בתשובה לאלון עמית, 12/10/03 5:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם כבר הזכרת את איימי מאן, הייתי מוסיפה גם את פיונה אפל. (ואני מקווה שלא אמרתי דבר שראוי להתבייש בו.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה את ערה? 2. אם את אוהבת אמנ/ית מסויימ/ת, אין לך מה להתבייש בזה. 3. ובטח לא בפיונה אפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כי הייתי באמצע ספר 2. תודה :-) 3. עוד יותר תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כבר שכחת שאיילים גולים לא יכולים לעשות דבר (כמעט) עם לינקים שמתחילים בקללה הזו? אז איזה ספר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגם מחו''ל אפשר להיכנס לפורומים של ווינט. שני הספרים שקראתי אתמול בלילה היו ''גופה של אנה או קץ האוונגרד הרוסי'' - קובץ סיפורים רוסיים חדשים יחסית בעריכה של מארק איווניר ונילי מירסקי. מעניין ומומלץ. ו''עד הערב'' של אהרון מגד. ספר מהסוג של ''יום אחד בחייו של'' כאשר ביום הזה לא קורה כלום כמעט פרט למחשבותיו של הדובר. לא ספר חובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתפסתי בקלקלתי - אפילו לא ניסיתי את הקישור, כי לא ידעתי שבתוך וויינט יש ויש. ולגמרי במקרה גם אני קראתי אתמול בעניין רב ובנשימה אחת ספר של אהרן מגד, ''נקמת יותם'', וגם לי זהו ספרו הראשון שאני קורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הגמל המעופף ודבשת הזהב'' של מגד היה אחד הספרים ששעשעו אותי ביותר בגיל ההתבגרות. מאז לא קראתי עוד מגד, אבל נדמה שזו הזדמנות טובה לחזור אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כשאת קוראת תיפתחי טייף ותקליטי את הספר באותה הזדמנות חגגית כך גם תיקראי וגם אני יקבל עוד ספרים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם לא קראתי את "עד הערב" האמור, אבל אני מהמר 1 שהוא יותר קריא וקליל מ"יוליסס" של ג'ויס. ___ 1 ככלל, אני לא נמשך להימורים. ראיתי לנכון לציין |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר קריא - כן. יותר קליל - לא בהכרח. ''עד הערב'' כן עוסק בכמה נושאים כבדי משקל (כמו שואה ושכול). אבל השאלה היא שאלת הערך המוסף. ובסוף הקריאה של ''עד הערב'' לא נשאר הרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרתי הערב את "עד הערב" וחיפשתי אותו ברשת, והנה אני פה. זה ספר יפה ומרגש מאוד בעיני (מאז הודעתי האחרונה בפתיל זה, אגב, קראתי כמה וכמה ספרים נוספים של אהרון מגד וחיבתי אליו רק הולכת ומתעצמת). המבנה של הספר הזה דומה מאוד לספרים אחרים של מגד - הגיבור, אינטלקטואל עצור, יוצא למסע אישי וסודי, הרחק מאשתו זה שנים רבות. המסע הוא אינטלקטואלי, נפשי ורגשי כאחת, כרוך בהתנתקות מצדו ובשמירת סוד, ובסופו הגיבור לא חוזר כשהיה. בכל ספר המוקד אחר מעט והשינוי בגיבור הוא אחר, לטובה או לרעה. כאן הקסים אותי רמז לחילופי זהויות/אישויות זמניים בינו לבין אשתו ניצולת השואה - הוא מספר לזר מוחלט את סיפור חייו כניצול שואה, למרות שהוא צבר, ואז מספר שאשתו קיבוצניקית. החילופין אולי באים לבצע מעין כפרה על רגשות האשם העזים שיש לו, כלפי אשתו (על הסבל שעברה), כלפי הוריו ואחיו המת ובכלל. בסיומו של הספר גם מסתבר שבלא יודעין, החילופין-לכאורה הללו שירתו מטרה, כאשר אשתו שהתה רוב היום הזה עם אביו המבוגר, במקום הגיבור שהיה מעדיף לא להיות שם (לא אוסיף יותר). הטענה שמשך כל היום הזה "לא קורה כלום", רחוקה מאוד ממה שמתרחש שם בין הדפים - הגיבור נע ונד בעיר כבתוך נוף הנפש שלו, מנסה לפרוץ מחוזות שמעולם לא היה בהם (להיכנס לקניון, לאכול במסעדה יקרה), טווה לעצמו סיפור חיים חדש, מעורב בתאונות אלה ואחרות. כל היום רווי מאורעות הרודפים זה את זה ומעכבים אותו מן החזרה הביתה. כאמור רק בסוף הספר מתברר מה החמיץ כשנעדר במשך כל היום. אין פה רמז מיסטי על תחושה מוקדמת אלא להפך, מין תקשורת אילמת בינו לבין אשתו ובינו לבין אביו שאפשרה את ההתנתקות הממושכת ואת המאורעות שהתרחשו בלעדי הגיבור, מין מגננה הדדית ברמה הפשוטה ביותר שיש. זו כמובן פרשנות שלי אבל היא די מבוססת ככל שהספר מגיע אל סופו וקשירת החוטים יחד. בקיצור, חוויה משובחת, אם כי כנראה מיועדת לחובבי הסופר הזה שכבר יודעים למה הם נכנסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו כבר ממילא לא כדאי לנו לקרוא אותו, אחרי כל הספוילרים ללא אזהרה הללו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא. תשמח לשמוע שממש התאפקתי ולא נתתי את ה-ספוילר, וגם לא כמה פרטי עלילה מהותיים לגבי משפחתו למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לספר שהבאטלר עשה זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה סוג של ספוילר, לגלות שלספר יש איזשהו ספוילר בה''א הידיעה. (סתם, אני לא כזה, ואפילו שאלתי עכשיו את הספר מהספרייה, לאור ההמלצה שלך.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר נכנסים לפינה הזו, אז גם לכתוב ש"בספר לא קורה כלום" (כמו שטלי חטאה וכתבה לעיל) זה ספוילר :-) תיהנה! אני מאוד אוהבת את הדמויות של מגד. רוב גיבוריו היו יכולים להיות איילים מצטיינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הבוקר בזמן ההמתנה לאוטו במוסך קראתי את הספר. לא יכולתי שלא להשוות אותו כל הזמן ל''סוף דבר'' המופתי של יעקב שבתאי (וקצת פחות, ל''זכרון דברים'') - שניהם מתארים גיבור לוזר שמהלך ברחבי תל אביב וחושב על משפחתו, מכריו ועברו. קשה לצאת טוב מההשוואה הזו, ואולי לכן נהניתי מהקריאה רק במידה מוגבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. צודק שהוא לא יוצא טוב על המשבצת הזו1. מצד שני בעיני הוא לא ניסה להתחרות בה. אבל כאמור ניגשתי אליו אחרי 3-4 של מגד שקראתי בחודשים האחרונים, אז לא חיפשתי רפרנסים אחרים. 1 יש עליה תושבים נוספים, כל אחד עם החן שלו: "יום הולדת שמח נוח", "ללכת יומם ולילה" ובטח עוד כמה. בכל אופן, איך האוטו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני הרגשתי שמגד דווקא כן מנסה לשחק בדיוק במגרש של "סוף דבר" (שלא כמו נעם זיו עם "יום הולדת שמח נוח"; את "ללכת יומם ולילה" אני לא מכיר). עכשיו אני מחכה לספר הבא שלך בשביל חוויה ספרותית אמיתית ;-) לאוטו שלום. סתם טיפול תקופתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) בספרים שלי הספוילר משתדל להגיע באמצע העמוד הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, תודה שהזכרת את שני הספרים החביבים הנ''ל. לא יצירות ענק, אבל בהחלט משעשעים ומשקפים את תקופתם בזמן ובמרחב. ומן הסתם כמו כל חוויה, משקפים גם את הקורא וזכרונותיו מאותן תקופות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחוץ מזה, דעתי בנושא ידועה. מי שבוחר לא לקרוא ספר של מגד כי ''כבר יודעים שהוא נכנס למסעדה יקרה אז זה לא מעניין'', נו שוין, שלא יקרא... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |