בתשובה ליוסי גורביץ, 25/02/01 0:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן כרציונליסט אתייחד עם זכר יקיריי שאינם עוד במחשבתי , אני מרגיש שאין תוחלת בזיכרון ההולכים דווקא במקום הפיזי שטמונה גווייתם, תוהה אני אם רוב העולם שטוף באמונה תפלה בנושא זה ורק ההודים ואני זכינו להארה בעניין? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשורה הראשונה צ"ל כשאתייחד אם זכר יקיריי שאינם עוד . יהיה זה כשאזכרם באשר אזכרם. ואין אני מייחס כל ערך כלפי הגופה לאחר שנפרדה מחיותה.אם אראה מקרה של התעללות בגופה, אני אשנא את הרוע שבלב המתעלל/ת אבל אשפוט את המעשה כטפשי. [חברים ,ש"היגיון משותף" היה מגדיר אותם כרציונאלים למשעי מגלים בעניין הייחס למתים התנהגות רליגיוזית,לזכותם יאמר שהם נאורים מספיק למרות הטאבו מבחנתם ולא שוללים את היחס שלי לנושא מבחינה מוסרית] שאלתי לכותב היא האם הנורמה של העמדת מצבת אבן מעל מקום הקבורה וכל הטקסיות בעניין[זרי פרחים או אבנים שמשאירים קרובים על גבי הקבר לעצמם] היא חלק ממושא ביקורתו ? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |