בתשובה לערן בילינסקי, 20/02/01 17:39
פשר הפשרה 17668
ערן היקר,

הרשה לי בתחילת דבריי להסתייג מרעיון מלחמת אזרחים בישראל.

האמת היא שאינני כה מבין כיצד תגובתי זו הזכירה לך את תגובתו המפורסמת של מר גורביץ בזכות מלחמה שכזו, היות והמאבק הערכים עליו אני שח מתנהל ברמת התיאוריה, וברמה זו עליו להשאר - וזאת במסגרת המשחק הדמוקרטי המקובל.

עליך לשים לב לדבר, כי אינני אדם מוחלט ומקובע. אני בהחלט מוכן ומסוגל לשקול ולשקלל דעתי במגוון רחב של נושאים שונים, היות ואיני חש מחוייב לדבר, לבד מהתבונה ומהשכל הישר, ועל כן מתייחס אני על-פי-רוב ברצינות ובכבוד לתגובותיהם השונות של סך משתתפי הדיונים השונים, ממש כפי שמתייחס אני לתגובותיך.

אם זאת עליי לציין ביבושת, כי לעניות דעתי חלק נכבד מאוסף האנשים הדתיים, הלוקחים חלק בדיונים השונים באתר זה, אינו מעוניין ומסוגל לדיון מעמיק ורציני בשאלות מסויימות.
דומה כי רמת הדיון יכולה להגיע עם הללו עד לרמה מסויימת בלבד, אשר מעבר לרמה זו עשויים הם להרגיש ולחוש מאויימים, ועל כן נשמע סגנון התייחסותם וטיעוניהם, מעבר לרמה מסויימת זו, כטאוטולוגים וכתלושי מציאות.

בירור ועלעול קצר בשלל תגובותיך מעלה, כי בתשובותיך השונות למשתתפים דתיים שונים בדיונים שונים נוטה הינך 'להתחשב' במוגבלויותיהם השונות, וכתוצאה מכך - לאחר שהעלת חרס בנסיונותיך לשכנעם בצדקת רעיון מסויים - נוטש הינך את הדיון.

צר לי על כן להכריז, כי אם אלו הם ה'סטטוס-קוו' וה'פשרה' הרעיוניים אליהם הינך מתכוון, אינני מתכוון לקחת חלק בחגיגה ובהילולה זו, ודומני כי משתתפים רבים יורדים בנקודה זו - ואף בנקודות דומות עבור פלחי אוכלוסייה אחרים - היטב לסוף דעתי.

שלך

אלכסנדר

נ.ב. איני מבין את הקבלתך והשוואתך בין חילוני היכול לנסוע כאוות נפשו ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק ובין האוכל הכשר המוגש במחנות צה''ל.
זה בפירוש אינו נכון, היות וביום השביעי המפורסם יירגם חילוני זה ברחוב האמור למוות, בעוד שעמיתו הדתי לא יזכה חלילה אף פעם לראות במחנות צה''ל אוכל טרף המוגש למעוניינים בכך.
פשר הפשרה 17669
מעולם לא תמכתי במלחמת אזרחים בישראל. אמרתי שלצד הנאור אין סיכוי לנצח במלחמה כזו, ואם ינצח בה, לא יוכל להשאר נאור; על כן, האופציה ההגיונית היא להגר מכאן.

השתמע מכתיבתי שמלחמת אזרחים תקרה; אי אפשר לומר שאני תומך בה.
פתוח בשבת 17717
אלכס ידידי,

לטעמי, למה שאתהקורא מוגבלויות אני קורא קוים אדומים. וכטבען של פשרות, אני מנסה, במסורת התהליך המדיני או כל משא ומתן בין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים, למצא ''פתרונות יצירתיים'' שיאפשרו לכל צד לדבוק בעקרונותיו תוך ויתור מינימלי. כפי ציינתי פעם, מתנהל במדינת ישראל מאבק על אופי רשות הכלל שבו אני מוכן לפשרות מסויימות, בניגוד לרשות הפרט שבה איני מוכן לפשרות (ע''ע נישואים אזרחיים, עבודה פרטית בשבת וכיו''ב). לשמחתי, גם ''בצד השני'' ישנם גורמים פרגמטיים שכאלו. אגב, הדבר מראה לטעמי שבכל חברה אנושית ישנו תמיד מאבק בין בדלנים לתומכי השתלבות -- גם בקהילה הדתית. כאן כמובן השאלה היא השתלבות מול התבדלות בתוך המדינה הפסודו-חילונית.

ואשר לסיפא, רחוב ז'בוטינסקי בבני-ברק, שהוא ציר תנועה ראשי פתוח בשבת ומאפשר את התנועה מצומת גהה לרמת-גן דרך בני-ברק. פתיחת הרחוב מימים-ימימה הינה חלק מהסטטוס-קוו.

שלך,

ערן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים