 |
יהודים אדוקים רגילים לייחס אסונות לעבירות שבין אדם למקום. להתנהגות הזו יש היסטוריה ארוכה. אבל זה אינו דפוס התנהגות הכרחי.
בתקופת מסעי הצלב, היהודים כל כך נרעשו מגילויי קידוש השם בקרבם - הנכונות להקריב את עצמם ואת ילדיהם כדי לא להתנצר, שההסבר של רדיפות כעונש על חטאים לא התקבל עוד. ההסברים היו הפוכים - הדור זכה למוות על קידוש השם דווקא בשל צדקתו. הקדוש ברוך ידע שדור אחר, פחות באדיקותו, לא ייכשר למטלה הזו. דווקא לדור הזה הגיעה הזכות של מוות על קידוש השם, שאין גדולה ממנה.
רעיון דומה נשמע מפיו של אחד מהרבנים החשובים במזרח אירופה, הרב וסרמן. בעת שהנאצים הגיעו לאסוף את בני ישיבתו. הוא אמר באידיש ''אנחנו כנראה צדיקים ולכן נבחרנו לקורבן ובזכותנו יינצלו אחינו באמריקה''.
זה לא נאמר בפירוש, אבל ייתכן שבמוחו של הרב וסרמן עמדה ההשוואה בין יהדות מזרח אירופה שחלק ניכר ממנה שמר באדיקות על קיום מצוות לבין יהדות ארה''ב שנחשבה למדורדרת מהבחינה הרוחנית. דווקא הקהילות הצדיקות צריך לשכך בייסורים את חרון האלוהים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש