בתשובה לארז וסילבסקי, 02/01/04 19:26
סיפור אמיתי 187856
לפני חודש ומשהו, ברכיבה קצרה מהעבודה לאוניברסיטה בשעת ערב, החליט רכובי הנאמן דווקא באותו רגע להוציא את עצמו מכלל שימוש. סה"כ מדובר בנקודה מסויימת באיזור מגורים, והנה - לאן הייתי הולך ? אני לא מכיר אף אחד בסביבה. חוזר לעבודה ? ממשיך עד האוניברסיטה ? אני אפילו לא בטוח שיש שם טלפון ציבורי. ונניח שהייתי הולך לחפש טלפון ציבורי באיזור, איך בכלל הייתי משאיר את האופנוע לבד ? עדיין כל אחד עם טנדר או סתם שני ילדים יכולים להעלים אותו תוך שנייה, ולהרוויח עשיריה יפה.

תתפלא לשמוע שלא ריכלתי על שום דבר עם הגרר בטלפון. אני מקווה שהשיחה עם חבר שלי כששקלתי את הרעיון שהוא יקפיץ לי את הארגז כלים שלי כדי לחסוך לי שבעים שקל על הגרר לא נראית לך מיותרת. שבעים שקל זה לא צחוק בשביל סטודנט עובד. ואני לא רוצה לחשוב באיזה שעה הערב ההוא היה נגמר בלי הסלולרי.

כן ויש גם קטעים שאתה סתם מתאם עם מישהו משהו ומשהו והתכניות שלך משתנות. נוחות ? כן. אפשר בלי ? בהחלט. להגיד על זה שזה ילדותי זו התלהמות ? לדעתי מאוד.

אדם מבוגר יודע שהחיים לא צפויים. סלולרי יכול לעזור מאוד כשהם מפתיעים אותך. סתם מקל את החיים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים