בתשובה לג. שמעון, 27/09/03 21:28
מס' הערות לצרבת 172817
1. נסראללה אכן הציג, כמצופה, את נסיגת צה"ל מלבנון כנצחונו, אך אין שום הוכחה לכך שהדבר תרם לפרוץ האינתיפאדה השניה (מלבד הצהרותיהם של פוליטיקאים בעלי עניין).

2. קיימת זיקה בין חיזבאללה לפלסטינים כבר כיום. עסקאות שונות לא יעלו ולא יורידו, ואם כבר, עדיף את נסראללה כדובר הלגיטימי במקום ערפאת (לראשון לפחות יש מילה). איפה בדיוק הבעיה כאן?

3. ללא חילופי שבויים, איך אתה מציע לשחרר את השבויים והנעדרים? מה אתה תגיד למשפחות?
לגבי החטיפות - אל תדאג, חיילינו מעולם לא הפסיקו להיות יעד לכך. זו אחת הסיבות שהתחבורה הציבורית היא בחינם היום לכל החיילים (אסור ליסוע בטרמפים).
מס' הערות לצרבת 172833
בהתייחס לנקודה השלישית ("מה אתה תגיד למשפחות"): נכון שלמרבה הנוחות אין זה מתפקידי לומר להם דבר וחצי דבר. אבל מי שניצב בעמדות הנהגה ואמור להיות מסוגל לקבל הכרעות גורליות צריך שיהיה לו האומץ לומר דברים קשים ולא פופולריים למשפחות. האמת שמתחמקים בשיטתיות מלומר אותה היא שהצלת יקירי המשפחות האמורות ככל שהיא רצויה איננה ערך עליון המבטל כל שיקול אחר. יש מחיר מסוים שפשוט אי אפשר לשלם אפילו יעלה הדבר במחיר חיי החטופים (שלא לדבר על גופות נעדרים).

האלטרנטיבה היא השלמה עם מצב בלתי מוסרי בעליל לפיו מידי יום מתבצעות פעולות צבאיות (למשל מעצר מבוקשים) המסכנות את חיי החיילים הלוקחים בהם חלק, בעוד שעבור הצלת קומץ אנשים (שלעתים נשבו בנסיבות שיש עימן קלון) מבטלים את אשר הושג בעשרות פעולות מסוכנות ומעמידים בסכנה ודאית את חיי כלל האזרחים.
מס' הערות לצרבת 172852
אתה לא יודע עדיין מה המחיר מבחינת חילופי שבויים. עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה, ולכן לא הגענו למצב של "מחיר מסוים שפשוט אי אפשר לשלם".

שים גם לב שבתגובתי עניתי יותר לטענתו של שמעון, שטען נגד האקט של חילופי שבויים באופן כללי, בשל האיום בחטיפת חיילים - איום שקיים תמיד, ללא קשר לביצוע חילופי שבויים (למשל, מקרי נחשון וקסמן, אלחנן טננבאום ו - 3 הנעדרים קרו ללא חילופי שבויים סמוכים לאירוע החטיפה).
מס' הערות לצרבת 172854
האם אתה טוען שחטיפות חיילים ואזרחים תמשכנה גם ללא חילופי שבויים בכלל? את חטיפות וקסמן וטננבאום ניתן להסביר, למשל, ע"י עסקת ג'יבריל.
מס' הערות לצרבת 172856
והרבה אסונות אפשר להסביר ע"י חוסר במזוזות. צריך פער סביר בין אקט החילופין לאקט החטיפה. לפי גישה זו, לא ייתכן שלום ביננו לשכנינו "בגלל מלחמת העצמאות". יש קצת חוק התיישנות. עסקת ג'יבריל (85) קרתה בתנאים מסוויימים וממשלה אחרת, קצת _הרבה_ לפני סוף 94 (וקסמן), ובוודאי שהרבה לפני האחרים.
זה מספיק כדי להראות שאין קשר סיבתי, אולם ללא ספק תמיד יבואו כאלה שיטענו שממשיכים לחטוף כי אנחנו משחררים. ארגוני הטרור השונים לא תמיד נוקטים בחטיפות. בזמנים מסויימים הם מעדיפים פיגועים או רציחות. ניתן דווקא לטעון שההיפך הוא הנכון: ארגון טרור יפסיק להעדיף רצח ויתחיל להעדיף חטיפות רק כשמוחזקים בכירים שלו בישראל, כדי לשחררם (אחרת אלחנן ודומיו היו נרצחים מייד). אבל גם כאן אני לא מוצא קשר סיבתי חזק.
לסיכום, אני טוען: חטיפות חיילים, כמו פיגועים, הינן תוצאה של הרבה מאוד גורמים, אבל בהחלט לא של עסקת חילופי שבויים עתיקה.
מס' הערות לצרבת 172876
אינני בטוח אם לפרש את המשפט "עצם זה שישראל שוקלת לבצעו, אומר שייתכן שהוא כדאי מבחינתה" כטענה בלבניסטית או כסתם טאוטולוגיה. בכל אופן, בהחלט ניתן לטעון שעסקאות בהם יחס ההחלפה עולה על 1:100 הן טעות קולוסאלית.

לראיה, רמת המחירים אותה משלמת ישראל האמירה עם הנכונות שלנו לעסקאות מטורפות. בעסקאות שנות ה-‏70 היה בערך יחס שווה בין מספר בני הערובה למספר המחבלים וזאת הן בעסקאות שיצאו אל הפועל (השומר ממטולה, מטוס אל על באלג'יר) והן בעסקאות שהעדפנו פעולה צבאית (ילדי מעלות, אנטבה).

הסכר נפרץ לחלוטין בעסקה שאחרי מבצע ליטני ועוד יותר במחיר ששולם תמורת הנחלאים שנשבו בלבנון (2 עסקאות, הקשה שבהם עם אחמד ג'יבריל).
מס' הערות לצרבת 172889
"כדאי מבחינתה": all things considered, כולל הסיכון בחטיפות עתידיות, ועדיין מוצאים לנכון לדבר על עסקת החלפת שבויים - כנראה שהרווח גדול מההפסד. זו הפרשנות היחידה.
לגבי היחס של החילופין: אני ממש לא יודע, ואני לא ממהר לטעון את הטענות שלך. תלוי מי הם המשוחררים ובאילו נסיבות הם משוחררים, היחס פחות חשוב.
לגבי האינפלציה בעיסקאות: אני לא יודע כמה עצירים בטחוניים היו במכלאות הישראליות בשנות ה 70, אבל מספרם של אלה האמיר מאוד בשנות ה 80 ולאחריהן, כך שהמספרים פרופורציונליים לכמות השבויים. חוץ מזה, העיסוק בכמות, כפי שכתבתי קודם, אינו רלוונטי. השאלה היא מי הם המשוחררים, ובאילו תנאים השחרור מתבצע.
הערת הבהרה 172859
דומני שברור מהמשפט הראשון של דברי שההסגות שלי נוגעות להוספת אסירים פלסטינים לעסקת חילופי השבויים (קרא שנית בתשומת לב!) ואיש אינו מצפה שנסרראלה יחזיר את שבויינו מטעמי צדיקות והומניות ללא שום תמורה. למיטב זכרוני כבר נעשתה בעבר עסקה עם החיזבאללה שבה היו רק חילופי שבויים וגופות של אנשי חיזבאללה ולבנונים. לדעתי, ממשלת ישראל היתה צריכה להציב קו אדום שבו ברור שאין היא מנהלת מו"מ עם נאסרללה לגבי עניינים שנוגעים לפלסטינים.

מהות הביקורת שלי היא על כך שממשלת ישראל במו ידיה תורמת לחיזוק הזיקה בין חיזבאללה לפלסטינים. לא שאין זיקה כזו בכלל, אך שתי החזיתות נפרדות יחסית, וזו טעות לתרום לכך ולאחד אותן במו ידינו, וע"י כך לתת לנסראללה להיות הסמן המוביל של הערבים במאבק נגד ישראל ע"י מתן השג בעניין האסירים שכל מאמצי אבו-מאזן נכשלו בעניינו.

זאת ועוד, חזית הצפון בעת האחרונה שקטה יחסית וחל פיחות במעמדו של נאסררלה במאבק נגד ישראל (הן משום שאחרי הנסיגה אין לחיזבאללה עילה אמיתית להמשיך במאבק, והן בגלל הלחץ האמריקני והישראלי על הסורים). עיסקה שבה יוחזרו מאות שבויים פלסטיניים תחזיר מידה עצומה של רלוונטיות לנאסראללה, ותשקם את הפיחות שחל במעמדו בזירה בזמן האחרון.
הערת הבהרה 172890
אין צורך להסביר, הבנתי את הקו בו אתה נוקט.
טענותי מול קו זה, כפי שבוטאו בתגובה 172817 עדיין תקפות, כשלטענה 3 אתה יכול להוסיף, שהמחיר לא תמיד נקבע רק ע"י הקונה. לפעמים גם למוכר יש צד בכך, והקונה צריך להחליט אם המחיר עדיין כדאי לו. כפי שזה מסתמן עתה, הקונה החליט שהמחיר החדש עדיין סביר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים