אשליה ושלילה 181862
קודם כל מאמר מעניין, ותרגום מצויין.
מה שלא הבנתי זה מדוע ההתמקדות במושג אשלייה. דקארט הגיע למשפט "אני חושב משמע אני קיים" מדרך השלילה. לאחר שהראה כי ניתן לשלול את קיום כל הדברים הממשיים או האבסטרקטיים (כמו המתמטיקה) בעזרת אותו שד, הציג את הטענה כי לעולם לא נוכל לשלול את יכולתנו לשלול(=לחשוב). עצם שלילת המחשבה היא מעשה מחשבה ולכן נוצרת סתירה.

האם אני באמת יכול לזהות את האשליות שיצר לי אותו שד ? אכן אינני יכול, אך גם אינני יכול להיות בטוח בקיומם מחוץ למגבלות השכל שלי, וזו בדיוק טענתו של דקארט.

אולי רון יכול להסביר ?
אשליה ושלילה 181913
אם נקרא את המאמר בצורה מילולית אז נראה שלא ניתן לזהות את האשליה. כדי לזהות אשליה יש צורך בהשוואה, אבל השד הרס את כל העולם והשאיר לתום חושים שחשים רק ממה שהשד מזין אותם. בעצם, אפילו השד לא מסוגל לזהות את האשליה כי האשליה נמצאת רק במוחו, כי גם הוא לא יכול להשוות את מה שתום רואה לאותם דברים לכשעצמם, שהוא הרס.

בעצם, השד עצמו לא אמור להיות קיים כי אם תום חש בו ומדבר איתו, הרי השד איננו אלא אשליית החושים של תום. ז''א, למזלו של השד הוא איננו מטריאליסטי, אבל את המופע המוחשי שלו, איתו תום משוחח ואותו תום מרגיש איננו אלא אשליה, מנקודת מבטו של השד יודע הכל. אלא מנקודת מבטו של תום, השד ושאר הרשמים החושיים המ ממשיים כי אין באפשרותו להשוות אותם לשום דבר אחר, ששונה רק במקצת.

תחשוב על המשמעות הדתית של זה. מבחינת האל, הנוכחות הממשית שלו בעולם (שכינה, התגלות, השגחה), איננה אלא אשליה עצמית. מבחינת האדם, אי אפשר לאשש או להוכיח את הנוכחות הזו כי אין קנה מידה אליו ניתן להשוות אותה. מעניין.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים