 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעניין מספר הילדים במשפחה שלאחרונה נדון כאן (ומשום מה אני לא מצליח להרפות ממנו) קראתי עכשיו במעריב*, הורים של ילדה שנשכחה באוטו ונחנקה למוות אומרים: "חזרנו הביתה, השכבנו 90% מהילדים לישון ולא שמנו לב שחסרה אחת". הם כמובן מתרצים את זה כדין משמיים ורצון אלוהים, נו מילא, אבל עצם העובדה שאתה יכול להגיד "90% מהילדים" כבר אומרת שיש לך יותר מדי ילדים! אני מציע חוק: כל מי שסופר את ילדיו באחוזים ומגיע לדיוק של עשיריות יכול וצריך להפסיק לעשות ילדים - לקב"ה ממילא יש דרכים לגרום לו להשאיר את העודפים באוטו מחניק. ____ * כן מעריב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אל תאמין כל כך בקלות לציטוט ממעריב. אני מוכנה להמר שהמילים הללו הן פרי רוחו של הכתב. הייתי מספר פעמים בחיי קרובה להתרחשויות שדווח עליהן בעתון. גם אם לא *הכל* היה לא מדויק, הרי רמת דיוק עד כדי ציטוט משפט בסיטואציה כזאת, היא הרבה מעל ומעבר למה שאפשר לצפות מעיתונות. בכלל צורת החשיבה הזאת של אחוזים בקשר לילדים, נראית לי יותר אופיינית למי שמסתכלים על משפחות גדולות מבחוץ, ולא למי שמגדל אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסיפור הזה לא שממחיש את האמת במשוואה "תשומת לב / ילדים = טובת הילד" אז מישהו פה מנסה בכוח להתעלם מהמציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הנ"ל הוא תאונה נוראה שללא ספק נובעת מכך שיש הרבה ילדים במשפחה ויש גדולים וקטנים, ויש אחריות משותפת. ברור שאם היו למשפחה רק שני ילדים, השכחה הזאת לא היתה מתרחשת. אבל אפשר לומר שאם היו רק שני ילדים במשפחה הם היו נוסעים יותר לטיולים באוטו שלהם והיו נהרגים בתאונת דרכים. וזה שיש הרבה ילדים ולא יכולים לצאת לטיולים מסוג זה, מציל את חייהם... זה אותו הגיון. תאונות קורות, זה נורא, צריך לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אולם להסיק מזה שהורים להרבה ילדים מזניחים את הילדים שלהם, זהה למסקנה שלהורים המסיעים את ילדיהם ברכב לטיול, לא אכפת מהחיים של הילדים שלהם. מכל מקום אני לא מקבלת את המשוואה הזאת "תשומת לב/ילדים=טובת הילד" בשום אופן וצורה. המשוואה אינה מגובה בשום הוכחות מהשטח. בכלל המחשבה שככל שהילד מקבל יותר תשומת לב מההורים שלו זה יותר טוב לו,דומה בפשטנותה למחשבה שככל שנתן לילד יותר אוכל זה יהיה טוב לו. חשוב איזה אוכל, חשוב כמה ומתי. הפרזה, פעמים רבות, דווקא מזיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין אחריות משותפת. משפחה זה לא קיבוץ. גם אם ההורים מאצילים סמכויות משום שזה לא אנושי להיות סופר-הורה שמצליח לדאוג ל-10 ילדיו, האחריות לילדים היא בעיקר (אך ורק?) עליהם. גם אם אפשר לבוא בטענות אל ילד בן 14, על כך שהוא לא היה אחראי מספיק לגבי אחיו, זה לא פוטר את ההורים מאחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שמשפחה אינה קיבוץ. אני מאמינה שאתה וזוגתך (העתידית?) תצאו מידי פעם ותשאירו את ילדכם (העתידי?) באחריותה של בייבי סיטר. אם תקרה תאונה זה באחריותכם כמובן, (ובעיקר אתם תהיו אלו שיסבלו מכך..), אבל הסיטואציה שאתם באופן מעשי מתחלקים באחריות על הילדים שלכם עם מטפלת, מעון, בייבי סיטר, גננת, אח גדול, היא מאוד מצויה ותדירה. אין ללמוד מזה שיש כאן הזנחה או חוסר איכפתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הפרזה, פעמים רבות, דווקא מזיקה." מה את אומרת?... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |