בתשובה לא. בר, 25/12/03 18:07
ואת הכבשה ישלם ארבעתיים 186444
א. בר,
א) כנראה, הבנתי לא-נכון את מסגרת הדיון. לפי הכותרת, אמור להיות סביב // תוצאה של "הלופטגשפט הקומוניסטי" (הטקסט שהועלה והביא לידי המשך-דיון _זה_, במקום דיון בטקסט בתור שיר).
הווה אומר: ההקשר שייחסתי לתגובות אלה של ההתכתבות קשור ב_פעולות כלכליות ממלכתיות_, במסגרת _תוכניות כלכליות ממלכתיות_. _רק_ במסגרת הנ"ל התייחסתי והבעתי את דעתי על הקונוטציות של חמלה, חסד ורחמים.

ב) התייחסתי למשפטים של יחימובץ שהועלו לכאן _כפי שהועלו_, מילה במילה. לא מעבר להם, אף לא לקוצו של יוד שנרשם על-ידה במקומות אחרים.

ג) אני מתנגדת להפעלת מנגנון של הטבות-נקודה _בלבד_. גישה זו פטרנליסטית ומתנשאת, כפי שכבר ציינתי, וציטטי גם את דעתך בנדון. (כנראה, אין חילוקי דעות בינינו בכלל - רק לכאורה.)
אני מוסיפה:
ד) חמלה, חסד ורחמים - המקום האנושי והבריא שלהם נמצא בסיטואציות אחרות, ושם אין הן מרתיעות אותי כלל וכלל: אכן, אין אנו נולדים שווים ממש - אלא באשר לזכויות בסיסיות, כגון הזכות של כל אחד ואחד לקיום סביר. מקרים גבולים ומטה, כמו אלה של פגיעות קשות מולדות, או מומים מלידה שאינם מאפשרים תפקוד משביע-רצון, או כתוצאה מתאונות, מחלות, וכן הלאה - אין שם ביטוי של התנשאות אצל רוחש-החמלה או מצד הנוהג מתן-בסתר.‏1 אבל לא די בכך: נחוצה דרך פעולה חברתית. שקולה. רגישה, כן, ובכל זאת תוך אבחנה דיפרנציאלית. זה אתגר מכובד מאוד בעיניי.
(--- לרגשות אלה מקום יאה נוסף: אצל הסופרים והמשוררים הגדולים-באמת. עגנון מבקר התנהגויות רבות - והחמלה רוטטת בלחן הפנימי של שורותיו. כך גם טקסטים טובים של עמוס עוז, של יואל הופמן. של חנוך לוין. של יהודה עמיחי. של פנחס שדה. כדי להזכיר רק משלנו.)
--

1 מובן כי גם רגש דומה יכול להתעורר כלפי אלה שהמובטלות נכפתה עליהם ושיקעה אותם בעוני מלווה בחוסר-אונים ובתוספת של ביזוי עצמי.
--
(סליחה, הארכתי בדבריי.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים