בתשובה להאיילת נורא מתבלבלת, 09/12/03 23:19
מעשה בחמישה כדורי פרוזאק 184039
וודאי שמחלות נפש הן רצף, וודאי שחלק מהחולים חיים חיים מלאים ושלמים לאחר התפרצות המחלה ורמיסיה. אבל דיברנו על סכיזופרניה ושם הפרוגנוזה מעודדת פחות.

קשה למדוד מה טרגי יותר, ואני לא חושבת שיש מדד אובייקטיבי שייקבע. למשל, רוב ההורים שיאשפזו את בנם/בתם בהתקף פסיכוטי יבקשו משהו כמו "תעשו הכל כדי להציל אותה/ו". אתמול נתקלתי באב שאמר (במילים אלה): "עדיף לי שהיא תמות מאשר שתיכנס לבית חולים כזה". הוא התכוון לזה. בשבילו המחלה היתה הדבר הכי טרגי שיכול להיות. יותר מאובדן ילד. למרות הסיכוי בשיקום.
לכן, כל מה שאני יכולה לומר הוא מה טרגי יותר לדעתי. לא יותר.

מחלת לב יכולה לגרום לדיכאון. התפרסמו לא מעט מחקרים בנושא, כולל בתקופה האחרונה. ברוב המקרים הדיכאון הוא תגובתי ויחלוף באופן ספונטני, אבל לפעמים כמו שאמרת הוא יהיה יציב יותר. שוב, ומתוך הדגשה שקשה להשוות בין אומללויות בכלל ובין מחלות שלא הגדרנו את חומרתן בפרט, הרי שהאדם שלקה בהתקף לב בגיל ששים חי חיים מלאים קודם. יותר מזה, סכיזופרניה היא מחלה בעייתית יותר מדיכאון בעיני משום שהיא גורמת לשינויים במשהו מהותי יותר (אישיות, אם להיות יומרני) מאשר דיכאון. (איני מזלזלת בחומרה של דיכאון).

הפיסקה השלישית שלך מחזירה אותנו לגרעין הדיון שלנו. יש המון גורמים מזיקים (החיים הם מחלה סופנית...) ואנחנו מעדיפים לחיות למרות הסיכונים - לצאת מהבית, לנסוע ברכב, לעבור כביש, לאכול, וכו' וכו'. הכל שאלה של נזק מול תועלת, או איזה סיכון אנחנו מוכנים לקחת בשביל איזו הנאה. אבל סמים ייחודיים בכל זאת במידת מה: הם ייחודיים במיידיות של הסיכון (שימוש יחיד יכול לגרום לנזק מוחי.), הם ייחודיים בנזק הסביבתי (לאחר שימוש האדם הופך להיות מסוכן לסביבה יותר מאשר ללא שימוש. לעניין זה יש דמיון רב בין סמים לשכרות, ואמנם איננו אוסרים על שתיית אלכוהול אבל החברה עושה מאמצים גדולים להילחם בנהיגה תחת אלכוהול). ובעיני, הם מיוחדים בזה שכל מטרתם לגרום לשינויים מוחיים (בניגוד לרוב הרגלי החיים המזיקים, שהמטרה שלהם שונה, והנזק הוא רק תופעת לוואי מצערת).

"לו היית אומרת וגו' " - אבל אינני אומרת שקיימת זיקה בין סמים קלים לבין התופעות שציינת. למעשה, זה תלוי מאוד בסיטואציה החברתית. בישראל היום, למיטב ידיעתי, שימוש בסמים קלים הוא תופעה חברתית רווחת גם בקבוצות שאינן נוטות להתנהגויות שציינת.
THC אכן משמש היום לטיפולים רפואיים מסויימים. הוא לא הסם היחיד, כמובן (גם מורפיום, למשל). וסתם לציין, THC הוא אחד החומרים הפעילים בקנביס, והמפורסם מכולם. אבל החומר עצמו מורכב מאוד לא מעט נגזרות פעילות. לכן חולים שמשתמשים ב- THC נקי לא ידווחו על אותן תחושות כמו המשתמשים בסם.
לא הבנתי את הקשר שבין התופעה המבורכת של שיקום חולי נפש והחזרתם לתפקוד בקהילה ככל האפשר לבין לגליזציה של סמים. הסיבה לדעתי למגמה של החזרת חולי הנפש לקהילה היא גם התקדמות חברתית שהובילה לשיפור ביכולת שלנו כחברה להתמודד עם החריג, וגם טיפולים (בפרט תרופתיים) טובים יותר שאפשרו איזון טוב יותר של החולים. (ככל הנראה את צודקת - הכוח הכלכלי של חברות התרופות פעל בהקשר זה לטובת החולים הפסיכיאטרים.).
מעשה בחמישה כדורי פרוזאק 184401
כפי הנראה לא הבעתי את עצמי בצורה מדוייקת. לא טענתי לזיקה בין ליגליזציה של סמים והחזרת הלוקים בנפשם לקהילה.

מה שכן, ניסיתי לשער ייתכנות של לגיטימציה לעישון סמים (קלים) שעשויה להתרחש בעקבות הלגיטימציה שיקבלו הסמים הקלים על נגזרותיהם בזכות השימוש בהם בתעשייה הפרמצבטית.

תארי לעצמך, שמדינות יאפשרו לחקלאים לגדל קנביס לשימוש התעשייה הפרמצבטית. קנביס יהפוך לענף ריווחי, לגיטימי. כשאת הסחורה העודפת יאפשרו להזרים לשימוש של מרפאים אלטרנטיביים (שיעמדו בקרטריונים מסויימים, נניח), או לבתי קפה על פי המודל האמסטרדמי.

כשם שבעבר חולי נפש נחשבו ל"סוטים" שיש להרחיק מהחברה, ולא כך כיום; כשם שנאסר על יבוא ושיווק אלכוהול, אחד הכשלונות הקולוסאליים של מדיניות ארצות הברית, והיום זהו ענף מרויח ומצליח; אני מאמינה שגם השימוש בקנביס עשוי להתאזרח יום אחד במחוזותינו.

מציאות אפשרית או דימיוני הפרוע? ימים יגידו. וויש'פול ט'ינקינג? אולי.
מעשה בחמישה מיליגרם אסיבל 184405
אני לא שוללת בכלל את האפשרות שכך יהיה (בלי לחוות דעה לגבי "רצוי" או "לא רצוי").
מכל מקום, שני גורמים שקצת מורידים את ההסתברות:
1. סביר להניח שבתעשייה שיעדיפו את המוצר הסינטטי על פני הטבעי, מסיבות שונות (ניקיון כימי, אחידות בייצור, ועוד).
2. סמים אחרים (אם כי כבדים יותר) נמצאים בתעשייה הפרבצטית מזה זמן רב (מורפיום, לדוגמה) ובכל זאת לא נראה שיותרו לשימוש כללי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים