בתשובה לדובי קננגיסר, 05/09/03 9:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באתר הכנסת, ממנו הבאתי את הנתונים, גם מתועדות הסיבות הרשמיות (או הרקע) לפרישות השונות. אקל עליך - תראה בהתחלה מפלגות עם אותו בסיס רעיוני שפורשות בהפרשי זמן קצרים יחסית זו אחר זו (עד שנה), וכתוצאה מכך נופלת הקואליציה, וניתן יהיה להניח שמדובר באותו רקע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, נו, באמת. הממשלה ה-23, למשל, נפלה "בעקבות הצבעת אי אמון". בעברית קוראים לזה "התרגיל המסריח". קצת קשה להסתמך על התיעוד ההיסטורי המפורט הזה כדי להראות משהו. אתה מבקש ממני לעשות מחקר היסטורי ששווה ערך לתיזה קטנה, וזה לא משהו שאני יכול להרשות לעצמי, מבחינת זמן, בימינו. אתה טענת לעיל שאתה כלל אינך מקבל את הרצף האידיאולוגי כפי שהוא מתואר בד"כ. איך אתה רוצה שאני אצביע לך על שתי מפלגות עם אותו בסיס רעיוני? איך בכלל אתה רוצה שאני אוכיח לך משהו כל כך מפורט כאשר יש לי רק שני מקרים של ממשלות עודף שנפלו באמצע קדנציה? הנה מה שיש לאתר הכנסת להגיד על השניה: "ראש הממשלה התפטר על רקע מצב בריאותו". א-הא. זו הייתה הסיבה. בדיוק. בהחלט. בכלל לא קשור לפוליטיקה, בכלל לא קשור לתמיכה שהוא קיבל או לא קיבל מתוך הקואליציה שלו. סתם - לא הרגיש טוב, אז הלך הביתה. אז מה יש לי? יש לי את התרגיל המסריח. זה עוד מהתקופה שש"ס נחשבה מפלגת מרכז, מבחינה מדינית. אפשר להגיד שיש קרבה בין ש"ס לעבודה בזמן הזה, והן פורשות ביחד. אף אחת מהן לא הייתה פורשת אילולא השניה הייתה מעורבת בעניין, להזכירך. זה המיטב שאני יכול להוציא, מתוך הכמות המאוד קטנה של מקרים שיש בישראל. אם אתה באמת רוצה שאני אעשה מחקר היסטורי-פוליטי, אנא ספק לי תקציב מחקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי התרגיל המסריח: גם זו דוגמה לא טובה. הממשלה כבר נפלה עם פרישת העבודה, שהורידה את כמות הח"כים מתחת ל 60. ש"ס היתה חלק מהקואליציה הבאה שהקים שמיר מייד, להצבעתה באי אמון לא היתה השפעה כלל. ופתאום, אתה לא יכול להוכיח כלום. כל הסטטיסטיקות מחכות לתקציבי מחקר... לעומת זאת, אני חושב שאני דווקא הראיתי שהכיוון השני נכון: כל ממשלת עודף נפלה רק כקואליצית מינימום (כלומר, עקב פרישת מפלגה אחת בלבד ש"אסור" היה לה לפרוש עפ"י תנאי ה"עודף", או ע"י שתי פרישות מרוחקות זמנית ואידיאולוגית, שמראה שדווקא טוב היה להקים קואליציית עודף בעת ההיא, כדי לספוג את הפרישה הראשונה, ובכל זאת לתפקד עוד שנה וחצי שנתיים או אפילו עד סוף הקדנציה). שבת שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הוכחתי את טענתי דרך הנתונים הסטטיסטיים. אתה, משום מה, רוצה שאני אערוך מחקר עומק היסטורי שאין לי הכלים או הזמן לערוך. טרם הסברת איך קרה שדווקא כאשר הפוליטיקאים לא הצליחו להקים ממשלת עודף - דווקא אז הספיקה הקואליציה המינימלית, בעוד שבחלק ניכר מהפעמים שהוקמה ממשלת עודף, זה לא הספיק. פשוט מדהים. העבודה לא הייתה פורשת מהקואליציה אם לא הייתה חושבת שש''ס תפרוש. הממשלה, מה לעשות, לא הייתה נופלת אילולא התרגיל המסריח. כשיהיו לך תקציבי המחקר בשבילי, חזור לדבר איתי. בינתיים, אתה עוד לא הצלחת להסביר את הסטטיסטיקות המנוגדות לטענתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו בדיוק, שלא "הוכחת" את טענתך. הסטטיסטיקות אינן שייכות כלל להפרכת או הוכחת היותה של קואליצית מינימום עדיפה על קואליצית עודפים. זה שהסטטיסטיקה מספרת שקואליציות מינימום שורדת יותר בממוצע, אומר אולי משהו על תנאי הפתיחה של הפרלמנט באותו זמן. למה הדבר דומה? השוואה של פרלמנט דו או תלת או חמש מפלגתי לפרלמנט שלנו - שם כמעט תמיד יהיו קואליציות מינימליות, וזהו פרלמנט יציב יותר באופיו. כמו כן השוואת הממשלות הראשונות בישראל, בהן היתה הגמוניה מפלגתית, ולא היה צורך בהוספת מפלגות, כי היציבות השלטונית היתה built in במערכת. כלומר: רק בחינה פרטנית של כל מקרה קואליצית עודף יאשש או יפריך טענה שזו טעות להקימה במודל זה: וזאת ניתן לבחון בקלות, ללא תקציבי מחקר ענק, ע"י בחינת אופי פרישת המפלגות מהקואליציה. הראיתי שאופי הפרישה תומך באופן הקמת הקואליציה כקואליצית עודף. לא הצלחת להראות את התזה ההפוכה שלך (שהיא היחידה שיכולה לעמוד כנגד הקמת קואליצית עודף), אז אתה חוזר לסטטיסטיקות ולבקשות לתקציבי מחקר. (ואגב ההתפסות לסטטיסטיקה: אתה מתעלם מהנתון הסטטיסטי האחר, הסותר לכאורה, שלמרות כל היופי חי הסטטיסטי הזה של נפילת קואליציות עודף, פוליטיקאים מוסיפים להקים אותן כשמתאפשר ומתבקש הדבר, בערך באותה כמות כמו קואליציות מינימום.) אם לא הצלחתי לשכנע אותך בנקודה בסיסית זו, כנראה שאין טעם להמשיך בדיון. ישפטו הקוראים שהחזיקו מעמד עד כה איזו גישה עדיפה לניתוח התופעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ושוב, לדוגמת התרגיל המסריח: דוגמה מצויינת ל_העדפת_ קואליצית עודף: פרישת העבודה לבד היתה מחסלת את הקואליציה, שהיתה יורדת מתחת ל 60, אבל היא לא היתה מעוניינת לעשות זאת, עד שמפלגה נוספת תפרוש איתה, בשאיפה למנוע הקמת קואליציה ימנית לאחר האי אמון. כלומר, עצם המצאותה של ש"ס כמפלגה עודפת, היתה דווקא עשויה למנוע את פרישת העבודה. אם ש"ס היתה באופוזיציה מלכתחילה, ייתכן והעבודה היתה פורשת הרבה קודם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |