Hybris 185404
צרור ברכות וזר תודות לארז לנדוור על המאמר המרתק והניתוח הנבון והמדוייק.
נעים להווכח מדי פעם, שהשקפת עולם נאורה ונטולת התלהמות משיחית, עדיין באה לידי ביטוי באקלים הפוליטי הנוכחי.
ארז, עשית לי את בוקר יום ו'!
(אם כי,יש לשער שקורת הרוח שלי תעלם חיש קל, כשאפתח את העיתון הממתין על שולחני...)
לא יכולתי שלא להזכר בשורה או שתיים מתוך שירו של וו.ה.אודן על איקרוס שנכתב בעקבות הציור של ברויגל/ברויחל
How everything turns away
Quite leisurly from the disaster,the ploughman may
Have heard the splash, the forsaken cry
But for him it was not an important faiure,
the sun shone as it had to on the white legs, disappearing into the green water
שורות אלו מתארות בדיוק מפחיד, את המצב בו נמצאנו בשנות האופוריה שבין מלחמת ששת הימים עד שצללנו למי המדמנה במלחמת יום הכיפורים.
שוב ושוב אנו מתעקשים לא ללמוד דבר מההיסטוריה. שוב ושוב אנו שבים וחוטאים, כאיקרוס בשעתו, בהיבריס, חטא הגאווה- חטא עליו האלים מענישים בחומרה רבה.
גם היום אנו חדורי היבריס: אנחנו גדולים, אנחנו חזקים, הדוד הטוב מאמריקה תומך בנו, אפשר לבנות גדרות, אפשר להמשיך במדיניות של דיכוי מליוני אנשים, אפשר לעשות סגר וחישוף, וחיסול ממוקד ולעקור עצי זית ולהיות משוכנעים שכנפינו המודבקות בשעווה יצליחו לשאת אותנו מעלה מעלה...
אולם למעלה זורחת שמש ההיסטוריה, ואם לא נזדרז לנחות מרצוננו הטוב, היא תשליך אותנו באכזריות חזרה אל קרקע המציאות.
ההיסטוריה, כמו המיתולגיה, אינה סובלת היבריס.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים