אודין אבינו, פרייה אימנו 1849
אף אני קראתי את המאמר במוסף "הארץ", ולא יכלתי שלא לחוש רגשי סימפטיה והזדהות כלפי אותן נשים "פאגאניות".(מונח הנועד ליצור רושם שלילי).
דומני שבאופן איטואיטיבי הבינו חלק מנשים אלו, מן הסתם ללא כל ידע מדוקדק בנושא, שישנו משהו בתופעה הפאגאנית (אשר תקרא מרגע זה ואילך "היידנית", וזאת מן המונח הגרמני לתופעה זו - Heidentum)אשר הנו קרוב יותר אל האשה בכלל מעצם היותה אשה ואל עולם הערכים המטרינורמטיבי. החברה ההיידנית הקדומה היתה חברה ללא עכבויות יהודו-נוצרים, על כל המשתמע מכך. מובן שבחברה זו תופעות כגון עירום, הצגת אברי המין בפומבי ("גילוי עריות", אשר ביהדות קיבלה משמעות אחרת לגמרי - של יחסי מין בתוך המשפחה), קיום יחסי מין עם יותר מבן זוג אחד ואף עם מספר משתנה של משתתפים - אינם מהווה בעייה מיוחדת, לא כל שכן חוקי כשרות, מילה, תועבה ליהוה וכדומה אשר אינם קיימים בלקסיקון ההיידני.
בחברה ההיידנית הקירבה אל הטבע הינה חשובה ביותר, היות והטבע מקיים ומציג בתוכו את המוטו החשוב ביותר בתפיסת עולם זו - המחזוריות של צמיחה-כמילה-צמיחה בחילופי ארבע עונות השנה.
האשה - בתור גורם יולד ויוצר חיים, הינו אלמנט חשוב ביותר במישנה זו, ותפיסת עולם שלמה נגזרת מהשקפה זו, אשר בין היתר מעניקה לאשה רוגע רוך והבנה פציפיסטית כלפי הטבע וברואיו.
על רקע הניצול לרעה של השקפת העולם ההיידנית על ידי הוגי דיעות כניטשה והיידגר, ועל ידי קבלני המוות של הרייך השלישי - קיימת אכן כיום בעייה להבין תופעה צפון-אירופאית זו, וחבל.
מובן מאליו שהיהדות חייבת ממש להיות עויינת כלפי השקפת עולם המקדשת את הטבע ואת 'אמא אדמה', על רקע העדפתה אל האב-אל המחמיר בחוקיו, הדורש התגברות על היצר.
גם הנצרות, על תקן סוס טרוייני של ערכים יהודיים מוסווים, ניסתה בדרכה להלחם בהיידנים למיניהם, על פי רוב עם בהצלחה, אם כי חלקית. מבין כל חלקי הנצרות השונים המוכרים בעולם המערבי - הצליח רק הזרם הלותרני-גרמני לשמר משהו מתרבות היידנית זו, וזאת על ידי נצרות אורגנית, המכונה בטעות פרוטסטניזם.
הנשים אשר הופיעו בכתבה הנ"ל מסמלות געגועים לגיטימים לתרבות אשר על פי רוב הושמדה בשם ערכים פטרינורמטיבים
בברכה
אלכס מאן

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים