בתשובה לאפופידס, 22/12/03 13:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תוהה כיצד אפשר לשאת ספרים שאין בהם שום חידוש עובדתי או מקוריות רעיונית בהירה. רק מסך עשן של מילים מעורפלות, שמתחברות איכשהו לאג'נדה פוליטית או לקריקטורה שלה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שי, קראת את הספר? או רק את הציטוט שהביא אפופידס מדברי סבר פלוצקר? אם לא קראת, אולי עדיף שתקרא ואז נתווכח. אם קראת, מעניין אותי לדעת למה לא אהבת. במאמר מוסגר, נראה לי שעיקר הביקורת של פלוצקר נובעת מעודף פרובינציאליות - דהיינו, שהשקפות שברחבי העולם מאזינים להן בסבלנות ובכבוד נחשבות בישראל הקטנה ל"שולי השמאל הסהרורי", כפי שהוא קורא לזה. אגב, פלוצקר יופתע אולי לשמוע שישנם מקומות - נידחים, אמנם, כמו הטובות שבאוניברסיטאות בעולם המערבי - שבהן שמותיהם של אדוארד סעיד ונועם חומסקי נהגים בכבוד, ולא כמילות גנאי. אבל אם בנתניה עילית ו' חושבים אחרת, מי אני שאתווכח. אני עדיין חושבת שכדאי לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תופתעי לשמוע שיש מקומות שבהם מאזינים בסבלנות ובכבוד להשקפות תושביה של נתניה עילית. ואידך זילי ותביני לבד מה הבעיה במה שכתבת. ----- אסתי, לא מנתניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח, שהנגדת ''הטובות שבאוניברסיטאות בעולם המערבי'' מול ''נתניה עילית ו''' אינה מעידה היא עצמה על פרובינציאליות גדושה של עורכת ההנגדה. והיא מעידה, אולי, גם על דברים נוספים בלתי מחמיאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להישמע חריפה כל כך, וכיוון שלא הובנתי (וכנראה שזו אשמתי) אשמח להסביר. הרבה פעמים יש לי הרגשה שהמפה הפוליטית בישראל לא חופפת את המפה הפוליטית בעולם ולא מקיפה את מגוון האפשרויות ואת מגוון ההשקפות שיש, גם לגבי ישראל וגם לגבי נושאים אחרים. התוצאה היא שאנשים שמביעים דעות שבמקומות אחרים נחשבות רדיקליות (ואפילו זה לא תמיד), נתפשים בתור האנטי-כריסטוס בישראל ולא מדברים אתם בכלל. השקפות שלא נחשבות קיצוניות במיוחד, נדחקות בשיח הציבורי הישראלי למה שסבר פלוצקר כינה ''שוליים'' ו''סהרוריות''. ניסיתי להגיד שכדאי לקרוא, ולהקשיב, לפני שפוסלים, וייתכן שהניסוח שלי היה חריף מדי. אני מניחה שהציטוט של פלוצקר הטריד אותי בגלל הרגישות שלי למגבלות של הדיון הפוליטי בישראל. מציק לי שכל דבר שקצת חורג מגדר הדיון הקונצנסואלי (הספקטרום של ההשקפות שנחשבות ''מקובלות'' או ''שפויות'') המקובל מיד נפסל, וזה משהו שאני רואה הרבה בשיחות ובאינטרנט. בכל אופן, אני מעריכה שפגעתי (כי קיבלתי שתי תגובות חריפות, אולי אפילו יותר חריפות מהתגובה שלי), ועל זה אני מתנצלת, כמובן - זו לא היתה הכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, מה שלא נראה קיצוני במיוחד בקמפוסים הרגועים של ברקלי ופרינסטון עלול להיתפס קצת אחרת בעיניים הפרובנציאליות שלנו. מסתבר שבנתניה (בחירה מעניינת) שמעו את הפיצוץ במלון פארק קצת יותר חזק מאשר בקליפורניה, והצלצול באוזניים מקשה על גישה קוסמופוליטית רחבת אופק. לעומת זאת, תושבי נתניה הרבה יותר רגועים ושקולים בנוגע לרעידות אדמה בקליפורניה, ויש קולות רבים בשיכון ו' שתומכים בזכותה של האדמה לנער מעליה את בני האדם שרומסים(!) את כבודה, דורכים(!) עליה ועושים בה מעשי תועבה רבים מספור, כפי שמר מנדלסון ישמח לספר לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זאת, קח בחשבון שהתמיכה באידיאולוגיות של שמירת הסביבה כמו זו של מנדלסון רבה יותר בקליפורניה מאשר בישראל, למרות טענתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בידך. הקנאות לשמירת הסביבה ב*קליפורניה* גדולה מאד אצל תושבי שיכון ו' בנתניה. גם זכויות האינדיאנים (אופס. הילידים האמריקאים) והשחורים (שוב אופס. האמריקאים האפריקאיים) בראש דאגתם. הם פשוט שומרים על פרופיל נמוך כדי לא לסכן את המענק השנתי שמממן להם את דמי האבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, נו. הקנאות לשמירת הסביבה *הקליפורנית* גבוהה בהרבה אצל תושבי קליפורניה מאשר הקנאות לשמירת הסביבה *הנתנייתית* אצל תושבי נתניה. די בכך כדי להראות שאין כאן עניין של "רחוק מהעין, קרוב ללב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא די בכך כלל ועיקר. תושבי קליפורניה המדושנים מפיקים יותר זיהום סביבתי גלובלי (ובעניינים גלובליים אל תתווכח איתי!) מכל יבשת אפריקה, כך שדאגתם לסביבתם הקרובה אינה מעידה אלא על אגואיזם חסר התחשבות. החור באוזון הורג יותר אנשים ביום ממה שצבא הקלגסים הורג בעשר שנים1, אבל לא ידוע לי שחומסקי ויתר על רכבו הפרטי. בקמלוט קל להיות יפה נפש, ביחוד כשמישהו אחר אמור לשלם את המחיר. בשיכון ו' אין לאנשים אפילו כסף לקוסמטיקאית, אתה מצפה שהם ידאגו ל*נפש* יפה? ______________ 1- דימוי אילוסטרציה, נא לא לבקש מראי מקום לכמות האנשים שמתים מסרטן עור בגלל החור ההוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצוקהרה המחשבתית שלך מתחילה ממש להפליא אותי. בהתחלה טענת ש"תושבי נתניה הרבה יותר רגועים ושקולים בנוגע לרעידות אדמה בקליפורניה, ויש קולות רבים בשיכון ו' שתומכים בזכותה של האדמה לנער מעליה את בני האדם שרומסים(!) את כבודה, דורכים(!) עליה ועושים בה מעשי תועבה רבים מספור, כפי שמר מנדלסון ישמח לספר לך." טענה זו, כמו שהיא מנוסחת, בוודאי שאינה נכונה. אין קולות בשיכון ו' שתומכים בזכויות האדמה, אין בנתניה מודעות מיוחדת לאיכות הסביבה, בין אם מדובר על הסביבה הישראלית, האפריקנית, או הקליפורנית. הטיעון (בניסוח המקורי שלו) לא תקף. בהודעתך החדשה אתה לא חוזר על הטיעון המקורי, אלא מציג טיעון אחר: "בקמלוט קל להיות יפה נפש, ביחוד כשמישהו אחר אמור לשלם את המחיר. בשיכון ו' אין לאנשים אפילו כסף לקוסמטיקאית, אתה מצפה שהם ידאגו ל*נפש* יפה?" או במלים אחרות, בלי המטאפורות, "במקומות שבהם יש קשיים ורמת החיים נמוכה, יש הרבה פחות תמיכה באידיאולוגיות 'יפות נפש'1" נגד טיעון זה אין לי שום ויכוח, והוא גם ההסבר האולטימטיבי לשאלה שנשאלה במקום אחר באייל, דהיינו "איפה יפי הנפש בצד הפלסטיני". אם חוסר-כסף לקוסמטיקאית הוא תירוץ טוב להתעלמות מאידיאולוגיות "יפות נפש, אז ודאי וודאי שחוסר כסף לאוכל הוא תירוץ מצוין. 1 מוזר קצת שזו הדרך שבה אתה מגדיר את חומסקי וחבורתו, אבל אמשיך עם ההגדרה שלך, מחוסר הגדרה מוסכמת אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה יהיה? בתחילה, ניסיתי להסביר למה דאגתו של השמאל הבינלאומי לזכויות הפלשתינאים לא עושה עלי רושם מיוחד, שכן קל מאד לדאוג לזכויותיו של צד ג' כאשר צד ד' צריך לשלם את המחיר. השתמשתי בתושבי שיכון ו' והאהדה שהם מפגינים, כביכול, כלפי רעידות אדמה בקליפורניה כדי להבהיר את הקלות הנסבלת מדי של ה"אובייקטיביות" הגלובאלית לעומת צרות האופקים הפרובנציאלית שייחסה להם הגב' אבירם. לא חשבתי שאצטרך להסביר שאין לתושבי שיכון ו' בנתניה, אם קיים מקום כזה בכלל, אהדה אמיתית לאדמת קליפורניה המשועבדת והנרמסת. אתה לקחת את המשל שלי כפשוטו (חשבתי לתומי שאתה עושה זאת בחצי קריצה) וגררת אותי לעניין אחר, עניין המודעות לאיכות הסביבה. טוב, חשבתי, אם זה מה שאתה רוצה לדבר עליו, ואם יש לי כמה דקות, למה לא? הבעתי את דעתי שגם בעניין זה הרדיקלים הצפון-אמריקניים לא מרשימים אותי יתר על המידה, כל עוד הם מגיעים להפגנות ברכב עם נפח מנוע של 5000 סמ"ק1, והוספתי הערה על אותה פרובינציאליות מקודם. זה צוקהרה? זה אפילו לא פליק-פלאק. אם מכל זה אתה מבקש לגזור את זכותם של הפלשתינאים הרעבים לתמוך ברצח ילדים ונשים, אנחנו נכנסים לעניין חדש. יש לי מה להגיד גם עליו2, אבל לאור תגובתך האחרונה אני פוחד שכל הקפיצות הלוליניות האלה עלולות לגרום לך סחרחורת של ממש, ולכן אמנע מכך ובמקום זה אאחל לך ערב טוב ונעים. ____________________ 1- כדי לחסוך עוד דיון קטן, אינני מתכוון לכך כפשוטו, אלא כהדגמת הרעיון שדאגה לאיכות הסביבה לא ממש משתלבת עם אורח החיים היאפי המקובל בקליפורניה. 2- ביג דיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אציין - בלי כל כוונה לפגוע בך, כמובן - כי תגובתך רק מחזקת את טענתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
a principal is not a principal until it cost you money
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן דיעותיו של חומסקי הן יותר פסולות בארץ מאשר בארה"ב? האם בפוליטיקה? בארץ יש 3 (?) ח"כים של חד"ש שמייצגים דעות דומות, איזה אחוז מחברי הקונגרס או הסנאט בארה"ב תומכים בדעותיו של חומסקי? האם באקדמיה? יש לא מעט פרופסורים בעלי דעות דומות, אני זוכר שלפני מספר שנים חומסקי הוזמן לארץ והרצה בכמה אוניברסיטאות (אני זוכר ת"א וב"ש). האם בעיתונות? האם באמת דברים כמו שפלוקצר כתב לא יכולים להופיע בעיתונים אמריקאים מרכזיים כגון washington post או wall streeet journal? השוני היחיד שאני יכול למצוא הוא בקרב סטודנטים (ומכאן גם בקרב משתתפי פורומים). בהחלט ייתכן שבקמפוסים אמריקאים, ובמיוחד בUCB, יש הרבה יותר תמיכה לחומסקי מאשר בארץ. אני חושב שהתמיכה הזו נובעת מסיבות של חיפוש משהו להזדהות איתו, והסיבות להבדל הן הבדלי הגילים והבדלים באורח חיים. בארה"ב מושג האושר האישי הוא מרכזי ולכן אולי לא מפליא שבגיל 18, חלק מהם מחפשים לתרום למשהו גדול יותר מעצמם. בישראל מפמפמים לצעיר כל חייו את ערך ההתנדבות והשירות, ולכן לא מפליא, שבגיל 21 אחרי צבא, הוא רוצה רק לסוע להודו ולחשוב על עצמו. גם לאותם ישראלים שנשארים אידאליסטים 1 יש כל מיני אפיקים פופולרים אחרים בארץ, כך שלא נשארים הרבה אנשים לתמוך ברעיונות הכבירים של חומסקי. לכן לא רואים מספיק בארץ הפגנות למען זכותם של תושבי ארה"ב להנות מרמת החיים של רוסיה הסובייטית, ולמען זכותם של תושבי העולם השלישי להנות מאי-עבודה בNIKE, ואי-אכילה של אוכל מהונדס גנטית. ---- 1 "אידאליסט" בעיני זה לאו דווקא מילת שבח. אידאליסטים עשו הרבה טוב והרבה רע בעולם, ואני בכלל לא משוכנע שהמאזן שלהם חיובי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות טובות. קודם כל, כפי שציינו השכ"ג ואחרים, הקרבה למצבים של סיכון קיומי משנה מאוד את התמונה. אין לי ספק שבארה"ב, כשאנשים לא עסוקים בהישרדות על בסיס יומיומי, הם פנויים יותר לשקול השקפות שנמצאות מחוץ לספקטרום המיידי של החיים בישראל. לפחות אצלי, פוליטיקה היא לא עניין קבוע, ההשקפות שלי ניזונות ומשתנות ממה שקורה סביבי, ואני זוכרת את עצמי פחות שמאלנית במהלך השירות הצבאי שלי. יש, אני מניחה, יתרונות להתבוננות במצב מקרוב, כשם שיש יתרונות להתבוננות בו מקרוב. ארה"ב היא מדינה גדולה מאוד ומגוונת מאוד. יש כאן (בעיקר ב-Bible-Belt) גם אנשים שהימין הקיצוני הישראלי ממוקם שמאלה מהם. שלא לדבר על כך שכאשר לא נמצאים בסכנת קיום, הפוליטיקה היא רב מימדית יותר מבישראל: "ימין" ו"שמאל" הם לא רק (ואולי אפילו לא בעיקר) סמנים פוליטיים, אלא סמנים כלכליים, חברתיים, גיאו-פוליטיים וכדומה. אז אולי זה עניין של כמות: כיוון שיש כל כך הרבה מכל דבר, גם השקפות שבישראל מחזיק בהם מספר זניח של אנשים זוכות לתשומת לב של כמות ניכרת יותר של אזרחים. איך שלא יהיה, קשה לי להאמין שספר כמו ספרו של יגיל לוי היה נסקר בעיתון אמריקאי מרכזי כשהביקורת העיקרית עליו היא "שוליות" ו"סהרוריות". המדד של מה רוב החבר'ה חושבים - לטוב ולרע (יש בזה גם רע!) - פחות משפיע כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, גם אני מסוגל לבקר ספרים לפני שקראתי, אך נראה לי שביקורת מסוג זו שנתת, דורשת בכ''ז איזשהו עיון בספר עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין לך שלא קראתי את הספר ? האמת היא שהתחלתי בקריאתו, ומהטעמים שמניתי לעיל, הקריאה הזו נפסקה חיש מהרה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |