בתשובה לאסתי, 08/09/03 16:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הייתי מנסח זאת אחרת: היא לא רצתה לדעת. בכך היא אינה שונה מכמעט כל העם הגרמני. החטא המיוחד שלה הוא התנדבותה להתייצב בראש החץ של מכונת התעמולה הנאצית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כאן הפרדוקס, או הפרדוקס לכאורה. אני חושבת שיש הנחה סמויה אצל רובנו, שכישרון גדול באמנות בא בד"כ יחד עם רגישות אנושית גבוהה. ופה היא מפגינה דרגת רגישות של דג, בערך. והרי היו הרבה אמנים שעזבו את גרמניה עוד בהתחלת השלטון הנאצי, הרבה לפני שהעניינים הגיעו לאן שהם הגיעו. איך אמן יכול להיות כל כך אטום? והיא לא היתה סתם גרמניה מהשורה, אלא קרובה למעגל הכי פנימי של השלטון. קשה לדמיין מצב שבו אדם כזה לא ידע ולא שמע כלום. הרי בטוח שלכל הפחות, מישהו מידידיה רמי המעלה, מתי שהוא, פלט משהו, אחרי כוסית אחת יותר מדי של שנאפס, לא? וחוצמזה, אני יכולה לנסות לדמיין מצב שבו אתה לא מכיר אנשים אישית, או לא פוגש אותם אישית, ולכן אתה מצליח להתעלם, או להדחיק את הידיעה על מה שקורה להם. אבל פה היתה מולה, מול האף שלה, מול עדשת המצלמה שלה, קבוצה גדולה של אנשים, שידוע שבסוף ההסרטה הם פשוט לא יהיו יותר, בשום מקום. ואז גם אדם אטום יחסית אמור להרגיש משהו, לא? ואגב, אני יכולה לדמיין לעצמי, ולהבין איך מישהו מרגיש כשהוא אנטישמי, או גזעני, או מלא שנאה לא-רציונלית אחרת. אבל אצלה זה אפילו לא משהו כזה. היא אפילו לא שונאת. זו הסיבה שקראתי לה מפלצת, כי היא נשמעת כמו איזו מוטציה של נפש האדם, על כל גווניה האפשריים של נפש זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, יש הנחה סמויה אצל אנשים רבים, שכישרון גדול במדע בא בד"כ עם אטימות רגשית וקרה. והנה, מדענים לא-מעטים, כגון נילס בוהר וארווין שרדינגר עזבו את מדינות הציר ואת איזורי-כיבושיהן, בשל מדיניותן האכזרית. איינשטיין ופרמי גם הם עזבו את מדינות הציר, אבל הסיבות שלהם היו אישיות יותר — איינשטיין עצמו היה יהודי, וכך גם אשתו של פרמי. אולי לא ממש כדאי לסמוך על כל ההנחות הסמויות שיש לאנשים רבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם באמת יש הנחה סמויה כזו לגבי מדענים? אצלי בכל אופן לא. כלומר, יש את דמות "המדען המטורף" מהסרטים, ואת "הפרופסור המפוזר", אבל אלה קריקטורות, ואני חושבת שאנשים יודעים את זה. אבל אולי אני טועה.. אלברט: איפה החתול? מלינה: איפה ששמת אותו, במגירת הירקות של המקרר. ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ידוע שאינשטיין שתה שמפניה עם חרדל, זה היה במי רוצה להיות מיליונר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבולבלת זו אני. בדקתי עכשיו, ולאשתו בכלל קראו מילבה. ואני אפילו לא מדענית גדולה. [או קטנה]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החתול שלכם אצלי. לא אכפת לכם, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטריאוטיפ של המדען האטום והקר הלא הוא אדוארד טלר, הניתפס לרוב כאנטי תזה לאופנהיימר ההומניסט, ונדמה לי שטלר אף הפליל אותו אצל מקארתי ( מי שזוכר מוזמן לתקן). אבל מעניין שדווקא אופנהיימר מצוטט כאומר את האמירה שבעיני מייצגת את המדען האטום רגשית בצורה מדויקת <ציטוט מזיכרון>: כאשר ניצבים בפני בעיה ומוצאים שהפיתרון הוא מתוק מבחינה טכנית1, הולכים ומבצעים, מבלי לחשוב על התוצאות. 1 הביטוי המדויק היה technically sweet אאלט.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא התקרר המסך מתגובתי זו והנה גם טלר נפטר דיון 1611. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטריאוטיפ של הערבי הטרוריסט והקר הוא יאסר ערפאת. (דובי, מנסה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |