בתשובה להאיילת המסתגלת, 16/12/03 16:21
הבעיה היא לא הפוליטקליקורקטנס 184949
(סובלנות).

לא פניתי אליך אישית בלשון זכר. פניתי אל קהל גדול של אנשים, שעד כמה שאני יודע, נחלק בערך חצי חצי בין שני המינים (ג'נדר בעכוז שלי, אבל לזה לא ביקשת תרגום). במצב כזה, הדרך היחידה לפנות אל אנשים בצורה שהיא גם נכונה דקדוקית וגם אלגנטית (=בלי קווים נטויים) היא בלשון זכר. אם האקדמיה תחליט מחר שהדרך הנכונה לפנות לקהל של אנשים (למה המילה הכללית היא אנשים ולא נשים? אפליה!) היא בנקבה, או שאין הבדל בין שתי הצורות, וזה אכן יהפך למקובל בקרב הציבור, אני עצמי אשתמש גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר.
למשל, נעשה מקובל בשנים האחרונות, בעת כתיבה על אדם היפותטי, להחליף בין זכר היפותטי לנקבה היפותטית (לא רק "אם נשאל את האדם הסביר, הוא ישיב לנו" אלא גם "אם נשאל את האשה הסבירה, היא תשיב לנו") באופן אקראי. מכיוון שכך מקובל לעשות, אני משתדל לעשות כן בכתיבתי שלי. אבל כל עוד ברור לכל שכתיבה בזכר היא נייטרלית ובנקבה היא לנשים בלבד, אין לי שום כוונה לצאת כנגד זה.

ולגבי הקשקוש הפמיניסטי על ה"נוכחות המגדרית הנבלעת" (לא ציטוט ישיר) - יאללה יאללה.
הבעיה היא לא הפוליטקליקורקטנס 184955
יאללה יאללה, זו תגובה רצינית, מעמיקה ומלאת השראה. שינית את חיי. נתת לי פרספקטיבה חדשה למציאות, ובפרט להבנת מרקם היחסים בין המינים. אני מודה לך. מאוד מודה.

תרשה לי, בנימה אופטימית ומפוייסת זו, להתעלם מן העכוז שלך, עד כמה שקשה לי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים