בתשובה לדב אנשלוביץ, 06/01/01 13:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סיפור פנייתי לדובר צה"ל הסתיים ביום שישי האחרון לא באופן שרציתי וקיוויתי שיסתיים, אבל האמת בעניין זה ראויה לפרסום, גם אם אין היא תומכת בגרסתי בתגובותיי כאן. לפני כמה שבועות הגיע אלי מכתב תשובה מדובר צה"ל, שבו נאמר שלצה"ל לא ידוע על הפעולות שמתוארות במאמר. התשובה הזאת (שאגב, ספרתי עליה באחת מתגובותיי האחרונות), לא ספקה אותי משום שהייתה מאד לקונית וכללית ונשמעה "לא טוב". לכן שלחתי אל הקצינה שהייתה חתומה על המכתב פקס נוסף, שבו הבעתי את פליאתי על התשובה הזאת. כתבתי שאני לא מאמין שמישהו ימציא סיפור כזה ללא שיהיה לו איזה שהוא בסיס, ובקשתי שינסו לפחות לברר במה מדובר. ביום שישי האחרון קבלתי טלפון ממשרד דובר צה"ל, ונאמר לי בו שהייתה איזה בעיה בקשר לתאריכים, ושהם משנים את גרסתם לזו: צה"ל פועל, אבל מטעמי ביטחון שדה אין הם יכולים לפרט יותר. שאלתי בפרוש: "יש דבר כזה 'מפוי' ?", והתשובה הייתה שאינם יכולים להוסיף דבר על מה שאמרו. אני מודיע בזאת שאני מאד מאוכזב מהטיפול ומהתשובות שקבלתי מדובר צה"ל. התשובות האלה נותנות יותר אמינות לסיפור, ועכשיו כלל איני בטוח שהמאמר לא מתאר אירועים פחות או יותר אמיתיים. חשאיות ו"ביטחון שדה" בהקשר זה נראים לי לא לעניין. כמובן שאיני מסיק מהסיפור הזה מסקנות שחייבים לסיים "כיבוש" בכל מחיר, ועדין מחזיק בדעתי שמצב כזה לפעמים עדיף על סיומו באמצעות "תהליכי שלום", כתהליך אוסלו, אבל איני חושב שפעולות כפי שתוארו, שיש בהם זלזול באנשים ובכבודם, מחויבות המציאות, גם במצב של "כיבוש". |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |