 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמעון ידידי, הבעייה המרכזית הניצבת בחזונו של ווסט הינה תשוקתו האובססיבית לקבלת הכרה אירופאית, הכרה לה יחלו ומייחלים יהודים שונים מרחבי העולם הגדול עד עצם ימים אלו. ווסט, אשר למעשה ניצב קרוע בין זכרונות הוריו לתרבותם האירופאית האבודה לבין החלום האמריקני ופיסגתו בדמות הוליווד, מנסה ברומן זה לערוך מחד התחשבנות מיוחדת במינה - אם כי עקיפה - עם שורה של יוצרים ובמאים יהודיים, אשר דחו אותו ואת כשרונו על הסף, ומאידך התחשבנות כללית עם תרבות ההמונים האמריקנית, המונעת למעשה כמעט כל מעורבות פוליטית הגותית מקהל מעריציה. על רקע תקופת מלחמת העולם השנייה והתעוררות תנועות ההמונים המוסתות באירופה, מנסה ווסט לרדת לעומקה של תופעה מזוויעה זו. ברם, חיש מהר מבחין ווסט כי קהלו האמריקני רחוק מרחק של ממש ממושאו האירופאי, ולו מפאת שטחיותו, חילוניותו ההדוניסטית ורדידותו, הבאה לידי ביטוי באלהה ובסגידה כלפי דמויות בשר ודם הוליוודיות שונות, הניזונות במשחקיהן מנאראטיב דיכוטומי ועלוב במיוחד לשיטתו. ווסט, המתעב תופעה זו בכל נימי נפשו, בוחר על כן בנאראטיב אירופאי מסויים להשלכת הירהורי ליבו, אשר מטבע הדברים עוסק בדקויות ההבחנה השונות, אשר פותחו במשך מאות השנים האחרונות ביבשת מופלאה-אכזרית זו. האירוניה הגדולה ביותר הינה שקהל קוראיו האמריקני של ווסט - עד עצם ימים אלו - מבין ומפרש את ספריו וסיפוריו כגרוטסקה קאנונית כנגד תופעות הולוודיות מסויימות, אך אינו מבחין בביקורתו החמורה והקשה של ווסט כנגד החלום האמריקני מבית מדרשם של 'גולדווין מאייר ושות.', ביקורת המופנית בראש ובראשונה כנגד אלו המנצלים במידת מה את טפשותם ורדידותם המאוד מסויימת של אוחזי חלום זה. מובן מאליו כי ביקורת זו עוברת חיש קל אף לביקורת מושחזת כנגד תופעות אמריקניות כלליות, המתבטאות בתיאורי ההמון האווילי והטפשי החי חיי תחליף, והמעתיק את רגשותיו המודחקים אל גיבורי ואלילי הבד , ולו מפאת היותו של קהל זה חסום ונוירוטי באופן נפשי אידיבידואלי - בין היתר בגין תרבות השפע והטימטום ביבשת גדולה זו. כמו כל מבקר אחר, אשר הלעיג עד גבול מסויים לתרבות ההמונים האמריקנית, באה זו האחרונה ובלעה אותו אל תוך חיקה, תוך כדי אימוצה המחודש את בנה הנעזב. הדבר התרחש, אומנם, לאחר מותו של האחרון, אך תעלול-פעלול זה חזר וחוזר על עצמו ללא הרף בתרבות הביקורת הממוחזרת האמריקאית; מבקריה ומתנגדיה החמורים ביותר מאומצים חזרה אל קירבה, תוך הרעפת אהבה וטובין אינסופיים, המטביעים את סובייקט הביקורת במבוכה אישית מסויימת. שלך אלכסנדר |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |