בתשובה לewilde, 01/03/01 12:05
למה לא מספרים לי שום דבר? 18376
גם אם מקבלים את הדו"ח הנ"ל (שאני חולק על מידת האובייקטיביות שלו כיוון שאחרי הכל הוא תוצר של משרד החוץ האמריקאי ובא לשרת מדיניות כלשהי, ראה למשל ההגדרה:
"The Constitution provides the
Council of Guardians with the power
to screen and disqualify candidates for
elective offices based on an ill-defined
set of requirements, including the
candidates' ideological beliefs".
זו הגדרה ערכית לגמרי) תמונת העולם המצטיירת באירן אינה כה שחורה. עובדה היא שהפרלמנט עדיין מורכב ברובו (%70) מרפורמיסטים בניגוד לרצון המוצהר של חמינאי וההנהגה הדתית. במיוחד בולט הדבר במחוז הבחירה של טהרן בו, למיטב זכרוני, חמינאי היה היחידי מבין מועמדי השמרנים שזכה בכיסא בפרלמנט. אם אתה רוצה דוגמא נוספת אז גם בארה"ב הנשיא רשאי להטיל ווטו על החלטות בית הנבחרים (כן אני יודע שהוא נבחר על ידי העם אבל עדיין יש כאן התערבות של הרשות המבצעת במחוקקת בצורה ארביטררית למדי). אבל זה לא היה עיקר המסר שניסתי להעביר בתגובה המקורית. טענתי הייתה שהעם באירן אינו "עדר של שחורים" כמו שאנחנו אוהבים לדמיין אותו אלא דווקא חברה מתקדמת, דתית בחלקה (אבל לא כולה) שיחסית פעילה מבחינה פוליטית, לעומת מדינות אחרות במזרח התיכון.
למה לא מספרים לי שום דבר? 18380
מה זאת אומרת "הגדרה ערכית"? כוונתך שהיא תאורתית ולא מתבצעת למעשה?
אם המצב היה הפוך, כלומר אירן הייתה מדינה דמוקרטית נאורה והייתה נותנת מן סמכות וירטואלית כזו למנהיג הרוחני מתוך איזה שהוא כבוד או סולידריות או מה שזה לא יהיה, הייתי מבין. אבל התהליך הוא הפוך, אירן הייתה (אם לא עדיין) מדינה דיקטטורית וטוטאליטרית, כלומר השלטון יכל ללכת לקראת העם ולא להיפך.

כנראה זה גם לא עומד במבחן המציאות :

the Council
of Guardians and other elements within the Government blocked much of the
early reform legislation passed by the Majles.

לסיכום, הרשות המבצעת והשופטת מוחזקות באופן רישמי ומעשי בידי השלטון הדתי ובחירת הנשיא היא פיקטיבית (אני לא פוסל את האפשרות שיש שם סיכסוכים פנימיים, עובדה שרפסנג'ני נעלם מתישהו (נרצח? הוגלה לשגרירות לוב?)). הרשות המחוקקת אולי נבחרת אך היא משותקת ברמה *המעשית* בידי אותה ועדה מטעם חמנאי. הם לא מנעו מהממשלה להילחם בשטח נגד הרפורמיסתים.

אני מסכים שהם לא "עדר של שחורים", אבל חברה מתקדמת? אה, עדיין לא ממש.
בסה"כ אני רואה מאוד בחיוב את השינויים האלה, ועצם העובדה שהועדה הזו צריכה לפסול יותר מדי חוקים של הפרלמנט זה סימן טוב. לפני שחומני עלה לשלטון אירן דווקא הייתה בעיצומו של תהליך של פתיחות למערב, הם אפילו זכו לרכוש נשק אמריקני (F14, ומסוקי קוברה) שהושבת בעיקבות המהפכה. אולי אלה סימנים להמשך הפתיחות הזו מצד החברה (לא השלטון).
נראה שאירן מתקרבת לפרשת דרכים, או שהשלטון הדיקטטורי לאט לאט יתפורר, כמו שקרה בברה"מ, או שהשלטון יחזור לשליטה טוטאלית על ידי ביטול של הפרלמנט ודיכוי אלים. הכוח בידיו.
להיות שם 18403
ערן ידידי,

מובן מאליו שאנשים וגופים שונים עוסקים ועסוקים תמידית בהגדרות ערכיות למיניהם, כולל מחלקותיה השונות של מחלקת המדינה האמריקנית.

אך יחד עם זאת חייב להאמר כי נסיונך לתאר את החברה האירנית כ''חברה מתקדמת, דתית בחלקה...וגו.'' הינו מוזר-משהו, וגובל אף בסופיזם.

אשתקד העבירה הטלוויזיה הגרמנית שיעור מעניין בהצגת דוקומנטאציות שונות ממדינת אירן המתקדמת, וזאת לאחר שאזרח גרמני סתמי העונה לשם הופר נידון במקום טולרנטי זה למוות, בעוון קיום יחסי מין עם אשה אירנית מוסלמית חילונית.

במסגרת זו הציגה הטלוויזיה הגרמנית - באופן חלקי בלבד - קלטות וידאו אשר כללו הוצאות להורג ברגימת אבנים, עונשים שונים כנגד נשים, עונשים כנגד ילדים, עונשים כנגד 'אויבי המהפיכה' ועוד ועוד.

הרבה קידמה ואהבת אדם לא בלטה במיוחד בדוקומנטאציות אלו.

באשר לנדון למוות - לאחר כשנה בבתי כלא אירנים שונים שוחרר הנ''ל, וזאת בעקבות לחץ מסויים אשר נשא פרי מצד משרד החוץ הגרמני.

איש אינו יודע מה עלה בגורלה של אהובתו האירנית.

שלך

אלכסנדר
להיות שם 18404
אלכס ידידי,

אתה שב וחוטא בחטא ההכללה, שבו אתה גם חוטא (ממניעים שאני יכול להבין) ביחסך כלפי האוכלוסיה הערבית באופן כללי. תשובתי היא "יש, ויש". איני מכחיש את קיומם של גורמים איסלמיים שיש כאלו שיכנו אותם "קיצוניים" באירן שאולי רוצים להחיל את חוקי ה"שריעה" באירן, בסגנון הטאליבן באפגניסטן. איני מכחיש גם את העובדה שהשכבה השלטת באירן מציגה חזות חיצונית שכזו. לעומת זאת, אני מבחין בשתי נקודות עיקריות:

א. הבחירה הפופולרית (באנגלית זה נשמע יותר טוב), בעיקר בקרב האוכלוסייה העירונית, היא דווקא בניגוד לרצון הסמכות הדתית. בחירות אלו יצרו פרלמנט. איני מקבל את ההגדרה "פרלמנט בובות" שנתן ewilde כיוון שמגבלות הכוח והסבירות מאפשרות גם לפרלמנט הכנוע ביותר לחרוג מהקו שהסמכות הדתית הייתה רוצה להתוות לו. יש גם כאלו שיוצאים בגלוי נגד המשטר, ע"ע ראש עיריית טהרן (?) נורי.

ב. תושבי אירן אינם מוסלמים אדוקים כמו שאוהבים להציג לנו אותם אלא פועלים לפי נוחותם האישית (ה"ג'ינס מתחת לצ'אדור" שהזכרתי). יתרה מזאת, ישנה אופוזיציה קולנית מקרב העם לשלטון הדתי, שראינו ביטוי שלה לפני פחות משנה בעת מהומות הסטודנטים בטהרן.
ב.
להיות פה ושם 18424
ערן,

חטא ההכללה בו אני מואשם על ידך הינו חטא, אשר אין אפשרות שלא לבצעו בניתוח קר ויבש של כל מציאות אנושית שהיא.

הכללות שיטתיות ברמות שונות מתקיימות למעשה כלפי ובתוך כל אירגון ומוסד שלטוני - דמוקרטי ודיקטטורי כאחד - ולו מחמת נסיונם התמידי של בני האדם באשר הם לשזירת נאראטיב ערכי וקאוזלי לתופעות אנושיות יומיומיות - וכל זאת בנסיונם המופרך למציאת קווים דומים וזהים לחוקיות מדעי הטבע האמפיריים.

אין באפשרותו של אף גורם אנושי ועל-אנושי כאחד, לבדוק דעתו של כל אדם בשעה ובזמן נתון באופן רציף ועקבי, מה גם שדעתו של אדם שבה ומשתנה לעיתים מספר פעמים ביום, ללא כל הסבר 'מתקבל על הדעת'.

אנא תן דעתך אף לכך, כי גם בהכללותיי הגורפות ביותר מקפיד אני על צעדי חשיבה אינדוקטיבים, המסייגים עצמם בכל צעד ושעל - בעוד שהכללותיך השונות נוטות על פי רוב וביד נאמנה אלי סוגי רלטיביות והסבר דדוקטיבי-טלאולוגי, וזאת כמצוות מנגנון התיאוריה והאמונה, אשר פותח בשקידה ובשקיקה על ידי גורמים מסויימים בטכניון חיפה.

שלך

אלכסנדר
שמפו? 18431
ובכל זאת, לעניין התוכן?
הצעד הראשון להבנת התמונה 18455
התוכן מאוד פשוט:

רפורמות פה, ג'ינס וצ'אדור שם - מה רוצה בעצם איראן מישראל?

שלך

אלכסנדר
ננסה שוב? 20867
מאמר מ"הארץ" של היום:
ובקצרה, כאשר שבים ומנסים לעבור את מגבלות האבסטרקציה מגלים שבאירן יש מאבק על דמותה של המדינה בין השמרנים (שבראשם המנהיג הרוחני חמינאי) לבין הרפורמיסטים (שבראשם עומד חתאמי). הרפורמיסטים, שדניאל סובלמן לפחות מתאר אותם כתומכי "...דמוקרטיזציה, יישום החוקה, הנהגת פתיחות, שיפור מצבה הבינלאומי של איראן ושיפור המצב הכלכלי" זוכים בעקביות לנצחונות מזהירים בבחירות – %70 מהמושבים בפרלמנט בבחירות האחרונות, ומאחוריהם עומדים כמובן אזרחים אירניים שבחרו להצביע בעדם.
השמרנים מגיבים כמובן בצורות שונות, מסגירת עיתונים ועד מעצרים ורציחות פוליטיות. מעמדה של הסמכות הרוחנית, והמשטרה החשאית הצמודה לה, מאפשרות לה יכולות תגובה נרחבות אולם עצם הצורך להשתמש באמצעים אלו, ועובדת חשיפתם המרובה מעידה על עוצמת ההתנגדות לשמרנות באירן.
בנוסף, עקב המרמור הגובר על המצב הקיים יש גם כאלו המתריעים מפני הפיכה עממית.
בקיצור, לא סתם "רפורמות פה..." אלא מאבק פוליטי רציני על עתידה של אירן.

שלך,

ערן
ושוב? 22797
ומאמר נוסף של צבי בראל מ"העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים":


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים