בתשובה לערן בילינסקי, 20/11/03 11:15
אז לא הלפייר. אז מה ? הפלסטינים: אורניום מדולל 181312
ואני דווקא שמתי לב לפסקה הזאת מתוך הציטוטים ב"וויינט":
"עברתי עשרה יושבי ראש ושטייניץ הוא לא בין תשעת המצטיינים. התנהגותו בפרשה פזיזה. כל העניין לא היה נחשף למחצה עד שלא תחב את ידיו הבלתי מנוסות לתוך העניין. אילולא הוא, אף אחד לא היה יודע על הפרשה. מאז הוא, אגב, לא מפסיק להתראיין", מגחך שריד.

"התנהגותו [של שטייניץ] בפרשה פזיזה", אומר שריד, ולי זה נראה כמו 'הפוסל במומו פוסל'. אם שריד מנוסה כ"כ, יכול היה לדאוג ששטייניץ "הטירון", כדבריו, לא "יסתבך". ובינתיים מי שעושה כותרות הוא שריד עצמו, שכמעט נשכח מלב, ואפילו לא מככב כביילין בעניין הסכם ז'נבה. אם הבעייה באמת באישיותו של שטייניץ (ואפשר לפקפק בכך), יכול היה שריד למצוא דרך אחרת לטפל בנושא בלי לפרסם אותו (לפחות, בציטוט לעיל הוא רומז שאפשר היה לדאוג ש"אף אחד לא היה יודע על הפרשה"), אבל כנראה שגברו עליו ייצר המדנים ותאוות הפרסום שלו.
אז לא הלפייר. אז מה ? הפלסטינים: אורניום מדולל 181315
שמת לב ששריד לא פרש במה הייתה התנהגותו של שטייניץ פזיזה ולא מפרש מדוע כל העניין לא היה נחשף למחצה עד ששטייניץ תחב את ידיו הבלתי מנוסות לתוך העניין? נראה לי שהעיתונאים הפעם לא עשו את מלאכתם נאמנה כיוון שלא הקשו על שריד לפרט לגבי הציטוט הסתום (לדעתי לפחות) הזה. אתה אומר "יצר מדנים ותאוות פרסום". אני אומר שאולי יש שם משהו אחר שטרם הבנו לאשורו.
אז לא הלפייר. אז מה ? הפלסטינים: אורניום מדולל 181316
יש ערובה עיקרית אחת נגד ריכוז סמכויות הדרגתי: צריך לתת לפקידי כל רשות לא רק כלים חוקתיים, כי אם גם מניעים אישיים להתנגד לניסיונות של הסגת גבול מצדן של הרשויות האחרות. זה אמצעי הגנה ההולם את סכנת התוקפנות. צריך להשתמש בתאוות שררה אחת כדי להתגונן בפני התוקפנות של תאוות שררה אחרת. בדרך זו ישתלבו האינטרסים האנוכיים של פקידי הממשל עם הסמכויות והזכויות החוקתיות של הרשות השלטונית. העובדה שכדי לבלום את עריצות הממשל אנו צריכים להשתמש בתכסיסים כאלה מעידה מה הוא טבע האדם. האם אין הממשל עצמו עדות נחרצת על הטבע האנושי? אילו היו בני האדם מלאכים, לא היינו צריכים שלטון כלל.

(לא אני. מדיסון).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים