![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אמנם סבירות ואפשריות הם מונחים מקובלים אבל לא שמעתי ששוללים את קיומה של מציאות אובייקטיבית שקירוב שלה מתגלה בתיאוריות המדעיות (אלא אם כן אתה אוחז בהשקפת עולם רלטוויסטית). | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
האין אנו מדברים על אותו הדבר? היינו שהמדען הרלטיבי הינו גם ריאליסט וכשכזה הוא יודא שלומדים את המציאות בעזרת כלים פגומים. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא בדיוק. ההשקפת העולם הרלטוויסטית (להבנתי) פוסלת בכלל את עצם קיומה של "אמת" או "מציאות" אובייקטיבית, אלא טוענת כי מה שאנו קוראים "מציאות" הוא בסך הכל אוסף של נראטיביים. כאן, לדעתי, נמצא גם הפח שהרלטוויזם מטמין לעצמו, כיוון שלשם קיום הנראטיב יש צורך באובייקט שמולו יווצר הנראטיב (באופן סובייקטיבי) ולכן הוא בעקיפין סותר את עצמו. לפי דעתי המדען הרלטוויסט (יש מדען רלטוויסט בקהל?) לא יטען כי "הכלים פגומים" אלא דווקא "כל הכלים בסדר – אפילו המיקרוסקופ השבור (אה, סליחה, המאותגר פעולתית) שם בפינה, וכל כלי נותן תיאוריה לגיטימית. אני מעדיף לעבוד עם איזמל אם תשאלו אותי". אבל יש בכלל מדענים (לא פילוסופים, אלא מדענים פעילים) רלטוויסטים? אבל אם נחזור לנושא תגובתי המקורית, ההערה הייתה רק לגבי ההשלכות של הפסקה הראשונה של תגובתך לדב. כלומר, לפי מה שאני מבין, ההנחה היא שיש מציאות אובייקטיבית, אולם אין לנו דרך להגיע אליה אלא רק לקירובים שלה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
משמע שהייתי צריך להתייחס לפילוסוף של המדע ולא למדען גופו, ןעדיין לשמר את ההנחה שהמדע הוא קירוב מאילוצים פרקטיים-ריאליסטיים. תודה |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |