בתשובה לערן בילינסקי, 02/10/03 19:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוען הטענה הסכים שטענתו נכונה לדעתו גם לגבי הסכמים קיצוניים (ולא חוקיים) כמו טרנסאקציות של גפיים בין בגירים. אני חושב שאפשר לזנוח את דוגמאות התחום האפור. עכשיו כל מה שנשאר לו לעשות זה לשכנע אותנו שהוא צודק ושברקת היא זאת ש''נפלה'' קודם ולא הוא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר כאן על ערכים ולא על עובדות, אם יסלחו לי פטנם ויונתן, לכן אינני יכול לשכנע אותך בכלום. אני מאחל לך שלעולם לא תגיע למצב בו תבין את העמדה שלי (אני הייתי שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי שם (לא באמת שם במובן של הייתי חייב למכור כליה או רגל, אבל כן במצב בו מעביד יכל להפעיל עלי לחצים על מנת שאעשה משהו בניגוד לרצוני) ולשמחתי אני חי בחברה שחוקקה חוקים שהגנו עלי במקרה זה. אני מעדיף חברה בה מעסיק לא יכול להגיד "my way or the highway" לעובד שהוא כבר העסיק או לגייס עובדים שנאמר להם מראש שהם יועסקו בתנאי ניצול. אם אפגע בזכותו הבסיסית של מישהו למכור את עצמו לעבדות או למכור את כף רגלו השמאלית, זה מחיר (?) שאני מוכן לשלם בשביל שיהיו חוקים שיגנו עלי (ואחרים) מפני ניצול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |