בתשובה למשה דורון, 20/02/01 8:32
- 17573
רבי מאיר דן בסנהדרין בנוגע ללבוש של המתים ועל תחיית בעלי המומים.
רס"ג דן בשאלות מי המתים שיחיו, האם ימותו אחר כך, האם הארץ תוכל להכיל אותם, האם בני משפחתם יכירו אותם, ועוד.

אתה כמובן לא מצפה לשו"תים כמו בנוגע לשבת או יום טוב. כי כאן בחיי היום יום עסקינן ואילו בתחיית המתים בעתיד לבוא.

נראה שלרמב"ם יש קושי בתחיית המתים. עוד בחייו היו שחשבו כי הוא מתכוון לתחיית המתים במובן האלגורי. הוא סבר כי תחיית המתים הוא שלב *קודם* ו*זמני* לפני העולם הבא. בעולם הבא כמובן יש את עניין הישארות הנפש ללא הגוף.

(דבר אחרון, באומרי הלכה אינני מתכוון לסך ההלכות ותו לא. אלא להלכה כדרך חיים, כהשקפת עולם.)
- 17710
המימרה של רבי מאיר בריש פרק חלק, כמו כל תחילתו של אותו פרק עוסק בענייני תחיית המתים, ובו מבואר שכפירה בתחיית המתים היא כפירה לכל דבר.
פרק זה למרות שהוא כולו "אגדתות", לא יכול להתבאר כאלגוריה בלבד מכיוון שהנימוק אותו נותנת הגמרא לדברי המשנה גבי ארבעה מלכים ושלושה הדיוטות שאין להם חלק בעוה"ב, הוא בין היתר כפירה בתחיית המתים.
כלומר ברור לחלוטין שתחיית המתים הוא חלק בלתי נפרד מהחבילה היהודית ואין כל סיכוי שהרמב"ם יסבור אחרת.
לאלו שטעו בהבנת דברי הרמב"ם (אותם גם אתה ביארת בצורה לא מדוייקת לענ"ד, ומייד אפרט) ענה הרמב"ם באריכות עוד בחייו, באיגרת הידועה כ"מאמר תחיית המתים" שנשלח ליהודי תימן. עוד על נושא זה ובאריכות במבוא הדי ארוך לאיגרת זו המצורף למהדורת מוסד הרב קוק.

כלומר קיבלנו יסודות אי-רציונולסטים מובהקים בדברי הרמב"ם (ועוד לא נדרשנו לפרקים א-ב בהלכות יסודי התורה, עיין שם ותופתע עד מאוד) אני מניח שאתה לא טוען שהרמב"ם כתב את דבריו כמס שפתיים ליהדות אלא באמת האמין במה שכתב- ולא היה מבולבל כמו אלו שניסו לפרש אותו. הסיבה שאני מדגיש זאת היא מכיוון שקיימת מגמה מקוממת בחוגים שונים לזרוק את תפיסת עולמם ה'רציונליסטית' שהיא שריד מאובן מגישות שרווחו במאה ה19, על הרמב"ם שכנראה רק רוחב כתפיו עומד לו במעמסה של נשיאת אוסף השטויות שתולים בקולרו.

הרמב"ם אכן הפריד בין תחיית המתים לעולם הבא בניגוד אולי לפשט הגמרא בפרק חלק אולם, לא בגלל 'קושי' עם תחיית המתים כפי שרמזת, אלא מפני שאין האחד הכנה לאחר, באופן שתחיית המתים מקדימה את העוה"ב ולו מפאת שעולם הנשמות לא תלוי בזמן. וד"ל.
- 17714
מוסכם על שנינו שעניין תחיית המתים היה מקובל על רובם המכריע של חכמי המשנה והתלמוד. המחלוקת היתה גם במסגרת פרושים-צדוקים.
מה עושה עם זה הרמב"ם? הוא מצרף את תחיית המתים לי"ג העיקרים.
המרב"ם לא יכול היה להתנגד לעיקרון תחיית המתים - ולא טענתי שעשה כן.
אני רק מניח שהיה לו קושי רב עם תחיית המתים ועצם העובדה שעוד בחייו היו שסברו כי התכוון אלגורית - רק מוכיחה שלא היה בהיר די הצורך בנושא זה.
אגב, באותה איגרת הוא מדבר על מוות שני - מה שמנוגד לרוח חכמי התלמוד.
צא ולמד שהיה חייב להשתמש בתבנית של "תחיית המתים" אלא שעשה ניסיונות לרכך אותה. (מוות שני, קדום, זמני)
שאלת הדיוט 17737
ללא רצון לפרובוקציה.
אם אכן מתקיימת תחיית המתים והגוף נזנח ונעזב על ידי
הנשמה משום שתפקידו הארעי הסתיים, מדוע שלא נשים את גוף
המת בשקית ניילון שחורה ונשליכו לאשפה כמו שעושים בגוויות של
תרנגולות או פרות?
שאלת הדיוט 17740
תחיית המתים מדברת על המובן המטריאלי ממש.
הגוף לא מאבד מחשיבותו היות ולפי התפיסה הקבלית לגוף יש ערך משל עצמו - כך לפי הרמב''ן. (להבדיל מהרמב''ם)
ובלי קשר מה קורה לאחר המוות, האמירה הבסיסית היא - כי מעפר באת ואל עפר תשוב.

אני דתל''ש, כך שגם אם היה רצון לפרובוקציה, אני לא הכתובת. (מה גם שיש לי הרושם שמשה דורון מבין יותר ממני בנושאים האלו)
תשובת תם 18106
בדיוק מהסיבה שקרוב לודאי שאתה לא תצווה את שאריך לשרוף במזבלה המחוזית את שרידי גופתך.
תשובת תם 18120
אם ניתן היה עפ"י החוק לשרוף את הגויה, אני בטוח שהרבה אנשים היו בוחרים בדרך זאת.

אני, למשל, הייתי מעדיף שאת גויתי יאכלו האריות בסאפרי ולא הרימות בקבר, אבל מי מתחשב בזה ?
ושאינו יודע לשאול? 18122
אני אישית הייתי מעדיף לתרום את גופתי, כאשר לא יהיה לי עוד צורך בה, למדע. ואם אפשר אז גם לקצור ממנה כמה איברים להשתלה. אבל אם לא אזי איני רואה שום בעיה בשרפת גופתי לאחר מותי. אני מעדיף לעלות לקרובי קצת פחות כסף ממחירה של חלקת קבר.

אני גם חושב שעבור הקהילה החילונית, רק הקישור לשואה מונע שריפת גופות (זוכרים את ג'ון גודמן מפזר את אפרו של סטיב בושמי ב"ביג לובובסקי"?) שאני אישית לא רואה בו שום רע. ראה את ההינדים בהודו או בארה"ב ומדינות רבות אחרות בהן קיימת האפשרות הנ"ל.

אגב, מסתבר שיש *עודף* של גופות שנתרמו לצרכים מדעיים.
תשובת תם 18160
אך זאת היתה בדיוק השאלה. מה מונע מאיתנו לצוות על שריפת
הגופה או להשליכה ככלי אין חפץ. האם זה בגלל קיבעון פסיכולוגי-חברתי
שהשתרש כל כך חזק אצלינו?

נראה לי שלפחות מבחינת היהדות אסף שרעבי נתן למעלה תשובה מספקת. אך
מה בדבר הלא מאמינים ?מה מונע מהם להתייחס לגופת אדם כמו לגופה
של תרנגולת מתה?
תשובת תם 18170
מבחינה אנתרופולוגית לטקס הקבורה יכולים להיות כמה טעמים. הנה שניים.
צורך של הפרט - לספק את צרכיו הפסיכולוגים של הפרט בעקבות אובדן אחד מיקיריו.
צורך של החברה - לשמור על הדפוס החברתי שנפגע בעקבות אובדנו של אחד מהחברה. הדפוס החברתי עבר זעזוע מבני, ועל כן צריך בעזרת הטקס ליישב אותו.
תשובת תם 18171
ההכרה בכך שהגופה והאדם שחי בה הם שני דברים שונים לחלוטין היא הכרה שכלתנית. פסיכולוגית זה לא עובד כל כך טוב.
איגרת תימן 17716
למען התמונה השלמה יש לציין כי רבים מאמינים כי ''איגרת תימן'' אינה אלא זיוף, שלא נכתב בידי הרמב''ם.
תחיית התחייה 17718
דיון 266
התייחסות שם. 18192
איגרת תימן 18189
איגרת תימן איננה איגרת תחיית המתים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים