בתשובה לראובן גרפיט, 15/10/03 9:38
נכון, אנו בתקופה של שיווק אגרסיבי. 175767
רבקה ירון • בתשובה לראובן גרפיט יום ד', 15/10/2003, 11:28
מן הסיבה הזאת, דווקא לא יספיק *פחות* מהתאבדות קולקטיווית רבת משתתפים.
שתרד מהכותרות עם המעשה המדהים הראשון שיופיע ויזמין סקופ, כמו:
- נולד עגל מרובע-ראשים;
- נולדה רביעיה סיאמית;
- נחשפו שחיתויות אצל XX ובניו;
- ... (נא להשלים כיד הדמיון הקצר כל כך שלנו).
---
למעשה, אתה מציע מה שכבר עושים הפלסטינאים הקיצוניים בעזרת המתאבדים שלהם.
מחאה חברתית עד קידוש השם (לפי דתם).
אולי גם אצלנו יקבלו המתאבדים תואר של קדושים למען החברה:
יברכו עליהם רבנים ספרדיים,
יברכו עליהם רבנים אשכנזיים,
ו... ויירדו מן הכותרות, כאמור.
אני מצביעה על משהו דומה למה שהצביעה תגובה 175746 .
---
לא רק הורה ו/או סבא לילד לקוי נפשית ביצע הריגה והתאבדות בעקבותיה:
כבר היו אצלנו התאבדויות של לא כל כך מעט אנשים פרטיים בעקבות נפילתם הכלכלית.
---
לא נראה לי שזאת דרך של חברה להגיע לניתוח בעיותיה בניסיון ללמוד ממנו כדי לבנות תוכנית סבירה לכלל החברה.
צר לי.
רבקה, אני מקבל את הסיפא שלך ''צר לי'' 176268
ראובן גרפיט • בתשובה לרבקה ירון שבת, 18/10/2003, 19:27
אבל האם יש לך או לחברים האחרים בפורם דרך אחרת מאשר לזעזע את האדישים / הפוליטקאים שלא מהססים להוסיף לכיסם הון ציבורי בגין "משרד נוסף, מחשבים אישיים, עוזרים פרלמנטריים שרבים מהם בני משפחה או מקורבים, נסיעות לחו"ל ללא חשבון, אירוח בבתי מלון כולל לצרכים אישיים שלא קשורים לעבודה, הוצאות טלפון ללא חשבון כמעט", ובנוסף כספים זורמים לעמותות של מקורבים.
כן, מאד צר לי. רק לידיעתך אפילו גוף מפלגה נוסח מר"צ שהכי קרובה לזכויות האזרח מקדמת אינטרסים שלה והיא תמכה במתן פיצויים נדיבים למשפחות נפגעי האינפאדה הפלשתינאים.
לראובן גרפיט 176271
חמוטל ירון • בתשובה לראובן גרפיט שבת, 18/10/2003, 19:45
אני מהצד שלך בהבנת הקושי והמצוקה אבל נדמה לי שאם יש נושא אחד שבו קבוצה של שני אנשים לא תצליח להסכים עליו - הוא הנושא של חלוקת המשאבים ומה חשוב ומה לא.

הפוליטיקאים תמיד ידאגו לעצמם ולתחזוקת עסקניהם -כמה שורות מהודעה זו למעלה מתנהל דיון ללא מסקנות עדיין אבל מעניין על שיטות בקרה לאי ניפוח מנגנונים. אני מקשיבה לו...
תיקון ניסוח (אני קצת מפחדת מאורי (: 176272
חמוטל ירון • בתשובה לראובן גרפיט שבת, 18/10/2003, 19:48
לחצתי בטעות על אשר במקום תיקון (: לראובן גרפית אני מהצד שלך בהבנת הקושי והמצוקה אבל נדמה לי שיש נושא אחד שקבוצה של שני אנשים לא תצליח להסכים עליו - והוא הנושא של חלוקת המשאבים ומה חשוב יותר ומה פחות.

הפוליטיקאים תמיד ידאגו לעצמם ולתחזוקת עסקניהם -כמה שורות למעלה מהודעה זו מתנהל דיון ללא מסקנות עדיין אבל מעניין על שיטות בקרה לאי ניפוח מנגנונים. אני מקשיבה לו.
יש לי הרהורים נוגים מעולם האגדות/המשלים: 176278
רבקה ירון • בתשובה לראובן גרפיט שבת, 18/10/2003, 20:27
אנדרסן ו"בגדי המלך החדשים".
אילו לבשו מנהיגינו את מעשיהם *החיוביים*,
ואילו הופיעו במלבושם זה בציבור, בתהלוכה -
הרי שהיו מופיעים ערומים לעיני כול.
אזי, היה הציבור מרגיש מטומטם, או חסר דמיון, או לוקה בעיוות זמני בחוש הראייה, או בעיוורן טוטאלי,
ומי יודע אם הילד בן השש (מאצל אנדרסן) היה נמצא בין הקהל,
והיה מעז לקרוא: "כל מנהיגינו כולם ערומים!"

*זה* היה מזעזע.
את הקהל.
*זה* - זאת אומרת: הילד בן השש.
כמובן.

במילם אחרות: לא, אין לי יכולת עד כדי כך יעילה שתפיק זעזוע לטובה - שהתוצאנ ממנו תהיה שינוי דרכים.

גם כאן: צר לי. לא בהישג ידי ו/או מוחי היצירתי. (ולמען האמת, מוחי יצירתי מאוד.)
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות