בתשובה ליוסי גורביץ, 03/01/00 10:55
מיסטיקה ומדע 1703
המושג מיסטיקה הוא מושג שאומר: "יש פה דבר נסתר - לא ברור".
לכן המיסטיקה איננה אמינה כמו המדע, למרות שבמקרים מסויימים היא תצביע על נקודה נכונה שאותה המדע פספס. לדוגמא רפואה משלימה.
הסיבה ליכולת זו היא חוסר ההצמדות למה שרואים בעיניים בלבד.
זו כמובן סכנתה והסיבה שיש לשלול אותה מכל וכל. התלות בבלתי מובן יכולה לעצור התפתחות מדעית מחד ולתת דרור לדעות מטופשות מאידך. אחד מנקודות האחיזה של תורות מיסטיות אלו הוא הפחד - כפי שמסביר פרויד את הצורך של האדם באל.
כל מה שכתבתי עכשיו זו הביקורת שנמתחה על הדת הנוצרית בעיקר, שבמובהק, תקעה את ההתפתחות של העולם (חומר נוסף למחשבה בנושא מצוי בשפע בספרה המצויין של ברברה טוכמן: "ראי רחוק") אבל לכל הטענות הללו אין כלום לדת ישראל ולמבינים את תורת הנסתר שבה.

ההתאמה שקיימת בין ההגיון שבחכמת הנסתר לבין ההגיון המדעי הוא בקשת ההבנה שמקור המציאות אחד.
חשבת פעם למה המדע מתייחס לעצמו ולאמירותיו ברצינות תהומית כאל חוקי המציאות, ולא כעל דרך מובנת פחות או יותר להסתכל על המציאות?
למה שהמדע לא יגיד יש מליון ואחת דברים שעושים מה שבראש שלהם וזהו - כלומר, אפשר לראות אותם עושים את זה ביחד אבל באמת כל פרודה עושה מה שבא לה ללא כלל כל שהוא.
הרי החוק המדעי הוא דבר שנכפה על המציאות מבחוץ. איך חלקיק יודע מה לעשות? איך הוא מציית לכוח הכובד למשל?
כי המדע מניח שמקור הכל הוא אחד ולא ריבוי ולכן הוא מחפש איך כל החוקים משתלשלים מהאחד.

נקודת המוצא שלנו היא הבורא ולא המציאות. לכן תורתנו איננה דברים שאנשים בדו מליבם ואלוקנו איננו הצורך שלנו בתמיכה פסיכולוגית - ודומני שכבר התייחסתי לסוגיה זו באחד הוויכוחים הקודמים.
מיסטיקה ומדע 1708
מקורות המיסטיקה היהודית והנוצרית קרובים הרבה יותר ממה שאתה חושב, וחלקם נשאבים ממסורת גנוסטיות, המאוחדות לנצרות וליהדות (או, ליתר דיוק, אלו מסורות שנדדו בין הנצרות ליהדות, חרגו משתיהן ואל כלל שתיהן לא נכנסו). המסורת המיסטית היהודית היא בולשיט בדיוק כמו המסורת המיסטית הנוצרית.

המדע, אגב, כל זמן שאיננו הופך את עצמו למיסטיקה, יודע היטב שהוא עומד למבחן. כל תיאוריה מדעית יכולה להתנפץ יום אחד - זה חלק מההגדרה המדעית. מה שאיננו יכול להכשל במבחן איננו מדעי (ולכן, אגב, יש הטוענים שהפסיכואנליזה איננה דיסציפלינה מדעית, אבל זה כבר סיפור אחר).

חוק מדעי איננו "חוק" במובן הרגיל של המילה; הוא אינו כופה עצמו על המציאות, אלא מתאר אותה. הוא "חוק" במובן שהטבע מציית לו - אבל הטבע אינו מודע לחוק ואיננו מציית לו; הוא פשוט הינו.

התפיסה של "אחדות וריבוי" היא תפיסה אריסטוטלית-מדיוואלית. המדע התקדם הלאה. נקודת המוצא של המדע תמיד תהיה המציאות, ולא הבורא; אין כל הוכחה לקיומו של בורא, אם כי יש הוכחות רבות לבני אדם ששכנעו את עצמם שקיים בורא. אבל כאן אנחנו נכנסים לתחום הפסיכולוגיה.
מיסטיקה ומדע 1726
חוץ מהפתיח אני מסכים לכל מה שכתבת ולגבי הפתיח אין לי שום רצון לפתוח ת'דיון.
מיסטיקה ומדע 1728
וחוץ מהסיום כמובן....
המדע לא יכול להתקדם מעבר לתפיסת עולם דתית כיוון שאין בינהם כל קשר.
המדע יכול לכל היותר לאפיין את עצמו כהולך אחר הגיון 'אחדותי' או אחר הגיון 'ריבויי' והוא החליט ללכת אחר האחדות בניגוד מוחלט אליך שהחלטת ללכת אחר הריבוי.
...וברברה טוכמן לסיום 1709
קראתי את "ראי רחוק" (ספר חובה, רבותי), באנגלית ובעברית, ולמיטב זכרוני הוא לא עוסק בקבלה נוצרית. הדבר היחיד שאני מסוגל להזכר בו כרגע הוא הסיפור של קתרינה מסיינה, שעם כל היותה בעלת חזיונות, לא הייתה קבליסטית (לא ידעה קרוא וכתוב, למיטב זכרוני.) אתה בטוח שאתה לא מתבלבל?
...וברברה טוכמן לסיום 1727
כמובן. כל כוונתי היא חומר למחשבה על איך הנצרות תקעה את התפתחות העולם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים