 |
דורי מנור הוא אשף של מילים. אתה נטפל ל"שיר" שלו שהוא מהתלה לא מחייבת, דומני. היה בזמנו ב"הארץ" מדור של השוואת תרגומים לשירים. אם היה בין התרגומים אחד של דורי מנור, יכולת להיות סמוך ובטוח שהוא יגרום לכל השאר להסמיק מבושה, גם אם "השאר" כוללים שמות מרשימים מההיסטוריה של השירה העברית. זאת, בזכות יכולת חריזה מדהימה, שמתבטאת דווקא בכך שהווירטואוזיות שלה מצטנעת ומניחה למשמעות לבלוט.
מעולם לא פסקו לכתוב בחריזה ובמשקל? נכון אולי, אבל בעברית? יש לך דוגמאות מאז לאה גולדברג?
בבקשה, בבקשה, אל תגיד מאיר אריאל. כי זה יכריח אותי להכנס לדיון שאני לא רוצה להכנס אליו.
טוב, בגלל שאמרת: צריך פעם להגיד את זה, ובתור מעריץ של מאיר אריאל אני מרשה לעצמי: אני לא מחשיב אותו ממש למשורר. אולי משהו שבין פזמונאי למשורר. אני יכול לדקלם במוחי בפעם המאה את "ארול" ואת "חבית הדגים" ועדיין להשתעשע אין קץ מלהטוטיו הגאוניים עם העברית. אבל אין בשיריו עומק רעיוני של ממש, ובעיקר, הם בעיני חפים מכל רגש אמיתי.
סליחה שנכנסתי לזה. אולי מאמר שלם באייל, פעם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש