בתשובה לאורי, 27/12/03 16:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טענותיך בעניין המהנהל מקובלות עליי עקרונית וכל השאר הוא באמת כבר פרטים קטנים. עם זאת, שתים עשרה שנה הן מספיק זמן כדי לגרום נזק רב מאוד למוסד ולתלמידיו. לא נראה לי שאורך התקופה הזו יגביל במשהו. אבל כן, הבחירה לפי מפתח משולב היא רעיון טוב. בעניין הפיקוח - אתה טוען כי הפיקוח מלמעלה אינו פועל. אתה צודק, אבל זה כיוון שאינו נעשה כראוי. יש להבדיל בין מה שאינו עובד בשל הפעלה גרועה לבין מה שאינו יכול לעבוד בשום אופן. אני סבור שמפקח מלמעלה הפועל כראוי יכול להיות יעיל פי כמה יותר ממורים החייבים לשמור על מקום העבודה שלהם, מתלמידים שאינם מבינים דבר או מהורים שגם לא מבינים יותר מדי. תראה לי מורה שיבקר את המנהל שלו, בעיקר כשלזה יש אותו כוח אדיר שאותו אתה מציע - הם צריכים לשמור על מקום עבודה. מפקח אינו מקבל משכורת משום מנהל ואינו חייב לו דין וחשבון. אבל שוב, אני סבור כי אלו כבר דקדוקי עניות. כל תכנית פיקוח תעבוד היטב אם יש בה האנשים הראויים. תשים בה אנשים גרועים והיא לעולם לא תעבוד, גם לא השיטה שלך. אפשר גם למנות מפקחים חיצוניים או מכוני פיקוח כמו שכיום שוכרים משרד רואי חשבון לבצע פיקוח או תקני איזו למיניהם. בעניין השכר - איני מתייחס בביטול אבל אני מסתייג. בכל מקרה, גם אם תמשוך לתחום את מיטב המוחות, אם לא תיתן להם חופש פעולה ותכניות לימודים ראויות, הם לא יוכלו לעשות הרבה. תאפשר את אלה - וגם המורים הקיימים יצליחו הרבה יותר. תשלב את השניים - ותגיע להצלחה טובה יותר. בעניין בתי הספר המקצועיים - אכן הספינה שקעה כבר מזמן בשל חוסר היכולת של המערכת להתגמש לפי תנאי השטח. כיום נדרשים בנאים וחקלאים אבל אין בתי ספר מקצועיים בתחום. ענף הבנייה כולל מקצועות רבים ביותר ולכולם יש דרישה גדולה כיום אבל אין מי שילמד. זכור גם כי בניגוד למקצועות אחרים - הממשלה תמיד בונה ולכן תמיד תוכל לספק עבודה בתחום.תחליף את העובדים הזרים וכבר יש לך מאות אלפי מקומות עבודה. אלה יקלטו עשרות אלפי תלמידים בשנים הקרובות. אחר כך נחשוב שוב. משרד החינוך מצא פתרון קל יותר ויקר יותר - אם אין ביקוש למקצועות נשלח את כולם לבגרות מלאה. אך לבגרות אין דרישה וגם לא למקצועות אקדמיים רבים ולכן גם הכיוון הזה כושל. עדיף כבר שיסתובבו ברחובות. לטפל בפשע יהיה זול יותר מאשר להחזיק אותם במוסדות חינוך. מקצועות רבים לא דורשים לא בגרות ולא תואר ראשון ואין צורך לשלוח את כולם ללמוד בתיכון עיוני כדי ללמוד אותם. לדעתי יש לפתח מסלולי הכשרה מקצועיים עד רמת הנדסאי שאינם דורשים בגרות מלאה. גם תכנות ובניית אתרי אינטרנט אפשר ללמוד בלי להכיר את ישעיהו. בכל מקרה, טענתי היא גם כי אין להחזיק את מי שאינו יכול בבית ספר רגיל. להפך, זה נותן מוטיבציה לא ללמוד: תאיים שמי שלא יעמוד בציונים המתאימים פשוט ייזרק לרחוב ותגרום לרבים יותר ללמוד. דבר נוסף שנדרש הוא שינוי תרבות העבודה בארץ והקניית ערך גבוה יותר לעבודת כפיים. זה אפשרי. תתגמל כראוי תלמידי בתי ספר מקצועיים ותעודד רבים יותר לבחור במקצועות אלה. התפיסה כיום היא שעבודה נקייה היא טובה יותר והכי טוב ללמוד באוניברסיטה. המספר האדיר של אקדמאים מובטלים לא מרתיע איש. צריך לשנות את כל התפיסה, לחנך לעבודה ולא ללימודים, ליצור בתי ספר מעולים להכשרה מקצועית שצריך יהיה לעמוד בתנאים כדי להתקבל אליהם, וכל התמונה תשתנה. צריך למוטט את התפיסה שהשכלה עיונית=פרנסה ולהחליפה בתפיסה של הכשרה מקצועית=פרנסה. וזה לא כל כך קשה. האבטלה הגבוהה כיום רק תשחק לידי הממשלה אם תבחר בדרך זו. שלב תלמידים בעבודה כבר בשנתם הראשונה, שלם להם היטב, נצל את העובדה שהמס עליהם נמוך, הפוך את לסוג של שירות לאומי במקום צבאי (שהרי יש עודף בחיילים עם בעיות ת"ש), סדר להם מקומות עבודה והכשרה מתאימה בחינם ועוד ועוד ועוד. יש אין-סוף דרכים לתגמל ולמשוך תלמידים לחינוך המקצועי. לא רק בערכים אלא פשוט בכסף. כולם מבינים מה חשיבותו של כסף, גם מי שלא מסוגל לפתור משוואה ריבועית. אם יתחילו בפרויקט השנה, תוך כמה שנים אתה מעמיד כמה אלפי בנאים. עדיף לממשלה לשלם לאנשים אלה שכר גבוה מהרגיל ושלא לשלם להם דמי אבטלה או הבטחת הכנסה. תוסיף אלפיים שקל לכל מי שעובד במקצוע בשוק הפרטי וזה כבר פחות מקצבת אבטלה. שווה לממשלה לסבסד את מי שעובד ולא את מי שיושב בבית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסה על פיה "השכלה עיונית = פרנסה", אם בכלל, עלולה אולי להוביל אנשים לפקולטות להנדסה, אך לא ללימודי ספרות או מוזיקה - ובפקולטות אלה, ההכשרה האקדמאית היא אכן גם ההכשרה המקצועית. כך שלא נראה לי שכאן טמונה איזושהי בעיה. בבתי הספר התיכוניים יש כנראה מגמה של "עיוניזציה", ובצדק לדעתי. לא משיקולי פרנסה או הכנסה אלא משיקולים ערכיים. אם יש צורך בלימודי מקצוע כבר בגילאים אלה (ואולי זו החלטה שאדם צריך לבצע לאחר שהשלים את לימודיו הבסיסיים?) אז צריך להעבירה במקביל. ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השיקול הערכי כאן? האם למידה איך בנוי גשר ערכית פחות מלמידת שירי ביאליק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תתפלאי, אבל כסטודנט למדעי הרוח אני יכול לספר לך שהקמפוס מלא באנשים שלומדים ספרות רק כדי לקבל תואר כי תואר אקדמי=פרנסה. אלה כמובן שטויות. העברת ערכים יכולה להתבצע גם כלומדים ספרות או אזרחות ברמה נמוכה יותר מזו של בגרות. אולי כך היא תתבצע אפילו טוב יותר. אין בחינה מפלצתית בסוף. לגבי הדרישות והיכולת לעמוד בהן - א. תתפלאי כמה לא יכולים לעמוד בהן ו/או כמה זקוקים למשאבים שפשוט חבל להשקיע כדי שיעמדו בהן. ב. טענתי הייתה כי מי שאינו יכול בשלב המעבר לתיכון עיוני לעמוד בדרישות אל לו לעבור לתיכון כזה.בתשע השנים עד שלב המעבר טענתי כי דווקא יש לחזק את ההשקעה. אולם מי שלא הוכיח עצמו עד אז - לא צריכה להינתן לו הזדמנות נוספת. שום דבר בשלוש השנים הבאות לא ישתנה ולכן אין סיבה להניח שגם התוצאה תשתנה. גם גורם ההרתעה הוא רב ערך: האיום להיזרק לרחוב יגרום לאנשים ללמוד. כיום אין איום כזה. טענתך שטענתי היא שגויה (אף שאין לך ביסוס) ומתנשאת ראויה גם היא לתגובה: ביסוס אינך חייבת להציג כי לאיש פה אין ביסוס ממש, נראה לי שדי בהתבססות על היגיון. בעניין המתנשאת - אולי ואולי לא. אבל זה לא עושה אותה שגויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל הרשה לי להביע את פליאתי. "מה הם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים"? בשום מקום לא דיברתי על "הקניית ערכים", אלא ניסיתי לומר שלידע נרחב בפני עצמו יש ערך, ולפחות אחד מתפקידיה של מערכת החינוך, בעיני, היא להקנותו. מדוע? כדי שהחלטת בוגריה לגבי המשך דרכם תהיה מושכלת וכדי לבסס את השיח התרבותי והפוליטי, שאותם אנשים בהכרח יקחו בו חלק בעתידם, על יסודות מוצקים. מכאן שמעשה סימונם של רובם כ-"חסרי תקווה" והכשרתם בהתאם צורם לי מאד (ופתאום נזכרתי בהאקסלי). העלת שתי טענות: הראשונה כי רבים מאד לא יכולים לעמוד בדרישות מערכת החינוך הנוכחית, והשניה כי מי שאינו מסוגל לעמוד בכך - מן הראוי שלא ינסה. על טענתך השניה אין עוררין, אך הראשונה נראית לי מופרכת. הילד הישראלי נמצא במסגרת מערכת החינוך במשך כ-14 שנים מחייו, כאשר בין חמש לשמונה שעות מרוב ימיהן הוא מעביר במתקניה. זה הרבה זמן. אם בסוף תקופה זו אין הוא מסוגל לעמוד בבחינות הבגרות (המעליבות למדי, כפי שהן היום) - הערכתי היא שזו אשמת המערכת לא פחות משזו אשמתו. כיצד בדיוק (מנהלתית ושיטתית) צריכה להיראות מערכת החינוך? קטנותי מלקבוע1. אך ברור לי שמטרתה צריכה להיות הקניית ידע מירבי לכולם. 1 זו לא דעתי האמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ההנחה כי אדם נורמלי אינו מסוגל לעמוד בדרישות אשר מציבות בחינות הבגרות הנוכחיות, לכל הפחות, נראית לי (ואין לי ביסוס לכך) שגויה לחלוטין ומתנשאת. אם יש לשנות את המערכת, אז ההנחה ההפוכה לה צריכה לעמוד בבסיס רציונל השינוי. " כלומר, להנמיך את רף הדרישות של בחינות הבגרות? זה טוב ויפה – ובפועל, נעשה – אך דורש גם הנמכה של רף הדרישות המקביל באוניברסיטאות, שאחרת ככל שתנמיכי את רף הדרישות בבחינות בגרות תצטרכי להגביה את רף הדרישות הנוספות באוניברסיטאות. אם את מנמיכה את זה ואת זה, את מקבלת מצב מאוזן, אבל בוגרי האוניברסיטאות הללו לא יעמדו בקריטריונים מול עמיתיהם-מקביליהם באוניברסיטאות בחוץ לארץ. את הסטנדרטים של אלו את כבר לא תוכלי להנמיך ובפועל, תשחקי פשוט את ההערכה לתארים שמעניקה האוניברסיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ההפך הגמור מזה. יש להשאיר (ואף להעלות) את רף הדרישות של בחינות הבגרות, ולשנות את המערכת כך שתעניק לבוגריה את הכלים לעמוד בהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ששנינו מודעים לכך שמידה מסויימת של "פחד וחשבון" תתקיים תמיד בין ממונה למי שתחתיו. כך הווה וכך יהיה ביחסים בין מנהל ומורים. שאיפתי בתוכנית שהצעתי לא הייתה לבטל את המצב הזה אלא להטמיע מספר אמצעי בקרה שירסנו את כוחו של המנהל. המנהל בתוכניתי הוא (או היא) אדם בעל סמכות רבה: הוא יכול לשכור ולפטר, לקבוע גובה משכורת, להחליט על כיוון בתוכניות לימודים, וכדומה. אך לכוחו יש מגבלות. ראשית, כוחם המוגבר של המורים (לפי בסיס כפול 5, כוחם יהיה כשליש מכלל המצביעים באסיפה) ירסן את ששונו של מנהל בהפעלת סמכותו לשכור, לפטר ולשנות משכורות באופן שרירותי. הוא, הרי, ירצה להבחר מחדש, להביא לאישור תוכניותיו לשנה הבאה (תיקצוב פעילות במימון הורים) וכן הלאה. שנית, זו הצעה ראשונית וניתן להוסיף אמצעי בקרה נוספים. לדוגמה, מורים יהיו רשאים לקרוא לאסיפה מיוחדת, אם פוטרו, כדי להעלות את עניינם בפני האסיפה וזו תהיה רשאית לבטל את הפיטורין אם התברר שאינם מוצדקים. אפשר יהיה גם לקבוע קריטריונים ברורים לפיטורין או שינוי בתנאי העבודה. כידוע, לא צריך להפעיל כל הזמן את כל האמצעים – קיומם מספיק ברוב המקרים כדי לרסן שימוש פרוע בסמכות. לגבי פיקוח: הבעיה שלי עם מפקח מלמעלה היא "מוקד הנאמנויות" שלו. כלומר, מי משלם את לחמו ואיזה קו פעולה משתלם יותר מבחינת האינטרסים שלו. אם אפשר יהיה לקשור את האינטרסים של הפיקוח לאיזה מדד הצלחה ברור (שאינו "ציונים בבגרות" – שזהו מדד השחתה), כי אז הפיקוח עשוי להועיל במידת מה. אם האינטרסים של המפקח ימשיכו להיות כפי שהם היום – נשיאת חן בעיני פקידי משרד החינוך לצורך קידומו וקידום ענייני משרד החינוך על חשבון בתי הספר – כי אז קיומו דינו להזיק, ולא משנה כמה תשתדל לפקח על המפקחים. היום, המצב הוא שלמשרד החינוך יש אינטרס מובהק בהחרבת האוטונומיה של בתי הספר, משום שהדבר מגביר את עוצמתו ומרבה את מספר פקידיו. אין לו ולא יכול להיות לו עניין בפעולה תקינה וחלקה בבתי הספר, משום שאז אין במנגנון זה צורך. לכן, מפתח התשלומים שלו (לפי כיתות, יחידות, מספר תלמידים בכיתה וכדומה) מעודד רמיה והונאה (ואלו אכן נפוצים מאוד), מסרבל את הבירוקרטיה הקשורה להעסקה עד כדי אבסורד (רוב המורים לא מבינים מה בדיוק קורה בתלוש שלהם, למה וכמה; מורה חדש נדרש להתרוצצות של חודשים עד הסדרת ענייניו), הוא מפיץ ומשנה את תוכניות הלימוד חדשות לבקרים (גם להאדרת עוצמתו וגם כדי להגביר את פרנסתם של יצרני תוכניות הלימודים – שבמקרים לא מעטים הם בו-זמנית אנשי משרד החינוך!). הפיקוח משקף אינטרסים אלו במינונים כאלו ואחרים. במלים פשוטות, המפקח אינו מקבל משכורת ממנהל בית ספר, אבל הוא כפוף למנהלי משרד החינוך ומנחיל הלאה את סדרי העדיפויות שלהם. וכפי שאמרתי קודם – אין שום חשיבות לקיום "אנשים ראויים" במערכת הפיקוח, משום שזרימתם של אנשים ראויים למערכת או מחוצה לה היא *תוצר* של תנאים ראויים – כלומר, מערכת אינטרסים הממוקדת בדברים הנכונים. את מערכת האינטרסים הזו צריך לשנות. אני חושב שדוגמה טובה לכך יכולים לשמש כלל אזרחי מדינת ישראל ביחס למיסים. כשהמסים נמוכים, אזרחים נוטים לשלם מס אמת, משום שהרווח שנודע להם מהונאת אגף המיסוי אינו מספיק. כשהמיסים גבוהים, הבירוקרטיה ענפה ושרירות הפקידים שלטת, כל אזרח יהפוך לפתע "רע" וירמה את מס הכנסה. ועובדה היא, כמעט כל מי שמיסיו אינם מנוכים במקור על ידי המעסיק מרמה, ואלו שמיסיהם מנוכים במקור מרמים דרך התלוש. לעניין בתי הספר המקצועיים: אני חולק על טענתך כי נדרשים היום בנאים וחקלאים. לא נדרשים היום בנאים וחקלאים – נדרשים עבדים. מאחר ואזרחי ישראל התרגלו לחיות בלי שלשלאות לרגליהם, הם אינם מוכנים להפוך עבדים כל עוד אינם סובלים מרעב פיסי. שינוי מצב זה – היינו, שינוי אופיה של החקלאות והבנייה בישראל משוק עתיר עבודה לשוק עתיר טכנולוגיה – שהרי רק כך ניתן יהיה להרוויח בענפים אלו בלי להעסיק עבדים מחו"ל – יוביל לשינויים שתוצאתם הסופית תהיה שהמועסקים בענף אכן יקבלו שכר גבוה יותר, אך מספרם יקטן בהרבה, מה ששוב מחזיר אותך לנקודת המוצא. אם ההצעה שלך היא להותיר את השוק כמות שהוא – כלומר, שוק שרווחיותו מבוססת על תשלום של אלפיים שקל לחודש לעובד – אתה חולם בהקיץ או שאתה מציע לשעבד כשלושים אחוז מכוח העבודה באמצעי כפייה. הדרך השלישית, זו שבה כדי לבנות בניין אפשר לפתע לעבוד עם אותו מספר של אנשים ולתת להם שכר כפול ומשולש, נראית לי כחלום באספמיא ואין לה אח ורע בשום מקום אחר בעולם. הפתרון של משרד החינוך לבעית העדר הביקוש לבנאים וחקלאים הגיוני, לפי תפישתו. מאחר והוא רואה (ובצדק) בבחינת הבגרות את מעוז כוחו העיקרי – שהרי בלעדיה אין שום משמעות ללימוד מעבר לכיתה ט' – הוא מתמקד בה כחזות הכל, למרות שאין לבחינה זו כמעט שום משמעות. נוסף על כך, נראה לי שכל התוכנית שלך להגברת המוטיבציה ולשינוי תרבות העבודה מאחרת את הרכבת בכשלושים שנה. כבר כיום רוב המועסקים במשק עובדים ב"עבודות נקיות" – שירותים למיניהם. קצת בזבוז להשקיע כל-כך הרבה מאמץ בלימוד עיבוד שבבי הכיצד למי שבסופו של דבר ישמשו פקידי בנק. איני יודע באיזו עבודה בדיוק אתה חולם לשלב ילדים בני 13 ואיך בדיוק אתה מתכוון להפוך אותה לרווחית. לדעתי, אין עבודה ותעסוקה כזו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |