 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשהיתי בן 3 אבי מספר שהלכנו ברחוב ושאלתי אותו מה זה הרח המוזר הזה והוא אמר לי שזה אחד שמעשן מיקטרת אמרתי לו שכשאגדל גם אני יעשן את זה. כשגדלתי והיתי באוניברסיטה פיתאום זה היקה בי הרח המטקתק המדהים הזה ניגשתי לאותו פרופסור וביקשתי לנסות ומאז אני מעשן מיקטרת לא כל יום וליפעמים לא כל שבוע בתקופה של השרות בצבא בשנתיים האחרונות ששם היה לי ממש רע עישנתי 4 5 מיקטרות ליום. אני תמיד שמח לקבל מיקטרות לאוסף שלי אם יש למשהוא מיקטרות ששוכבות כאבן שאיין לה הופכים אשמח להחיות אותן ואפילו לשלם ב1997 שמעתי את NGHITE CUP של טוב אתם יכולים לנחש 3 נישחושים נכון JTULL ושם היה שיר ASMALL CIGARE CAN CHANGE השיר לא נכנס לזקן מידי לרוק אנדרול ביגלל שחברות התקליטים פחדו שזה יביא אנשים לעישון סיגרים ואז אמרתי ואו שיר כזה חמוד אולי אנסה סיגרים ומאז מידי פעם אני מעשן סיגרים יש לי יונידור קטן בחדר ואני מאד נההנה מלעשן סיגרים הדבר היחידי המעצבן בסיגרים זה הטעם שמלווה אותך ב24 שעות שאחרי בפה טעם ישר מין הגהינום ולא משנה כמה יקר וטוב ההיה הסיגר שתעשן כל שנה ביום ההולדת שלי אני קונה סיגר ב100 ומשהוא שח ליחידה ליכבוד היום הולדת וזאת מין מסורת אבל מיקטרות זאת האהבה האמיתית לצערי לא יצא לילאסוף עדיין כל כך הרבה כמו שהיתי רוצה אחרי כל הדיבורים האלה אני הולך להגביר את דביוסי שברקע ולעשן מיקטרת טובה וגדולה אולי גם מחר במיפגש האיילים אדליק אחת אבל אני חושב שבביית של הוישנאים אסור לעשן אגב רח של סיגריות אני ממש מונא |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |