בתשובה להקריבו המקוטב, 16/09/03 9:18
אתה כנראה מדבר על הנמל החדש 170640
וגם אם זה היה נכון, המצור המצרי הוא עובדה ומעשה תוקפנות, בדיוק כמו הפדאין.
אתה כנראה מדבר על הנמל החדש 170646
הנמל הישן נבנה לאחר מבצע סיני.
אני רק משער שעד 56 השתמשו בתעלת סואץ שהיתה בחסות בריטית וצרפתית.אבל זה שוה בדיקה.

ואשר לפדאיון או פדאין.
ישראל מאז סוף המלחמה ב49 מונעת בשורה של פעולות צבאיות מפלסטינים לחזור לבתיהם.בטרמינולוגיה של התקופה, מסתננים.הפלסטינים בחסות המדינות הערביות מתחילים בפעולות טרור.שגוררות פעולות תגמול צהלי"ות.וחוזר חלילה לא הרבה השתנה מאז.
די נו, כמה אפשר להתעקש סתם 170654
והרצח במעלה העקרבים? (מרץ 53 לפי גוגל). אלה היו משפחות פליטים שניסו רק להסתנו חזרה הביתה?
ובמיוחד בשבילך- הנה המקרה הנדיר של פלסטיני, תאופיק אבו באקר, שלא פוחד להעביר ביקורת על הצד שלו, בקול רם (כלומר בעיתון הפלסטיני אל איאם)
לפי אבו באקר, הפלסטינים אשמים בכך שמאז ימי המנדט ועד היום הם דחו כל הצעת פשרה במרדף הבלתי האפשרי שלהם אחרי שליטה במאה אחוז מהארץ.
די נו, כמה אפשר להתעקש סתם 170655
הוא אולי יודע להעביר ביקורת, אך ניתוחו של הזרמים השונים בצינונות לוקה בחסר.

"Had this [revisionist Zionist] faction won out – I wish it did – the State of Israel would have never been established, because they would have insisted on an 'all or nothing' policy when it was impossible to realize all the goals at once. They sacrificed the impossible for the possible. As Ben Gurion said in 1937: 'I want a state, any state, even if it's the size of a tablecloth."'

חניכיו של זאב ז'בוטינסקי לא היו מהססים להקים מדינה גם על חלק מארץ ישראל השלמה. למעשה, היה זה דוד בן-גוריון שאימץ את גישת הממלכתיות הז'בוטינסקאית, והבין שעלינו להפוך "ממעמד לעם".
השיט בתעלת סואץ 170665
מצרים מנעה שיט של אניות ישראליות בסואץ גם לפני 1956.

לראייה, פרשת האניה "בת גלים": בתקופת ממשלת שרת, נשלחה אנייה זו (נושאת דגל ישראל) לחצות את תעלת סואץ. המצרים מנעו את המעבר והחזיקו את צוותה במעצר למשך חודשים מספר.
אתה כנראה מדבר על הנמל החדש 170668
הפדאיון היה יוזמה מצרית מתוכננת היטב, ובמבצע קדש היה גלום רעיון שחבל שלא מממשים אותו יותר עכשיו. החלפת מדיניות של תגובה מוגבלת במדיניות של מכה ניצחת במדינות המתחזקות את הטרור.
מ-‏48' ועד מלחמת ששת הימים סירבה מצרים לאפשר לישראלים לעבור בסואץ, בניגוד לאמנות הבינלאומיות. זו כשלעצמה הייתה עילה למלחמה, אם כי מבצע קדש לא הצליח לשנות את מצבה של התעלה.
המצרים הגדילו עשות כשתיכננו למנוע שייט ישראלי במפרץ אילת, וכך למנוע מישראל לעשות את מה שתיכננה, לפתוח שער ימי למזרח באילת.
אתה כנראה מדבר על הנמל החדש 170679
אין חדש תחת השמש
אשר לפרשת בת גלים
מה שמלמד שהאינטרס הישראלי התמקד במעבר בתעלת סואץ,ולא במיצרי טירן,שכנראה לא היה להם חשיבות לפני 57 לפחות.
אתה כנראה מדבר על הנמל החדש 170706
תודה על הלינק, בוודאי שמת לב לכך שאוניות ביקרו באילת גם לפני חמישים ושש. העובדה שהיה מצור ימי בצורה זאת או אחרת (שהוחרף בחמישים וחמש) בוודאי לא תרמה לפיתוחו של נמל אילת . זה כמובן פרט חסר משמעות שאיננו מעיד בשום פנים ואופן על התוקפנות המצרית.
הפדאין, לעומת זאת, מעיד כמובן על התוקפנות הישראלית. לאחר שישראל פתחה במלחמה וגירשה את הערבים, פתחה בפעולות צבאיות כדי למנוע מהם לחזור לבתיהם. מצריים כתגובה, שלחה סיוע הומנטירי חמוש כדי להקל על סבלותיהם של ישראלים ולפטור אותם ממצוקות החיים הקשות...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים