסטרון במינונים של למעלה מפי עשר מאשר אצל הנקבה (בעולם החי זה יותר מורכב ותלוי באיזה מין מדובר. היה כאן, אם זכורני, שיח קצר על צבועים, מתישהו). אצל עבריינים - רמות גבוהות יותר של טסטוסטרון מאשר בכלל האוכלוסיה. וכך הלאה, והיריעה תקצר. זה מהווה הסבר יותר ישיר ויותר יעיל לבעיית הגבר האלים, מאשר המאמר בוואינט. משורר אחד שהכרתי היה אומר - סוציוביולוגיה יותר עדיף. וכיוון שעדיין איננו חברה סאיינס פיקשנית ואין משנים לאזרחים את המערך ההורמונלי, הטיפול הוא משולב (או צריך להיות), חלקו בידי החוק וחלקו ע"י אנשי מקצוע מתחומי הע"ס והפסיכולוגיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע מניחים שרמות גבוהות יותר של טסטוסטרון מובילות לעבריינות ולא שעיסוק בעבריינות (אם כל האספקטים התוקפניים הדרושים להצלחה במקצוע), לאורך זמן, מובילות לעלייה בטסטוסטרון?2 ידוע שנשים הן אלימות כלפי ילדיהן1. הכיצד הן מצליחות לעשות זאת עם עשירית מכמות הטסטוסטרון? האם אצלהן, משום מה, לא מדובר בתופעה שאפשר להסביר בעזרת ההבדלים הביולוגיים? _____ 1 נוסח בצורה זאת בכוונה. 2 בעייה שיש לי עם טענות רבות במדה"ח, המערבות ביולוגיה, היא שכמעט תמיד מניחים שהביולוגיה היא סיבה וההתנהגות תוצאה. האם מישהו חוקר גם את החץ לכיוון השני? הכיצד התנהגות משפיעה על הביולוגיה?(אני לא מדבר על הגנוטיפ, שמן הסתם לא מושפע מהתנהגות בשום אופן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריות העוסקות באלימות נחלקות לתחומים פסיכולוגיים, סוציולוגיים וביולוגיים. מדעי החברה לא "מערבים ביולוגיה", אלא מסתמכים על נתונים ביולוגיים שהתקבלו ממחקרים. התיאוריה הביולוגית בנוגע לאלימות לא עוסקת בטסטוסטרון אלא דווקא בגנטיקה, והיא תיאורית ה XYY שגורסת שבקרב גברים אלימים מצאו X נוסף שהוא כנראה זה שמביא להתנהגויות אגרסיביות יותר. לצערי, הספרים שלי עדיין לא איתי ולכן אני אכרוז להדר שתוכל, לדעתי, להוסיף חוכמה בנקודה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהצגת הרגע את הבעיה. הסוציולוגים מסתמכים על מחקרים בתחום אחר (בלי יכולת ערעור, משום שזהו לא עיסוקם) ותמיד מתיחסים אליהם כאל הסיבה או כאל הגורם להתנהגות ואף פעם לא כאל דבר אשר יכול להיות תוצאה של התנהגות. טענות חזקות באמת, הן אלה המדברות על גנטיקה (משום שבוודאות אין חץ בכיוון השני). הבעייה, עד כמה שאני מבין, היא שיש לנו חור בהסברת המנגנון של הקשר בין הגנוטיפ לפנוטיפ. אנחנו אולי יודעים שלגברים אלימים יש "X נוסף", אבל האם אנחנו באמת יודעים למה זה הופך אותם לאלימים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמם של בעלי ה-Y הנוסף הוא <להכניס כאן מנגינה מרשימה של גיבורי על> "Supermale". אנחנו אפילו לא יודעים שה-Y הנוסף הוא הסיבה העיקרית לאגרסיביות (אין פנוטיפ מובחן בקרב כל הגברים בעלי ה-Y הנוסף). מה שאנחנו כן יודעים (עפ"י מחקר מסוים) זה שאחוז הגברים בעלי Y נוסף, בקרב עבריינים שנתפסו, גבוה מהאחוז באוכלוסיה הרגילה (0.1% באוכלוסיה הרגילה, 3.5% בקרב השוהים בבתי הכלא). אולי ה-Y הנוסף פשוט מיצר פושעים לא מוצלחים (שנתפסים בקלות) ולא פושעים אלימים? סתם נו. ברצינות: יש לזכור גם ש-96% מהגברים בעלי ה-Y הנוסף, לא מעבירים חלק מחייהם מאחורי הסורגים וכל מה שקראתי בנושא אומר שאין מחקר פסקני שקובע שהם שונים במידת האגרסיביות שלהם מגברים "רגילים". קשר קצת יותר ברור קיים בין ה-Y הנוסף לאימפולסיביות, אבל אימפולסיביות איננה חייבת להוביל לאגרסיביות או אלימות. היא יכולה באותה מידה להוביל לאפיקים חיוביים. בכלל, אי אפשר לטעון טענות כלליות לגבי גברים, כאשר בעלי ה-Y הנוסף הם בעצם בעלי גנוטיפ שסוטה מהנורמה (0.1% מהגברים באוכלוסיה הכללית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "הצגתי את הבעיה" משום שבסה"כ הראיתי לך מהן אותן "תיאוריות ביולוגיות" שנמצאות בשימוש ע"י מדעי החברה. מכאן, קפצת למסקנות והתלהמת לאורך פתיל שלם. תיאוריית ה XYY אכן התיימרה להסביר אלימות הננקטת ע"י גברים, אך בגלל ביקורת רבה שספגה היא כבר אינה אבן דרך בקרימינולוגיה המודרנית. בפועל, גברים נחשבים ליותר אלימים בעיקר בגלל סטטיסטיקות שמראות שהמצב הוא כזה. מחקרים הבודקים אלימות, התייחסו לנשים כאל שוות וזהות לגברים, ושאלו אותן את אותן השאלות, תוך הסתמכות על אותן תיאוריות לגברים ולנשים, או שפשוט לא התייחסו אליהן בכלל מתוך הנחה שתופעת האלימות הנשית באוכלוסייה היא זניחה, אם בכלל קיימת. אתה מוזמן להתלהם כאוות נפשך אבל בפועל זהו המצב. יכול להיות שתיאוריית האבירות, פועלת גם היא במקרים מסויימים (התיאוריה שעל פיה נשים נתפסות כחלשות וחסרות ישע ולכן באופן אוטומטי מעוררות אמפתיה בקרב נציגי החוק) ויכול להיות גם שגברים רבים לא מתלוננים במשטרה על האלימות המפלצתית שהם סופגים מצד בת זוגם כדי לא להתפס פחות גברים. אולי... סנוב, ואת זה כבר קראת? דיון 1039 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי לכולם. שבתי מנופש (נפלא ונחוץ) ורק עכשיו קיבלתי את הודעת הכריזה. יכולות להיות המון סיבות למה גברים מואשמים ו/או מורשעים יותר בעבירות אלימות. המנחה שלי ואני כותבים בחודשים האחרונים ספר על ההיסטוריה של עבריינות נשים במאות ה-17, 18 ו-19, ואנחנו מגלים שבעוד שנשים היו מעורבות במאות הקודמות בהמון סוגי עבריינות - גם לא "נשיים טיפוסיים" כמו הפלות, רצח תינוקות וכישוף - הן הואשמו והורשעו הרבה פחות מגברים בעבירות אלימות. נכון, יש הרבה עדויות ואנקדוטות שמתייחסות למקרים של אלימות ע"י נשים, אבל מעניין לראות שכשהיתה אלימות כזו היא בדרך כלל התרחשה בתוככי הבית (ולא בקטטות ציבוריות) ונגד ילדים או נשים אחרות (היא כמעט לא הופנתה נגד גברים). כמובן שלזה יכולים להיות שני הסברים. או שנשים היו פשוט מעורבות פחות בעבירות אלימות (מסיבות חברתיות או מסיבות ביולוגיות - ר' בעיקר מאמרו של Conklin), או שהמערכת העמידה אותן לדין פחות. למה? זה כבר סיפור מורכב, שקשור לראיית האשה כחלק מה-domain הפרטי ולא הציבורי (לדעתי תיאוריית האבירות היא רק חלק קטן מהעניין, ולא מסבירה את מה שקורה באופן שלם). עכשיו כדאי שאפרוק את המזוודות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנוב... מתלהם... האם בחירת המלל הזה מצידך הוא דוגמא לחוסר אגרסיביות נשית? יש גם סטטיסטיקות לגבי הרג תינוקות ואלימות נשים כלפי ילדים. מן הסטטיסטיקות האלה נהוג להתעלם ו/או לפתור באמצעות גורמים חיצוניים לאישה (רק כך אפשר להשאיר את האישה ברובריקת הקורבן, גם כאשר היא זו שמפעילה את האלימות כנגד חלשים ממנה). כאילו מציאת ההסבר או הגורם, לאלימות האישה, מפחית את עובדת היותה אלימה. וכן, את זה כבר קראתי (לפני כשנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם התגובה הזו שלך היא דוגמא לבכיינות גברית? ציינתי שאתה מתלהם אחרי שקראתי את כל הפתיל הצעקני משהו שלך, לא בדיוק שמרת שם על קור רוח. לא התעלמתי משום סטטיסטיקות ואני לא מגינה על מערכת המשפט והחלטותיה. אני גם לא מגנה אותן, אבל מול כל אותן סטטיסטיקות אפשר תמיד להראות את העונשים להם זוכים אנסים ורוצחי נשים שלא אובחנו כבלתי שפויים אלא כאנשים שמסוגלים וכשירים לעמוד לדין ובכל זאת קיבלו עונשים שלא עומדים בשום קנה מידה שהוא לנזק שגרמו. ובנוגע לנשים האלימות, אני לא מצדיקה אותן או את מעשיהן ואני גם לא אגיד שמאחורי כל אשה אלימה עומד גבר אלים. בפועל, נשים אלימות זוכות לגינוי חברתי כבד מאוד משום שהן מועלות, כביכול, בתפקידן ובייעודן. בניגוד לגברים אלימים שלכל היותר מוצא נגדם צו הרחקה, עבודות שירות או תקופות מאסר ומעצר קצובות ביותר, הנשים ע"פ רוב מאושפזות במחלקות פסיכיאטריות ומרצות גם עונשי מאסר. אין מקום להשוות כאן בין עבירה לעבירה ובין עבריינית לעבריין משום שכל מקרה לגופו, אך לטעון שאין דין ואין דיין לעבירות אלימות שמבוצעות ע"י נשים זו טעות חמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אני בכיין, מתלהם, צועק (?!) ולא שומר על קור רוח. כמו שליאור אמר, את כנראה צודקת לחלוטין בעניין זה. מה הקשר בין שאלות משפטיות ושאלות לגבי חומרת עונשים (יכול להיות שאנו מסכימים בכלל בעניין זה, מי יודע), לבין הטענות שלי כאן כנגד מדה"ח והשימוש (הלא זהיר לדעתי) של סוציולוגים בביולוגיה? מי טען שאין דין ואין דיין לעבירות אלימות שמבוצעות ע"י נשים? מאיפה זה הגיע? אני דיברתי על מדעי החברה וביולוגיה, לא על חוק ומשפט. או שאולי לדעתך יש קשר הדוק בין מדה"ח לבין אידאולוגיות? אם כן, אני חושב שזה דווקא מחזק את מה שאמרתי קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בסה"כ הגבתי לך לתגובה 167377, ששם תהית בנוגע לסטטיסטיקות של אלימות נשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שהגבת לתגובה 167377. אשמח רק אם תסבירי לי את הקשר בין צדק בענישה לבין מה שטענתי לאורך הפתיל (ביקורת על שימוש לא זהיר בביולוגיה במדעי החברה). ממש לא הבנתי את הקשר. לדוגמא, קראי את המשפט שכתבת: "לא התעלמתי משום סטטיסטיקות ואני לא מגינה על מערכת המשפט והחלטותיה". אל מי ומה משפט זה מתיחס? אולי היתה פה אי הבנה לגבי טענותי ואולי באשמתי, אבל עד כמה שאני רואה התגובה שלך לא באמת מתיחסת לדברים אותם אמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבדיקות שעשו בקרב חיילים אמריקאיים ששירתו בוויאטנאם פרק זמן ממושך, הסתבר שרמות הטסטוסטרון של גברים במצבי לחץ (למשל, בלחימה ממושכת, או שירות ממושך בתנאי סכנה) נמוכות בהרבה מבגברים במצב של שלום ושלווה. לא זוכר את המקור, אבל אם אינני טועה ראיתי גם הפנייה עברית בקורס ''פסיכולוגיה של המינים'' של האוניברסיטה הפתוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מעניין. הלכתי לגאגל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |