בתשובה להאייל האלמוני, 31/12/99 20:32
"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?" 1692
שלום אלמונימי,

השאלה מי כאן הבריון נתונה במחלוקת. שאלת השלטון בסוריה אינה רלוונטית לשלום. כשגורבצ'וב בא לרייגן, רייגן לא אמר לו "חזור לביתך" משום שהוא הגיע ממדינה קומוניסטית שמדכאת את אזרחיה. נהפוך-הוא, הוא קיבל אותו בזרועות פתוחות תוך ידיעה שהתעלמות מהאוייב לא מעלימה אותו. כל עוד ברה"מ היא אוייב, ראשי הנפץ הגרעיניים שלה יהיו מכוונים לריכוזי האוכלוסיה האמריקאיים. עצימת עיניים לא תשנה את העובדה הזו, והעובדה שמשך 40 שנה לא היתה מלחמה בין הגושים, לא מפחיתה במאומה את הסכנה שבהליכה על חבל דק שבין מלחמה קרה למלחמה חמה (ע"ע קוריאה, ויטנאם, קובה, אפגניסטן).

אגב, ראה זה פלא, היום רוסיה היא מדינה דמוקרטית. במצב קשה אמנם, אבל דמוקרטית. מה חלקה של ההתקרבות בין ברה"מ לארה"ב בכך?

לסיכום, אנחנו לא ארה"ב. אנחנו קטנים ואנחנו זקוקים לשלום. השאלה אם הגולן מגיע לנו או לא אינה רלוונטית. העולם מעולם לא הכיר בסיפוח של הגולן ומבחינתו זהו שטח סורי כבוש. אנחנו אולי מאמינים שאנחנו היינו הקורבן במלחמת ששת הימים. העולם לא מאמין לסיפור הזה, כי כנראה באמת יש בו הרבה חורים.

או"ם שמום, אבל מדינה לא יכולה לחיות ממש לבדה. אפילו לאירן יש נפט. לנו יש רק מוחות והייטק, מה יקרה לנו אם כל העולם יביט ויראה את העם בישראל דוחה הסכם שלום המבטיח לו בטחון ומים, בתמורה לשטח סורי כבוש (וזה *שאתה* חוש שהשטח נכבש בצדק, לא משנה כלום)?

אם ישראל תסרב להסכם שלום המחזיר לסוריה את הגולן ומבטיח לישראל את האינטרסים שלה, אללה איסטור. האמריקאים לא ישמחו להמשיך לממן מצב מלחמה שכבר היה יכול להסתיים ושאר העולם יכה ויוקיע אותנו כסרבני שלום. אירוני משהו שהמלה "סרבני" דומה למלה "סרבים", ויש לי הרגשה רעה, שלצערי נראית לי די מבוססת, שהיחס אלינו עלול להיות דומה.

תודה ושלום,
אורי

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים