בתשובה לרודי וגנר, 10/10/03 22:55
על נאש ידעתי, 174976
יש קשר הדוק. רוב התיאוריה הכלכלית המקובלת מניחה ישות דמיונית שנקראת "האדם הכלכלי" (homo economicus), שמקבלת החלטות באופן רציונלי בהתחשב במידע שעומד לרשותה ובדירוג מוגדר היטב של העדפות.

הניסויים של דניאל כהנמן (ורבים אחרים) מפריכים את ההנחה ש- homo economicus הוא מודל מוצלח (דסקריפטיבי) לתיאור התנהגות של בני אדם אמיתיים.

ההוכחות של Arrow וחבריו מראות, נדמה לי, שאי אפשר לתכנן מערכת חברתית (ובפרט לא מערכת שמבוססת על עקרונות השוק החופשי) שתבטיח רמת רווחה "אופטימלית" למשתתפיה, אפילו כשמשתמשים בהנחה (השגויה) שבני אדם הם רציונליים.

במילים אחרות, מה שאנשים (וגם מערכות חברתיות) עושים הוא לא תהליך אופטימיזציה, אלא כנראה משהו אחר. המאמר שהתפרסם במוסף "הארץ" האחרון על תפיסת האושר מצביע על אחת הסיבות לכך שאין טעם לייחס לאנשים רציונליות: הם לא ממדלים נכון את תגובתם לסיטואציות עתידיות. לכן הם לא יכולים לשקלל אלטרנטיבות באופן עקבי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים