בתשובה לדניאל קלטי (האדום), 07/03/01 14:21
מחירם של נסיונות 18717
אתה חוזה שבתוך 400 שנה נהפוך מבני אדם לנמלים.

זה ידרוש חתיכת עבודת תכנות של קוד DNA, אבל אין ספק שזה שווה את המאמץ: הנמלים כל כך יפות, שוות, לא תחרותיות. אין סכנה שהן ימציאו את הפניצילין או יפיקו חשמל, חלילה.

פשוט נהדר.
מחירם של נסיונות 18732
עדי - אתה צודק במאה אחוז, ואין לי אלא להצטרף לכל דבריך.
הקומוניזם אינו יעד כשלעצמו; בדיוק באותה המידה, גם השלום אינו יעד כשלעצמו עבור המפגינים למענו, והציונות מעולם לא היוותה יעד כשלעצמה בעיני אלה, שפעלו למענה. כל אלה הינם אמצעים, בלבד, דרכים לומר - עלינו ללכת בדרכים כאלה וכאלה, מכיוון שזה יביא, כנראה או בוודאי, לשיפור גדול במצבנו הנוכחי. לדעתי, כמובן, הציונות הצליחה ובגדול עבור היהודים, אולם נכשלה קשות מן הבחינה המוסרית - העוול שנגרם לפלשתינאים. השלום תקוע בתהליך, שכרגע לפחות אינו מוביל לשום מקום, והקומוניזם מידרדר, עקב שגיאותיו הטרגיות של מרקס וחוסר-המחשבה של ממשיכיו (נטיה טבעית במקרה של אמונה כמו-דתית - בה חטאו רבים מגדולי האידיאולוגים והמנהיגים הקומוניסטיים לאורך הדורות). אם נגיע לאוטופיה כזאת בלא כל קשר לקומוניזם - גם אז, הדבר יהיה נפלא. השאלה היא: האם תיתכן חברה, המבוססת על כסף ושיתוף-פעולה אוהב גם יחד? האין המדובר כאן במושגים סותרים קשות?
מדברי המגיב השני, לעומת-זאת, אני מסיק, שלא הבין דבר מכל מה שכתבתי, כך שאין כל טעם לחזור שוב על הכל. קרא ביתר תשומת-לב, והגב אז, או קיי?
האירוניה של יובל, לעומת-זאת, מציגה בעיה אמיתית. צפיתי את העלאתה של שאלה זו.
תשובתי היא חדה ופשוטה: אם הברירה היא, אכן, בין חברה קפיטליסטית מנצלת, בה מיליוני אנשים חיים, בפועל, בתנאי עבדות וגויעה מתמשכת ברעב, לבין קובץ נמלים פשיסטי, נטול-מחשבה... נו, אם אלו הן שתי האפשרויות היחידות, הניצבות בפני האנושות, מה גדולה תהא הטראומה, העומדת להתחולל על ורידי ידו השמאלית של הקורא הרגיש! כך, לפחות, חש אני.
חכו!! אל תחתכו עוד. לא כך הדבר.
כי אי-אפשר הוא, שכך הדבר. אני מסרב להאמין, שאלו הן שתי האפשרויות היחידות, בפניהן אנו ניצבים - תמיד יש יותר משתי אפשרויות בלבד, תמיד חייבת להיות גם דרך חיובית לפסוע בה. בהכרח.
וכעת לעניין: בחברה, המבוססת על מצוינות - כזו, שאינה נמדדת בהכרח בכסף, כי-אם בהערכה, בכבוד ובתהילה - יהא הלבלוב הרוחני והרעיוני גדול יותר בהכרח. כלום יודע אתה, יובל, באיזה מצב גדלים כה רבים מילדי-העולם? על סף מוות ברעב, אי-אפשר שהמח ישיג הרבה. וגם אצל מבוגרים, כאשר המח טרוד בדאגות-פרנסה, מה מועטים יהיו השגיו לעומת המצב, בו חופשי הוא להגות וליצור! למעשה, החברה הקיימת היום - זו, בה מיליוני אנשים עובדים, למען צור רווח רב יותר לבעלי-הון מועטים ולתאגידים בינלאומיים, דומה להפליא, דווקא, לאותה אנטי-אוטופיה מזעזעת, אשר ביקשת - בצדק מסוים - להציג בפנינו.
אינני אומר, שהסכנה אינה אורבת! ואולם, עלינו מוטלת האחריות לוודא, שלא כאלה יהיו פני-הדברים.

שלכם,
דני האדום.
מחירם של נסיונות 18738
אני מניח שהמגיב השני הוא אני.
אחזור לאט על שאלותי

1) תורתו של מרקס מנתחת את האנושות מנקודת מבט
מטריאליסטית, בניגוד למשל לקודמו היגל שראה
את ההתקדמות האנושית כרוחנית, ולא זה המקום להרחיב.

מרקס הציע גם דרך ישום קונקרטית שהליכה בה תוביל את
האדם לשחרור וחופש .מרקס בהיותו פילוסוף-כלכלי מרכז
את תורתו סביב המהלך היצרני-יצירתי-כלכלי.

הדת, שמרקס ראה בה רק משרתת, מציעה ניתוח ותורה
המקיפה אפשרויות רבות יותר ולא משעבדת את האנושות
לניתוח כלכלי בלבד .היינו, האוטופיה היהודית( למשל )מציעה
להביא את האנושות גם כן לחדי חופש ושלווה בהציעה
דרכי חשיבה מגוונות יותר. היהדות יכולה לטעון שהמרקסיזם
כלול בתוכה. בקיצור אידיאל דתי מול מרקסיסטי.

2) כיצד תוכיח שהתזה המרקסיסטית תקפה?
מדוע ההומו-פאבר שאליו שואף מרקס עולה על דבר
אחר?
מכיוון שמרקס הציג את תורתו בכלים מדעיים הרי
דרך הניסוי אמורה להוכיח אם היא נכונה או לא .לצורך ניסוי
אתה זקוק לאובייקטים ניסויים אד-הוק - כל פעם אחד טרי
וחדש. כמה כאלה קיימים בטבע( השווה לניסויים חשמליים
שמלאי האלקטרונים הוא בילתי נידלה)

3) משמעות המילה אוטופיה הינה המקום שאליו אי אפשר
להגיע .זה יפה מאד שכולם יהיו שווים ויוכלו לממש את
רצונותיהם וכשרונם הטהור, אך מדוע זה גם טוב יותר.
מחירם של נסיונות 18748
המרקסיזם איננו ניתן להפרכה, ועל כן הוא גרוע בתורת תאוריה מדעית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים