בתשובה לכליל החורש נאורי, 18/09/03 15:29
אמהות קטנות 171131
על אף שאני חייבת לרוץ הביתה אני מגיבה כי זה ממש מעצבן לקרוא אנשים שמדברים בביטחון כזה על מה שאין להם מושג בו.
כמה אחים יש לך? שאתה יודע שעובר גבול דק וכו' וכו'?
אני גדלתי במשפחה עם שנים עשר ילדים ואם יש דבר שאי אפשר להאשים בו את אף אחד מהאחים שלי, זה חוסר עצמיות. לא נעים להעיד על עיסתי, אולם נראה לי שאף אחד מעשרת ילדי שכן- עוזרים לי מאוד בניהול הבית שלי-שלהם, אינו לוקה בתסמונת האישיות המחוקה. כאלה יש ללא קשר למספר הילדים בבית.
אני גם מכירה הרבה נערים ונערות שגדלו במשפחות גדולות, והאישיות שלהם לא נופלת במאום ולעיתים רבות עולה על זו של אלו שגדלו במשפחה עם שני ילדים.
לעניין של הילדה שנשכחה- אני ממש מרחמת על ההורים האלה. מבחינת האשמה שלהם- היא נראת לי כמו אשמה של מישהו שהרג את הילד שלו כי הוא לא חגר אותו באוטו או כי הוא לא עצר בתמרור עצור. שני הדברים נוראים ואיומים, וקשה לי לדמיין איך הורים ממשיכים את החיים אחרי דבר כזה. אולם
אחד לא נראה לי פחות גרוע מהשני.
אמהות קטנות 171132
אני מצטער. אני לא מוצא דרך לא-מעליבה להתייחס לתגובה הזו.

יש סיבה להתנגדות הכוללת להוכחות על ידי אנקדוטות, כי הן מהר מאד גולשות לארגומנטום אד-הומינם.

יום טוב.
האנקדוטות של ניצה 171135
עומדות בסתירה גמורה לסטטיסטיקות המרשימות שאתה הבאת. כל הדיון הזה הוא על אנקדוטה - הילדה שהושארה באוטו.ועל איזה "הוכחה" מדובר כאן? לא כל החיים זה מתמטיקה!
אמהות קטנות 171143
אוסיף, למען הסדר הטוב, שהערתי המקורית אינה נוגעת לאנקדוטה שהוזכרה לגבי הילדה שהושארה באוטו, דבר שקרה לא מעט, אגב, והוא מעבר לאנקדוטה, אם כי על פי מיטב זכרוני, הוא הכה גם בלא-מעט משפחות קטנות. מה לעשות, גם מיעוט הילדים לא יצילם מידי הורים חסרי-אחריות.
אמהות קטנות 171219
הדוגמא היא על מנת לומר שאין אתה יודע על מה אתה מדבר, לעומתי, (סליחה שזה נשמע יהיר), שאני כן יודעת על מה אני מדברת. לא מאנקדוטה אחת: המספר ה*ממוצע* של הילדים במשפחה בכיתה (המצויינת) של הבת שלי כאשר היתה בכיתה יב'- היה שמונה ילדים. כמחצית מהמשפחות הבוגרות שמתגוררות בקרבתי יש בהן תשעה ילדים או יותר, במשפחה שלי מכל הצדדים, מספר הילדים הממוצע הוא שבעה-שמונה. זה מספיק כדי שמה שאני אומרת יצא מגדר אנקדוטה?
בכל העם רב הזה, שגדל במשפחות גדולות, אני לא מכירה אחוז משמעותי של ילדים מחוקים, בעייתיים או כל סימון שלילי אחר. ולהפך, יחסית לילדים (גדולים- סטודנטים בדרך כלל) שגדלו במשפחות קטנות, שאני מכירה, יש להם הרבה מאפיינים חיוביים. ברור לי שלא *כל* המשפחות עם הרבה ילדים הן מוצלחות ובריאות, אולם מנסיוני הדל גם משפחות עם מעט ילדים הן לא תמיד מוצלחות ובריאות.

על סמך מה *אתה* אומר את ההכללה שלך?
מחיקת העצמיות 171142
את זה קל לבדוק: כמה מילדיך תומכים בגוש שלום? כמה אתיאיסטים?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים