בתשובה למיכאל מ. שרון, 07/11/03 8:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הזהות שלי היא בעיקר כחלק מקולקטיב, גם לקולקטיב שלי יכול להיות מזל - למשל בניגוד לקולקטיבים אחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמעט לעולם אינך תופס קולקטיב "שהמזל עמד לצידו" בבחינת "*דווקא* לנו היה מזל", בניגוד ל"דווקא לי היה מזל" - ולמעשה הדבר תלוי בגודל הקולקטיב. אם מדובר בלהקת רוק של 5 נגנים מתוך רבים אחרים הנבחרים להופיע בערוץ ה-2 וכיוצא בזה - אז עדיין זה ניתפס כמזל. אך אם מדובר בניצחון צבאי בבחינת נס, של מדינה כלשהי (דהיינו קולקטיב גדול) בנסיבות קשות, נאמר "מזלנו שיחק לנו" אך לא נאמר "*דווקא* לנו היה כאן מזל ולא למדינות אחרות". הסיבה לכך היא שפעולת קולקטיב ניתפסת ככוחנית, הפעלת מסה של אנשים. פעולה כוחנית הינה דרך לאלץ את המציאות, ויש כאן מקום מועט להסתמכות על תהליך אקראי. כאן, במידה שקרה משהו בניגוד לכל הסיכויים - הרי שהיה זה בבחינת "סיוע המזל" מומנט כוח *מתווסף*, ולא גורם מעצב *בלעדי*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שככל שהקולקטיב גדול יותר, יש פחות קולקטיבים אחרים שהם ברי-השוואה אליו, כלומר כאלו שיצאו מתנאי פתיחה דומים, אך סבלו מחוסר מזל. עצם ההבחנה בקיום המזל מעוגנת בתפיסת עולם שמדגישה את השוויון הבסיסי בין אנשים. קו המחשבה הוא "לכולנו היה סיכוי שווה לזכות, ורק מוישה זכה". לולא תפסתי מראש את הסיטואציה ככזו שבה לכולם סיכויים שווים, לא הייתי מתפלא על זכייתו של מוישה. מבחינה אבולוציונית, נראה לי שיש יתרון מסוים באופן ההסתכלות הזה. אם אנחנו מאתרים באופן טבעי את האנשים ה-"ממוזלים" בסביבתנו, ואם אנחנו שמים לב למעשיהם, נאסוף לבסוף מספיק אינפורמציה כדי לבדוק אם המזל משחק להם בעקביות. ואם כן, אולי נעבור לשלב הבא: ננסה להבין כיצד הם פועלים, ולחקות אותם. באופן כזה מתן תשומת לב למזל, כלומר לאי השוויון במצבם של אנשים שונים שיצאו מאותם תנאי התחלה ופעלו באותו אופן (לכאורה), היא הצעד הראשון בדרך לאיתור אסטרטגיות פעולה שלא ידענו על קיומן, ושהאנשים ה-"ממוזלים" כנראה משתמשים בהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל שים גם לב שככל שסדר הגודל של קולקטיבים גדול יותר, כך יורדת הסבירות שיהיו אלה קולקטיבים זהים בוקטור העוצמה (מספר אנשים, יכולות, עושר כלכלי, פעילות יצירתית). כך, בעוד לגבי פרטים בודדים ניתן להניח, ביחס לסיכויהם בתהליכים אקראיים למדי או מורכבים מאד, פחות או יותר שוויון בתנאי מוצא, לא כך לגבי קולקטיבים. על כן האקראיות או המורכבות הגדולה נותנת כביכול סיכוי שווה לכולם. בעוד בסיטואצייה הקולקטיבית-כוחנית לא מתקיים שוויון יחסי כזה. על כן נאמר בסיטואציה המתקרבת לאינדיוידואלית, ''מבין השוים לכאורה, דווקא אני זכיתי''. בעוד הסיטואצייה הקולקטיבית מצמצמת את גורם היחודיות, וניסים או חסד לא צפוי או גורם היחודנות הפרטני אינם ניתפסים כמעט כגורמים המשחקים במסגרתה. על כן, אם שימת ליבנו נימשכת באופן טיבעי לקשב כלפי בעלי המזל (שלעולם אינם ישויות קולקטיביות), הרי זה במסגרת אוריינטציה אינדיוידואלית, השואפת אמנם להבין ולחקות פרטים מוצלחים. יוצא שהקולקטיביזם הינו אמנם העדפת עקרון המסה על עיקרון המצויינות האינדיוידואלית. והיכן ששורה קולקטיביזם קיצוני, כגון בבריה''מ של סטלין, שררו תצורות פעולה אנטי אבולוציוניות, ניתן לאמר, שהביאו להשמדת הפרטים המובחרים ביותר כ''אינדיוידואלים מסוכנים'' ופגיעה לשנים רבות במאגר הגינטי של האומה הרוסית כתוצאה מהשמדה שיטתית של האנשים המעולים ביותר, אלה שניתפסו כבעלי מצויינות, מזל ויתרונות ''לא הוגנים'' - ולכן הילשינו עליהם יותר והביאו להשמדה שיטתית שלהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |