תחרות השכפול של המולקולות 17076
יש משפחה של תיאוריות שמשתמשות במושג autopoiesis או autocatalysis, שמתייחס לעובדה שמבנים מסוימים (מולקולות RNA, תאים חיים, ועוד) נוטים ליצור, תחת תנאים מתאימים, עותקים נוספים של עצמם. במונח "ליצור" הכוונה לכך שהנוכחות של מולקולה X מהווה קטליזטור (זרז) לסינתזה של עוד מולקולות מסוג X, אם כל אבני הבניין הכימיות הדרושות נמצאות בסביבה.

אם נדמיין "מרק" קדמוני ובו מולקולות רבות, שרק חלק קטן מהן הן מסוג X הנ"ל, אזי ככל שהזמן יעבור יווצרו יותר ויותר מולקולות מסוג X, בקצב הולך וגובר, בעוד שמספר המולקולות האחרות לא יגדל. זהו אולי שכפול (התרבות) במובנו הבסיסי ביותר.

אם מישהו יבוא לאחר זמן ויבחן את ה- "מרק", יהיו שם המון מולקולות מסוג X ומעט יחסית מהאחרות. זה ייראה לחלוטין לא מובן מדוע
נוצר, באופן ספונטני, סדר מתוך כאוס, ואולי מישהו אפילו יעלה את ההשערה שאלוהים אוהב את מולקולה X ולכן יצר ממנה כל כך הרבה עותקים...

לפי הידוע לי ,הראשונים שפיתחו את התיאוריה הזו היו Humberto Maturana ו- Francisco Varela, שני מדענים צ'יליאנים. ברשת יש מספר מקורות למי שמעוניין בקריאה יותר רצינית.
תחרות השכפול של המולקולות 17146
אני חושש שאינני מבין בדיוק מה התיאוריה פה. תוכל להבהיר?
תחרות השכפול של המולקולות 17395
בוא נאמר שמולקולה היא "אוטו-קטליטית" אם היא מהווה זרז (בלעז: קטליזטור) בתגובה כימית שהיא אחד מתוצריה. למה הכוונה?
נניח שבאופן טבעי כאשר יש בתמיסה את מולקולות א' ו- ב', הן נוטות להתרכב ביניהן והתוצאה היא מולקולה ג'.
נניח שבד"כ התגובה הזו קורית בקצב איטי יחסית בתנאים רגילים, ואפילו שלפעמים מולקולה ג' מתפרקת בחזרה למרכיביה א' ו- ב'.

בכימיה יש מושג שנקרא "זרז". זהו חומר שעצם המצאותו בסביבה גורמת לריאקציה כימית להתרחש במהירות רבה יותר מהקצב הרגיל.

מולקולה ג' נקראת אוטו-קטליטית אם היא מהווה זרז לריאקציה שיוצרת אותה-עצמה, כלומר שככל שיש יותר ממולקולה ג' בסביבה, כך גם גובר הקצב שבו מולקולות א' ו- ב' מתרכבות והופכות ל- ג'. כיון שזה יוצר עוד ועוד מולקולות ג', הקצב גובר עוד יותר ונוצר משוב חיובי שבו ככל שיש יותר ממולקולה ג', זה מעודד עוד יותר את יצירת מולקולה ג', עד שנגמר המלאי של מולקולות א' ו- ב' בתמיסה.

כעת אם ניקח תמיסה שבה חלק מהמולקולות הן אוטו-קטליטיות וחלק לא ,נראה שאחרי זמן מה (בתנאים מתאימים) יהיו הרבה יותר מהמולקולות האוטו-קטליטיות מאשר מן האחרות.
תחרות השכפול של המולקולות 17398
לא הייתה כוונתי לקבל שיעור בכימיה בסיסית.
(ואינני אומר שיש לי ידע בסיסי בכימיה - אין לי - אבל לא זו הנקודה)
רציתי להבין מה פה התיאוריה - שהרי ניתן היה לחשוב שהתיאוריה היא שמולקולות שהן אוטו-קטליטיות יהיו, לאחר פרק זמן, רבות מאלה שאינן כאלה. הרי זה נראה מובן מאליו, כדבר שניתן לבסס על הגדרת האוטו-קטליטיות ומעט הסתברות.
תחרות השכפול של המולקולות 17431
אחת התיאוריות לגבי ראשית החיים היא כזו:
מולקולת RNA היא שרשרת של ארבעה בסיסים חנקניים
אלו הם A,G,C,U
כמובן החיבור של הבסיסים הנ"ל ליצירת שרשרת זו ריאקציה
כימית עם מהירות מסויימת
בנוסף, וזה חשוב, הבסיסים החנקניים מסוגלים לזהות אחד
את השני - כלומרA מכיר את U ו­ G את C
כך שאם יש לך שרשרת של AAGC
אז ממול כל A ישב U וכולי
ואז יש סיכוי יותר גדול לכך שהבסיסים שיושבים מול השרשרת הקיימת
יתחברו גם הם לשרשרת

עד כאן בסדר?

RNAיכול להיות קטליזטור של ריאקציות כימיות
כו למשל חיבור בין חומצות אמינו ולהזכירך, חלבונים הם שרשרות של
חומצו אמינו ואז מולקולת RNA שתהיה גם קטליזטורית של יצירת חלבונים
שהם עצמם יהיו קוליזטורים שישתתפו בשכפול תהיה יותר מוצלחת
וכן הלאה

לגבי אוטוקטליזה שלRNA ­ עד כמה שידוע לי ל­RNAיש תכונה אוטוקטליטית
של חיתוך שרשרת RNA ולא של יצירת שרשרת או חיבור שרשרות

אגב, מדענים במכון וייצמן הגו תיאוריה אחרת או משלימה לראשית החיים
המבוססת על שכפול של טיפות ליפידים

ניתן לקרוא תקציר באנגלית כאן:
תחרות השכפול של המולקולות 17432
אז זו הייתה כוונתו? נו, טוב.
תחרות השכפול של המולקולות 17464
הא! אני כתבתי את המאמר הזה. כמה משעשע... (:

טוב, יותר נכון - אני כתבתי את המאמר בגרסתו הראשונה ואז העורך האכזר (סתם, סתם, עורך נחמד מאוד דווקא - יבשם עזגד) חתך וקצץ, עד לתוצאה הנוכחית. אני חושב שאני עוד יכול לזהות איזה שתי מילים שם שהיו גם בגרסא המקורית...
הממ...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים