 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, קראת? אז מדוע לא הביאו הם חופש וקידמה לארצותיהם? (כאן, או בפתיל יותר עדכני) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור נמרץ? א. בניגוד להערכת הגורמים המערביים האופטימיים, הרי שהם היו ממשיכים אורגניים של הוריהם, בכל המובנים — הם המשיכו בדיוק את הסדר הקיים, ואת זאת ועוד לימדו אותם אבותיהם מאז ינקותם, ובמיוחד בתקופות ההכשרה שלפני החלפת השלטון. ב. המשך הסדר הקיים הוא המשך השליטה בכל מחיר, על ידי שימוש במעגלי תמיכה שונים באוכלוסיה: מיעוט התלוי במשטר על מנת לשמור על כוחו, כמו הבדואים בירדן, העלווים בסוריה והסונים בעירק, ותמיכה פופולרית פסיבית של כלל האוכלוסיה (כשמתאפשר), על ידי פולחני אישיות וכל מיני טריקים, כגון נטייתו של המלך עבדאללה השני, כקודמו, להתחפש ו"לחשוף שחיתות" במוסדות שונים. ג. מה לעשות שמעבר מוגזם מכלכלה ריכוזית לשוק חופשי גלובלי, חופש עיתונות ערכי, חיבור אינטרנט בלתי מצונזר, ואפשרות לבחירות חופשיות ומשמעותיות (רחמנא ליצלן!) הם איום מובהק על הריכוזיות השלטונית, ולכן הם השכילו להגביל את כל אלה, כאשר מהלכים בכיוונם הפכו למאיימים מדי. זה בנוגע ל"למה." אשר לאיך, אפשר להרחיב עד מאד את ב', ולהתייחס באופן קונקרטי יותר לפעולות ולשיטות. בנוסף, א' והרחבותיו מאד מתקשרים לי עם ספרו של אדוארד סעיד, אותו אני קורא בימים אלה. אבל כל זה ידרוש כתיבת מאמר שלם. קטונתי, ובגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה כליל. כלומר, הם לא הביאו לשינוי משום שהם לא הטמיעו כלל את הערכים שהם ספגו במערב, גם לאחר שראו וחוו את יתרונותיהם החומריים והרוחניים. המשך שלטונם ודבקות במוסר השבטי ובקיים, הם עדיין הערך העליון בעוד שרווחת עמם הינה כמעט חסרת ערך בעינהם. נראה שהערביוּת המתוכנתת במוחם, הינה כמעט ללא יכולת שינוי. הלוואי והבעייה היתה מסתיימת שם, במנהיגים. למרבה הצער היא מקיפה את כל שדרות העמים הערביים. איני רואה שום נקודת מוצא לשינוי שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שבכל-זאת אאלץ לכתוב את המאמר המתבקש ההוא. הנה לך חומר למחשבה: נגיד שמגיל ארבע-עשרה בערך היית לומד באוניברסיטאות ערביות ואיסלאמיות. מדוע? כי אתה חי בזמן, לפני בערך אלף שנה, שבו דווקא באוניברסיטאות האלה יש את המדע הכי מעודכן, ולכן זה המקום ללמוד בו. הערבים הביאו את האפס ואת המצפן מהודו והם תרגמו לערבית ספרות פילוסופית ומדעית יוונית שאבדה באירופה. הוריך, אצילים קתוליים זוטרים, רוצים לקבל יתרון על אויביהם באיזור, ולכן שלחו אותך. קיבלת חינוך קתולי מובהק, אתה מתפלל לגאולת נשמתך על ידי ישוע מדי ערב, לפני שאתה עולה על משכבך, וחשיפתך היחידה למזרח היא שיעורי הערבית שמלמד אותך המורה הפרטי שהוריך שכרו לך, סאלח, מורה קשוח אך הוגן. המקום הראשון בו למדת הוא אוניברסיטת אל-אזהאר היוקרתית, בקהיר. בהגיעך לאלכנסדריה, בדרך לקהיר, הכו בך הקולות, המראות, והריחות של המזרח. רצית להכיר קצת את חיי הלילה, אליהם היית רגיל בעיר מולדתך, אז התלווית למארח המקומי שלך. שם ראית מראות מחרידים — נשים רוקדות בלבוש פרובוקטיבי, מוזיקה רועשת, צעקות וקללות בשפה שאינך מכיר. אזהרות אביך על קלוקלות המזרח התאמתו. במשך השנים התרשמו ממך מוריך באל-אזהר, ובאוניברסיטאות אחרות, לטובה. היית שקדן מאד, למדת בעל-פה את פרקי השירה הערביים הפתלתלים, ואף למדת לבטא את כל העיצורים והתנועות. עם השנים עברת ללמוד במרכזים אחרים, בעירק, בלבנון.. למעשה, את רוב חייך בילית במזרח הקרוב, הערבית שבפיך צחה אפילו יותר מן האיטלקית של ימי ילדותך. אבל אתה מעולם לא קנית את השקר הערבי. אתה ראית כמה החברה המוסלמית צבועה, כמה הקשר בין מועדוני הלילה ובתי הזונות לבין הפסוקים המתחסדים מן הקוראן מקרי בהחלט. אף-על-פי-כן שמרת על חיוך מנומס, ועל שפה מנומסת עוד יותר, ולמדת עוד ועוד על הדברים החשובים באמת: הטקטיקה והאסטרטגיה, הניווט על-ידי מצפן, האלגברה והגיאומטריה. למדת, שקדת, וחיכית. כל הזמן הזה דאגת לבקר מדי פעם בביתך שבאיטליה, שם בחן אותך אביך, כדי לוודא שאתה ראוי להחליפו. והנה, אביך שולח לך מכתב למשרדך באנקרה — הוא חולה במחלה אנושה, ועליך להגיע לשם, על-מנת שתוכל לטפל באחוזה. אתה אומר יפה שלום לכל חבריך, המופתעים מעזיבתך הפתאומית — הרי הסתדרת כל-כך יפה! השמועות במעמד המשכיל מדברות על היחסים הנפלאים שוודאי ייפתחו עם איטליה כשתחזור לשם ותסביר להם את נפלאות האיסלאם, כשתביא לשם את הרפורמות שיאפשרו לכל אחד להצליח על פי כישוריו, ולא על פי הכסף שלהוריו, השלטון הקשוב יותר לנתיניו.. אבל כל זאת לשווא. כשתחליף את אביך, תשתמש בכל הידע הקונקרטי ששקדת עליו בניכר, ותו לא. הו, כמובן שתקים אוניברסיטה, אבל תדאג שמי שמגיע לשם נמצא תחת עינך הבוחנת, ושהוואסלים שלך לא יתקבלו שם יותר מדי (אחרת מי ישלם לך מיסים?). באוניברסיטה ילמדו על האיסלאם, כמובן, אבל על צביעותו הרבה, על חולשותיו, ועל הדרך לטפל בו. אתה תתחיל לתת לוואסליך את האפשרות להגיע אליך בעצמם על מנת לקבל סעד לצרותיהם, אבל יתברר להם מהר מאד שכל מלה שאינה שיר הלל לגדולתך תביא אותם מן הפח אל הפחת הרותחת. והנה, אלף שנים לאחר מכן, המצב "הפוך," והמערב מתקשה להאמין שאציל מזרחי יצליח ללמוד בו ולחזור מבלי שנפגע. ובל נשכח את בחינותיו של האב — במקרה הנדיר שאותו בן-אצולה היה מגלה סימפתיה רבה מדי לאיסלאם, הרי שהוא היה מוצא עצמו מנושל מן הרכוש — אחיו הצעיר, הנאמן יותר, היה מקבל את השלטון. מצטער על המשל הארוך והמייגע — אני מקווה שהנמשל, והקשר ביניהם, ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המשל היפה, אך שגם מקשה עלי להגיב בפשטות על הטענות המשתמעות ממנו. בעצם אין לי מה להוסיף על מה שכבר פרשתי לאורכו ולרוחבו של האייל בנושא הציוויליזציה הערבית. לכן אסתפק בלהציע לך לצאת לרגע מן הספר, להסתכל הצידה ואחורה כדי לראות שגם בתקופות הקשות ביותר באירופה היו אנשים שרצו חופש, שכפרו במנהיג ובדת, ולרוב גם בניגוד לדעת ההמון המוסת, שסיכנו את עצמם והמיתו עצמם למטרות אלו. איפה אותו אחוזון, או לפחות מיקרו-פרומילון מקרב מאות מליוני ערביי העולם כולו? נדמה לי שזו הנקודה. אלו לא רק המנהיגים, אלו כולם. גם מנהיג עם כוונות טובות, לא ימצא בני ברית (פעילים) לשינוי. לא בארצו וגם לא בקרב אחיו הנהנים מפירות ההומניזם והשיגשוג במערב כבר כמה דורות, ושלא חיו תחת האינדוקטרינציה והדיכוי הערביים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עכשיו יש ערבים שמחפשים חופש, מי בארצות ערב ומי בקהילות האקספטריאטיות בנכר. זאת אפשר לקרוא אפילו ב''שחר של יום ישן.'' מה לעשות, אלה שבחוץ מתקשים להשפיע ממש על אלה שבפנים, ואלה שבפנים חנוקים על ידי משטרים ריכוזיים שורשיים, שלמדו מהמערב את כל הטריקים והנואנסים כדי גם לדכא חירות מבפנים, וגם להמנע מלחץ חיצוני מיותר. זה לא יעבוד להם לאורך זמן, אבל בינתיים זה עובד להם. זה לא שאי אפשר לצפות לשינוי פנימי, אלא שמשום מה מדינות המערב, אם הן בכלל משפיעות, דווקא מסייעות למשטרים רודניים כאלה להתפתח ולהתקבע. מן הסתם, זה נאיבי לקבוע שהכל אשמת המערב, אבל כפי שלימדו אותי בקורס רענון הנהיגה, זה שמישהו לא עצר בשלט עצור לא אומר שלא יכולת למנוע תאונה אם היית נמנע מלהכנס לצומת כשזה לא היה פנוי, וודאי שלא פוטר אותך מאחריות ומעונש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו נראית לי חזרה על טיעונים שחוקים, שאינם תואמים את המידע שיש בידי. אני שמעתי על קבוצות ערביות נדירות ביותר הרוצות חופש. לא שמעתי על משהו פעיל בנידון. אולי אתה תוכל למצוא בספר למשל כמה הפגנות בעד דמוקרטיה במדינות ערב ערכו ערבים במדינותיהם (ולעיתים הם יכולים!), או בישראל, או במערב. גם קישור המערב למצוקות העולם הערבי מופרך בבדיקה זהירה יותר של הפרטים. אין כל קשר בין תמיכת המערב לעוצמת הדיכוי הפנימי במדינות ערב. אם כבר, אז ישנם לחצים מערביים בכיוון של חופש שעזרו טיפה - במצרים (בעניינים משפטיים מסויימים), בסעודיה (חיסול העבדות שם) ועוד. גם התבוננות בשאר המדינות העולם הקשורות למערב אינה מחזקת טיעון זה. הן דמוקרטיות או לא ללא קשר למערב -שאומנם אינו עושה כמעט כלום בנידון, והוא יכול! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, דוגמונת. מה אתה מצפה משירה ערבית צעירה וחופשית? כמובן, שיבכו את נפילת סאדאם, שנדמה לי שהיה גדול רוצחי עמו (ואימפריאליסט לא קטן) מקרב מנהיגי ערב. לחילופין, שיחשפו את הפנים האנושיות של רוצחי ההמונים במסעדות ובאוטובוסים 1. אכן, ללא מכבש הדיכוי, כשנותנים לו לגדול במדינה חופשית, הדור הצעיר הערבי אכן יודע לקחת את מושכות הרוח הערבית לעבר משהו הרבה יותר טוב. הימצא בהם חריג? ולו משורר חופש יחיד? קול בודד מעל העדר הרצחני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתוב שהם מבכים את נפילת סדאם, אלא את נפילת בגדד. יש הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שמתי לב לזה. בגדד נפלה ולא סיפרו לי? למיטב ידיעתי היא שוחררה מן הכיבוש של כנופייתו של סאדאם, לא? כלומר, במה היא נפולה עתה יותר מבזמן סאדאם? מדוע אין הם שמחים על הסיכוי לחופש שניתן לעם העיראקי? על הצלתו מרב הטבחים? על החופש שניתן סוף סוף לתרבות העיראקית מיד הצנזורה? מה בדיוק מטריד אותם ומעורר את השראתם השירית? נדמה לי שזהו הכבוד הערבי. הם יעדיפו כובש ומשמיד ערבי ולא חופש מיד שאינו כזה. האמפטיה שהם מגלים למפוצצי האוטובוסים, הינה רק חלק טבעי מכיוון זה. האמת היא ששתי הקינות שנזכרות שם, לגיטימיות כאומנות. חורה לי האמירה הפוליטית והמוסרית שלהן ובייחוד שכשיש לדברים נגיעה פוליטיות או מוסרית כלשהי, זה תמיד באותם כיוונים ואף לא אחד מהם טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>נדמה לי שזהו הכבוד הערבי. הם יעדיפו כובש ומשמיד ערבי ולא חופש מיד שאינו כזה. לא יודע. אני נזכר בקריקטורה ישנה ממלחמת העולם השניה בה מראים שני חיילים אמריקאיים נכנסים לעיירה אירופאית כלשהי, כולה חרבה ועשנה, ולמטה הכותרת: We sure liberated the hell out of this town. גם הרוסים שחררו את פראג ( לשיטתם) ואפילו הרומאים שיחררו את יהודה אאל"ט ( הפלביוס שלי לא זמין). כידוע גם כיבוש נאור הוא כיבוש.לא צריך להיות מופתעים שהעירקים לא ממש אוהבים להיות תחת כיבוש, למרות שאולי הם סבלו יותר תחת סדאם חוסיין.אפילו ה*יישוב* לא כל כך אהב את שילטון המנדט, למרות שהוא היה עדיף על הטורקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהאמירה שלך היא מתנשאת. זה לא צריך להפתיע אף אחד שעם לא אוהב כובשים, נאורים או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"All right, but apart from the sanitation, the medicine, education, wine, public order, irrigation, roads, a fresh water system, and public health, what have the Romans ever done for us?"
--Monty Python, Life of Brian. (http://bau2.uibk.ac.at/sg/python/Scripts/LifeOfBrian...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אני אכן מתנשא. אני חושב שאני טוב יותר מכמה אנשים, פחות טוב מכמה אחרים, ולא נבדל בהרבה מן השאר במעט הדברים הבאמת חשובים ובסיסיים (שעיקרם מוסרי). שנית, אין לי כח וזמן כרגע להכנס לאנלוגיות הסטוריות, אך היו עמים שקיבלו את משחרריהם טוב יותר והתגייסו בייחד לבנות עתיד טוב יותר - גם אם רגע קודם השמידו אלה מליונים מאלה. שלישית, מה לזה ולמשוררים חופשיים שלא נמצא בהם איש שבאמת כמֵה לחירות פוליטית ותרבותית ערבית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא צריך להעלב. סליחה שקראתי לאמירתך ''מתנשאת'', מסור לה את התנצלותי. זה שעמים מסוימים קבלו את כובשיהם בסבר פנים יפות יותר או פחות לא צריך להיות שיפוט ערכי (סליחה יהונתן) לגבי תרבותם ההדדית. זאת תמצית ההערה שלי. באמת אין קשר למשוררים, ולכן הגבתי רק על זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי שניסית להעליב. ראיתי את דבריך כהבעת עמדה לגיטימית ועניתי במלוא הכנות והרצינות - אין מה לעשות, אני *באמת* מרגיש שאני מעל לפחות כמה אנשים, ואין לי כל בעייה עם זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. תזכיר לי מתי הסתיים הכיבוש האמריקני בעירק, וקמה שם דמוקרטיה לתפארת? לא ממש הקשבתי היום, אולי פספסתי משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא טענתי. הנחתי שיש שם היום חופש גדול מבזמן סאדאם ושמטרת ארה''ב היא גם לעזוב את עירק כשהיא קרובה לדמוקרטיה משהיתה קודם לכן. אני לא יודע אם זה יצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שהמערב מעולם לא תמך אקטיבית ברודנים כגון סדאם חוסיין, המלך חוסיין לבית האשם, המלך עבדאללה השני לבית האשם, אנואר סעדאת, חוסני מוברק, בית המלוכה הסעודי, הנסיכים והשייכים השונים של מדינות המפרץ השונות, וכן הלאה. חלילה! הרי הוא תמיד תמך אך ורק בארגונים הדמוקרטיים השונים, דאג להגן בחייליו שלו על מיעוטים שונים כאשר אלה ניסו לבקש סעד לאפליה נגדם, ובכלל, כל פעם שאיזשהו עיתונאי או פוליטיקאי מנסה להתנגד למשטר העריצות הערבי שלו, הוא מקבל תמיכה בלתי-מסוייגת מן המערב, ואם חס וחלילה הוא מוצא עצמו במאסר, העריץ מוצא עצמו במצב בינלאומי קשה וכאוב, עד שהוא נענה לדרישת המדינות המערביות שוחרות השלום, ומשחרר את אותו עיתונאי או פוליטיקאי. וודאי, כל דו"ח של אמנסטי המבקר את המשטרים הערביים השונים זוכה להתייחסות אופרטיבית מצד מדינות המערב, והן לא מרפות מן הרודנים הערביים עד שאלה פותרים את הבעיות המועלות שם. אם לנטוש את הדמגוגיה, הספר "שחר של יום ישן" לא נמצא עמי במקום-שהייתי הנוכחי. לכשאחזור אליו, אמצא את הדוגמאות, עליהן אני מדבר, ואביא אותן. (אשמח אם תזכיר לי בהזדמנות) בנוסף, אולי יש גם דוגמאות ב-Orientalism, וגם אותן אשמח להביא כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה הדמגוגיה החביבה שלך עומדת בסתירה לתגובתי הקודמת? אני מסכים שהמערב לא עשה מספיק למען כפיית הערכים ההומניסטיים על העולם הערבי. אגדיל ואומר, שיתכן מאוד מאוד שהמערב יכל, לאחר המלחמה הקרה, ללחוץ על העולם הערבי לחץ יעיל לכיוון ההומניסטי. ואולם, לפחות עבור ארה"ב, דרושים לצעדים קשים כנגד מדינה אחרת שני תנאים: 1) אינטרס כלכלי, בטחוני וכו' 2) אינטרס מוסרי (ולא, לא "אוכיח" זאת). בכלל הרוחות הפוסטמודרניסטיות לא נוצר השני, עד פלישת עירק לכווית ויותר מזה עד ל911. לגבי אירופה, המוסר הבינ"ל שם הוא רק כלי לשם תחושת ערך ורוחניות, או לצורך יצירה אומנותית ויותר מכל לניגוח פוליטי. הם לא יזיזו אצבע, שלא לדבר על M16, לשום מטרה מוסרית, גם אם תהיה היא בחצר האחורית שלהם, ובעצם גם לא כאשר היא בבלקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא איראנית ולא ערביה, אבל מוסלמית מהמזרח התיכון. וסביר להניח שכמו שלא שמעת עליה לפני כן (?) כך אתה לא שומע גם על רבים אחרים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם על הגברת עבאדי לא שמעתי קודם לכן, אך שמעתי על כמה אחרים, דווקא ערבים - למשל בסוריה, בלבנון במצרים ובמערב. דוגמא אחת: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?en... למרבה הצער יש מעטים, מעטים מאוד כאלה שם וזו בעייה אחת. מה שמבדיל אותם משאר המין האנושי הוא שבאומה שמליונים מבניה מתחנכים במערב, עשרות מליונים חשופים לערכי החופש, השלום והשיוויון ומכל מאות המליונים לא תמצא מניין שיכנה את סאדאם רוצח, את ערפאת פושע מלחמה, את חאפז אל-אסאד רב טבחים ועוד ועוד..., תוך לקיחת סיכון כלשהו, ובעצם גם בקרב אלו שאינם צריכים לקחת כל סיכון לא תמצא כאלו, אלא אם הם הקורבן או שיש להם אינטרס כלשהו, או לאחר שהפושע כבר כלה מן העולם. זה מה שאני מחפש כדי שאוכל להאמין שהערבים אינם שונים משאר בני האדם באופן הבסיסי ביותר. אפילו מן הגרמנים של לפני שישים שנה. מה בעצם היתה השאלה? (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ואת התגובה לה הגבת קראת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשור ולא כל כך קשור לסעיף א' - הספר הנ"ל של יוסי ביילין משנת 1984 שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלו. זהו סיפור מאבקיהן של קבוצות גיל שונות בשלוש מפלגות, מפא"י, מפ"ם והציונים הכלליים. ביילין מתעמת וגם מאמץ חלקים מהניתוח של יונתן שפירא שכתב על מאבקים חסרי שיוויון בין יחידות דור שונות - מייסדים וילידי הארץ: "ילידי הארץ לא עברו תהליך של דה-סטביליזציה או דה-אוטוריזציה. הם לא השתחררו מהשקפת העולם של דור המבוגרים, ולא יכלו לכן לגבש... השקפת עולם עצמאית". ביילין כותב על יחס שניותי, שהוביל לפרדוקס, בין דור המייסדים לצעירים שהיה כבול בין "א. המרד בדור הקודם. ב. מערכת הערכים [שהדור הקודם] עיצב." אם הבנים ניסו להתמרד, טענו נגדם שהם "מתכחשים לערכי המייסדים". אם הצעירים ניסו לפעול בהתאם לערכי דור המייסדים אמרו עליהם "כיו אין הם עצמאיים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |