בתשובה לאייל שוביניסט, 04/01/04 19:36
רגע של כנות הנובעת מעייפות: 188258
אני ממחזר את טענתו של גלן סאקס לגבי הסטטיסטיקות האלה. סאקס טוען שהמחקרים מתבססים על ממוצע כפי שהיטבת להסביר. הטיעונים שלו מופיעים כאן: http://www.glennsacks.com/is_pay_a.htm

הקטע הרלוונטי ביותר הוא:

The National Organization for Women supports Equal Pay Day, a day dedicated to highlighting pay discrimination against women who, we are told, earn only about 75% of what men make. What NOW doesn't recognize is that the pay gap has little to do with "discrimination" but is instead a product of the gender roles of the nation's mothers and fathers.

NOW gets 75% by comparing apples and oranges--adding up what the average full-time employed male and average full-time employed female earn, without accounting for the following:

Full-time employed males (whether fathers or not) on average work eight hours a week more than full-time employed females. According to the International Labor Organization, the average American father works 51 hours a week, whereas those mothers of young children who do work full time (themselves a minority) work a 41-hour week. Women earn 76% of what men do for working 84% (not 100%) as many hours.

Full-time employed females have, as a whole, 25% less job experience than their male counterparts. Most of this gap appears in older workers and, accordingly, the gender wage gap among older workers is far greater than that among younger workers, where recent studies indicate that it is often nonexistent. Older women earn less, in part, because they've lost years of career progress to child rearing and homemaking.

Of the 25 most dangerous jobs in the United States (according to the U.S. Department of Labor), all of them are overwhelmingly or exclusively male. Over 90% of American workplace deaths and serious injuries occur to men. It is not unfair in the least that dangerous jobs pay more than safe jobs at the same skill level.

ואין לי שום דרך לבדוק אם סאקס מייצג נאמנה את טיעוניה של NOW. אני גם לא יכול להוכיח שהסטטיסטיקות הישראליות יוצרו בדרך דומה.
ואם כבר לינקים באנגלית על שקרים פמיניסטיים: 188260
הנה עוד, על הגוזמא הפראית שהפיצה נעמי וולף בהצלחה רבה, לפיה 150,000 נשים מתות מדי שנה מאנורקסיה נרבוזה בארה"ב (המספר האמיתי הוא כ-‏100), וגוזמאות אחרות.

ואם כבר לינקים באנגלית שמספרים את האמת: 188285
למה לא להביא לינקים ממקור מוסמך באמת?
145 מקרי מוות בשנה מאנורקסיה, מתוכם כ-‏80%-90% נשים.

ונתונים שמביא ארגון הפרעות אכילה: 1% מבני העשרה בארה"ב סובל מאנורקסיה, ו-‏10% מתוך אלה מתים.

יפה, החלק השני של טענתך התקבל וגובה בעובדות. עכשיו אמור נא לי, איפה בדיוק טענה נעמי וולף ש-‏150 אלף נשים *מתות* מאנורקסיה? כן, גם אני ראיתי עשרות לינקים בחיפוש בגוגל, כולם מספרים על אותו מקרה שבו וולף טענה ל-‏150 אלף מקרי מוות, בזמן שהנתון האמיתי הוא 150 אלף *חולים* באנורקסיה. אבל את המקור לטענות האלה לא מצאתי בשום מקום. האם קראת את ספרה של וולף? האם מצאת טענה כזו שם?

המקור הכי לא-תמהוני שמביא את הסיפור הזה הוא טור אישי בפוקס ניוז:
וכיוון שכל הלינקים האחרים היו של ארגוני גברים שוביניסטיים, שמדווחים על "ההטעיה בנתונים" כמוצאי שלל רב, טרחתי ועשיתי חיפוש יותר מקיף. המקור הכי פחות מוטה שמאזכר את המקרה הוא בלוגר שמדווח על מדיה:

והוא טוען שמדובר פשוט ברשלנות עיתונאית נפוצה. רואים מספר, רואים "אנורקסיה", עושים אחד ועוד אחד ומקבלים שלוש. זה הכל. לא קונספירציה ולא נעליים. קונספירציה בנושא הזה לא היתה מחזיקה מעמד יותר מעשר דקות, כשהמספרים האמיתיים על אנורקסיה גלויים כל כך ומפורסמים על ידי מקורות רשמיים.

עכשיו תאמר לי בבקשה, האם אתה מתקשה להאמין שנשים מענות את עצמן בדיאטות כדי להתאים עצמן לטעם הגברי? מה תשובתך לטענה, המגובה בעובדות, שרוב כמעט מוחלט של הפרעות האכילה מצוי אצל נשים? לתשובתך אודה.
היא כתבה את זה בספר: The Beauty Myth 188300
ראי כאן:

הציטוט מראה שהיא גם ניפחה את מספר המקרים למיליון:

"The American Anorexia and Bulimia Association states that anorexia and bulimia strike a million American women every year...Each year 150,000 American women die of anorexia." It is estimated that one woman student in five is anorexic. Cosmetic surgeons are having a field day, with women seeking out the knife for every conceivable flaw. The Beauty Myth preaches that normal, round, healthy women's bodies are too fat; that cushy, soft women's flesh is really cellulite; that women with small breasts aren't sexy; that women lacking the "perfect" face aren't attractive; that a woman over 30 who shows signs of life on her face is ugly. No wonder women are either not asking, or disregarding the dangers of cosmetic surgery in their quest for this holy grail of "beauty."

welcome to my world, Bareket 188303
הלינק השלישי הוא לא-תמהוני מבחינתך כי מדובר בטור של אשה, אבל זה לא בהכרח אומר שהיתר הם תמהוניים.

בכל אופן, נפלת על טור של וונדי מקאלרוי, שהוזכרה כאן כבר קודם.

רקע: מאז עלייתו של בוש וקריסת התאומים יש בארה"ב (וגם במדינות דוברות אנגלית אחרות) תהליך מאוד ברור ומואץ של התנערות מהפי-סי, כולל הפמיניזם. ארגוני גברים הופכים יותר מיליטנטיים וקולניים, יותר חזקים, והארגונים הפמיניסטיים מאבדים גובה.

במרכז המלחמה בפמיניסטיות עומדת קבוצת נשים שמרניות: אחד ממרכזי הכוח שלהן הוא ה-Independent Women's Forum ( http://www.iwf.org ), שנהנה מתמיכה והשתתפות של לין צ'ייני, אשתו של דיק. וונדי מקאלרוי היא הדוברת הבולטת ביותר, ויש לה טור קבוע בפוקסניוז. היא מגדירה עצמה כ-independent feminist, אבל זו סתם התנסחות דיפלומטית. האתר שלה הוא http://www.ifeminists.com . גם מאמריו של גלן סאקס מקבלים שם במה. לסאקס יש תוכנית רדיו בלוס אנג'לס: http://www.hisside.com .

כאשר אשה כמו מקאלרוי - גם חכמה, גם מלומדת, גם משפיעה וגם אשה - כותבת טור כמו זה שקישרת אליו, ארגוני הגברים קופצים עליו ומצטטים אותו בכל פינה אפשרית. זה רק טבעי. לכן נדמה לך שהנתונים מופיעים בכל מיני מקומות "מוטים". הבלוגר שהבאת הוא סתם בלוגר עם אתר חינם וזה שהוא נראה לך אמין בגלל הפורמט או בגלל שזה לא אתר "גברי" או בגלל שהוא נתן פירוש לא נכון למה שהוא קרא (כמו שדובי מנסה למצוא פה תירוצים עבור החוקר אייזיקוביץ' ממכון "מינרבה" לחקר הנוער בחיפה) זה לא ממש אומר הרבה.

אגב, אני מציע לחשוב על האפשרות שגברים שגאים בזהותם ותפקידם כגברים ונלחמים על זכויותיהם אינם בהכרח שוביניסטיים, כמו שנשים הגאות בנשיותן אינן בהכרח שוביניסטיות.
המלצה לקוראי האנגלית: 188305
קיראו את המאמר שברקת מצאה עבורנו, וגם את המאמר המלונקק ממנו. יש שם תיאור מאלף, מבפנים, של שיטות הפעולה הפמיניסטיות בכל הקשור למחקרים וסטטיסטיקות.

בלינק השני יש תיאור של הדרך שבה חברת קונגרס מסתודדת עם אשה שהיא חשבה שהיא פמיניסטית ליברלית-שמאלנית כמוה (רק משום שהיא אשה ועתונאית המתעניינת בנתונים על הבדלי שכר בין המינים) לגבי הדרכים שבה היא מתכוונת לתמרן את הימין באמצעות סקר ממשלתי שהיא הזמינה.

האמת היא שהקטע הזה רלוונטי לדיון המתנהל למטה, לגבי עניין "פער השכר", אז אני אביא אותו שם.

פיסקת המחץ ממקאלרוי (לתשומת ליבו של דובי ק.):

Anyone familiar with what passes for statistics within feminism will not be surprised by the willful corruption of data. An underlying assumption of data-manipulators is that people are too stupid to notice the sleight-of-hand. The media exacerbates the problem by not asking the most basic questions about statistics, even ones with surprising conclusions. For example, journalists rarely ask, "What is the margin of error?" or "Does the average reflect a mean or a median?" Public schools contribute their share by failing to teach the fundamentals of statistical analysis.

באשר לנושא הדיאטות עצמו 188304
מה אני אגיד לך? נשים זה עם מוזר. נכון, יש לכן נטיה טבעית למדוד את עצמכן לפי יופייכן ונחשקותכן, לפחות עד שיש לכן משפחה. נכון, קשה להיות אובייקט. מצד שני, יש בזה צדדים נחמדים.

אם ניקח את כל הארוחות הרומנטיות שגברים מימנו לנשים לאורך ההיסטוריה ונשים אותן על כף ימין של המאזניים, ועל כף שמאל נשים את כל הביסים שבחורות מנעו מעצמן בכדי להיראות יפה, נדמה לי שהארוחות חינם ישקלו יותר. נסי לראות את זה ככה, אולי יהיה לך יותר נעים.
באשר לנושא הדיאטות עצמו 188367
צדדים נחמדים?! לך אתה לאכול פלאפל בשוק בצלאל עם איזה בחור בכפכפים, ולהתנחם על כך שחודשיים לא נגעת בשוקולד. למה זה בדיוק צריך "להיות לי יותר נעים"?

אם יש לך תשובה עניינית יותר אשמח לשמוע, מעבר לקביעה ש"נשים זה עם מוזר". החשד שלי הוא, שהודאה באנורקסיה כבעיה נשית תאלץ אותך להודות שאולי הנשים כלל וכלל לא בעמדת שליטה, ולכן אתה בורח לטיעוני כף מאזניים.

אגב, הייתכן שגברים הם אלה המודדים את הנשים לפי יופיין ונחשקותן? נדמה לי שקבעת כך במקום אחר במאמר, משהו עם שתייה חינם בפאב.
גם גברים וגם נשים מייחסים חשיבות ליופי של נשים 188376
גם גברים וגם נשים מייחסים חשיבות ליופי של נשים, והיופי הזה יותר מרכזי בקביעת נחשקותה של אשה צעירה מאשר בקביעת נחשקותו של גבר צעיר. זה ככה. זה אכזרי כלפי נשים לא-יפות, אבל החיים גם אכזריים כלפי גברים נמוכים, למשל.

יש צדדים לא-הוגנים ואכזריים בחיים שלנו כהומו-סאפיאנסים שאין טעם לנסות להילחם בהם. צריך להילחם באכזריות של בני אדם: להילחם בהצקה סדיסטית מכל סוג - גם בנשים שמנות (נניח) וגם בגברים חלשים, וגם וגם. צריך גם לנסות לעזור לאנשים כאלה להתגבר ו/או להתמודד ו/או לשנות את מה שניתן לשנות.

חשוב גם שהחברה תתבגר במובן של בגרות: בגלל הירידה בערך המשפחה, יש שחיקה בכבודם של אבות ואמהות, שלא לדבר על סבים. פעם הקטע של להתבגר לווה בעלייה עצומה בכבוד: להיות אבא, להיות אמא, זה היה כבוד גדול. עם הגיל, המראה החיצוני של האדם הפך להיות הרבה פחות חשוב לקביעת מעמדו, כי ממילא החיים התנהלו בעיקר בתוך המשפחה, ובין בעל ואשה כללי המשחק של החיזור מתבטלים במידה רבה. היום יש הרגשה שעם הזמן אתה רק מזדקן/ת, ואין במקביל עלייה מספיקה בערכך. אז זה הופך את החיים למדכאים, למסע כלפי מטה, להחלקה במידרון.

אם הקטע הוא "להביא את הילד לבר מצווה", "לזכות לחתן את הבת" או "לזכות לראות את הנכדים" אז כל המשחק משתנה. זה כבר לא "להגיע לגיל 70" אלא להיות סב לנכדים. המסגרת המשפחתית מאוד חסרה, וזו אחת הסיבות להתמקדות היתרה במראה חיצוני, ואני מקווה שזה עונה במשהו על תהייתך לגבי אנורקסיה וכו'.
גם גברים וגם נשים מייחסים חשיבות ליופי של נשים 188379
מדוע העובדה שהיופי הנשי מרכזי כל כך נופלת בקטגוריה "זה ככה"? מדוע דווקא ב*זה* אין טעם להילחם? הרי אתה נלחם בכל כך הרבה דברים אחרים, והמלחמה היא ערך מרכזי עבורך.

אולי זה פשוט פחות חשוב בעיניך, שנשים מרעיבות את עצמן בהמוניהן. ממילא הן האויב.

אגב, גם מעמדם של גברים מזדקנים בתוך המשפחה אינו מה שהיה. האם אנחנו רואים צורה מקבילה של התעללות גברית בגוף? אם לא, מדוע לא?
יש גברים שהורסים לעצמם את הגוף עם סטרואידים. 188387
יש גברים שהורסים לעצמם את הגוף עם סטרואידים. ולפי כמויות הספאם שאני מקבל על הנושא, יש כנראה שוק גדול למיני שיטות להגדלת איבר המין, שאני בטוח שחלקן אינו בריא. מה את רוצה, שאני אקח על עצמי אשם תמידי על זה שנשים רוצות להיות יפות? לא רוצה. גם אני רוצה שהן יהיו יפות, אם רק אפשר.

יש גם גברים ששונאים נשים כי לא הולך להם איתן. נו אז מה? כל הנשים צריכות להסתובב עם ראש באדמה בגלל זה? אולי תשנו את זה שאכפת לכן מגובהם של בחורים, ומגובה הכנסתם? הרי אותן פמיניסטיות שמתבכיינות על אנורקסיה לא גומרות לנגב את הדמעות וישר מסתובבות ודופקות איזה בדיחה על נושא גודל הזין הגברי. אז מהאכזריות האלה אני צריך ללמוד על חמלה?
אנחנו נכנסים פה לתחום 188396
הגינויים והגינויים-שכנגד לטרור/התנחלויות. כמו שבעיני הקיצוניים כל הערבים אותו דבר, וכל היהודים אותו דבר, כך בעיניך כל הנשים אותו הדבר, וגם כל הגברים. ולכן, כמו שימני לא יזיל דמעה על ילד ערבי שנהרג, ושמאלני לא יביע אמפתיה למתנחל שנפצע, כך אתה מסיט את החמלה הצידה - מדובר באויב, והאויב אינו "מספיק אדם" כדי להזדהות איתו. מגיע לו.

ממקום זה של הכללות אני לא יכולה לענות לך כהלכה - הייתי יכולה לנסות להוכיח (כבר עשיתי את זה בעצם) שהפמיניסטיות ש"מתבכיינות על אנורקסיה" הן לא אותן פמיניסטיות ש"מתבדחות על גודל הזין הגברי" ‏1. הייתי יכולה לנסות להוכיח שלא כל הנשים מודדות את הגבר לפי גובה הכנסתו. או לומר ש"נשים רוצות להיות יפות" (או "גברים רוצים להיות יפים") הוא אמירה מיתממת מאוד כשמדובר באובססיה להכנעת הגוף באמצעות אנורקסיה, ניתוחים או הורמונים.

אבל אתה באמת חושב שכל הנשים אותו הדבר, ושכל הגברים אותו הדבר, אתה באמת בטוח בזה ‏2, כל הוכחה הפוכה נראית בעיניך כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל, ולכן הטיעונים שלי יהפכו לאוויר בעיניך. אז אני אשאל משהו אחר, מצד אחר:

מי בעיניך האשה האידיאלית? תן לי בבקשה מודל, דמות ידועה (אולי אפילו מיתולוגית). למי "אנחנו" צריכות לשאוף להידמות?

1 איזה עוד סוגים יש מלבד הגברי? ידעתי שמסתירים ממני משהו.

2 מה שבעיני הופך את אביב י. ל"לא-חבר שלך" ואפילו לא לאחותך - כי הוא מנסה להתנער מהחלוקה הבסיסית לג'נדר, ואתה רואה בה חזות הכל.
תשובות לשאלות 188399
1. יש זי"ן של האלף-בית למשל. שלא לדבר על כלי זין. אולי יש גם זינים לא גבריים. נגיד, כאלה שלבושים בטוטו ורוד ושמים ליפסטיק.

2. האשה האידאלית? גוועאלד. לא יודע. לי יש את הטעם שלי, לאחרים יש את שלהם. עם יהודיות קשה לי, אבל אולי הדור הצעיר שונה. לטובת היהודים הצעירים, אני מקווה שכן.
תשובות לשאלות 188401
2. לא שאלתי על האשה שתרצה להיות איתה, אלא על מודל האשה הרצוי בעיניך. מישהי שעל כל הנשים לשאוף להידמות לה. אין אף אחת כזאת בעולם? בספרות? במיתולוגיה? בקולנוע?
תשובות לשאלות 188402
1. מה שמזכיר לי: מה דעתך על המודל החברתי הזה?
דיון 1325
מה את רוצה שאגיד לך על זה? 188404
מה את רוצה שאגיד לך על זה? לא נראה לי שזה מודל שתפס חזק מאוד בעם היהודי בעבר, ואני לא רואה סיבה שהוא יהפוך נפוץ ודומיננטי במיוחד בעתיד. יש לי תיאוריות לגבי מה שאולי יכול לגרום למישהו לגדול להיות הומו אבל הן תיאוריות בלבד.
מה את רוצה שאגיד לך על זה? 188405
לא יודעת, לכן אני שואלת. אתה לא מאמין בהסתגרות מפני המין הנשי ובטיפוח חברה של גברים בלבד, ומצד שני אתה לא יכול להעלות בדעתך מודל נשי ראוי שיתקיים לצד התפיסה הגברית האידיאלית שלך.

לכן אני שואלת שוב: איך יכולים גברים ונשים לחיות יחד באופן הרמוני? האם הם יכולים בכלל לעשות זאת?
או במילים אחרות - מה האוטופיה שלך?
קודם כל, טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו, 188412
קודם כל, טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו והמטיף שיש לו את כל הפיתרונות. אל הפיתרונות צריך להגיע במאמץ משותף.

אני יכול לומר לך מחשבות שיש לי.

קודם כל, אני לא אוהב את המילה "אוטופיה": יש במושג הזה משהו מלוקק, כמו שמדברים על "הגבר המושלם" - ישר מדמיינים איזה טיפוס חלקלק עם שיער מדופן ומגולף, ואני אישית לא מחפש שלמות מהסוג הזה בעולם. אני אוהב את העולם עם הקצוות החדים שלו, עם הזיפים והזיעה והלכלוך. אז אני לא מדמיין אוטופיה. הרמוניה זה משהו אחר.

אם את שואלת לגבי הנשים - זה לא תפקידי כגבר לקבוע לכן את הזהות שלכן. זה משהו שאתן צריכות להגיע אליו לבד, כמו שאני הגעתי לזהות שלי כגבר.

אני יכול להציע כמה הצעות בהקשר הזה, של תהליך מציאת הזהות הנשית. קודם כל - ברור לך שאתן צריכות לבסס את ה"אני" החדש הזה על מה שממילא נמצא בתוככן. מהבחינה הזאת, צריך פשוט להשתחרר. אבל לגמרי להשתחרר. אני, בתקופה ש"שיחררתי" את עצמי, פשוט נתתי לעצמי לעשות מה שהתחשק לי, לגמרי. התחשק לי ללכת שמאלה, הלכתי שמאלה. התחשק לי לעלות על הגבעה, עליתי. התחשק לי לנסוע לאפריקה, נסעתי. התחשק לי לריב עם מישהו, רבתי. לא חשבתי פעמיים על כלום. פעם אחת מקסימום ובדרך כלל גם זה לא. הפסקתי לעשות כל הזמן רשימות וספירות מלאי. זה נשמע מפחיד וזה אכן דורש אומץ אבל אני רק יכול לומר לך שאותי זה הציל יותר מפעם אחת.

הייתי מציע גם להסתכל על מודלים אחרים להשראה. שני מודלים עולים לי לראש: האחד זו קהילה מקוונת שאני "חי" בה כבר כמה שנים, שמורכבת בעיקר מנשים אמריקאיות. כן, אני - בקהילה שמורכבת בעיקר מנשים. אני לא חוסך מהן, כמובן, את השקפותי, ובהתחלה היה להן קשה עם זה, אבל עם הזמן הן למדו לקבל אותי ואפילו לחבב אותי. יש בתוך הקהילה הזו קבוצה של יהודיות, ולהן היה קשה במיוחד לקבל אותי - ולהיפך - אבל אפילו הקיר הזה כבר מתחיל להישבר.

אני אוהב את הנשיות של הנשים האלה (שלא ראיתי מעולם - את חלקן ראיתי בתמונות). אני אוהב את הדרך שבה הן צוחקות על עצמן, הדרך שבה הן מבטאות את המיניות של עצמן, הדרך שבה הן מתייחסות אל המצב המיוחד והמופלא הזה (בעיני לפחות) של להיות אשה. חלקן נשואות, חלקן לא, יש ביניהן גם לסביות, יש קרייריסטיות, יש אמהות-של-בית, ולא כל הקצוות סגורים עבורן - גם הן מחפשות תשובות (וגם להן אני מטיף מוסר מדי פעם, כמובן).

אני גם אוהב להסתכל על הזוגות הצעירים הדתיים שגרים אצלי בשכונה בחריש. הם דתיים לאומיים, מתנחלים כאלה, שבאו כגרעין לחריש מתוך שיקולים לאומיים, למרות שזו לא התנחלות. אני לא חושב שהחברה הישראלית צריכה לחזור בתשובה וגם אני לא כזה, אבל נראה לי שיש מה ללמוד מהחבר'ה האלה ויש הרבה ערכים בסיסיים ותכנים שאפשר ורצוי לאמץ מהיהדות מבלי לחזור בתשובה ולאמץ את הפולחנות והטקסים השונים. אני מסתכל על הנשים שלהם ונכון שלרובן יש בטן בשלב זה או אחר של תפיחה והרבה ילדים קטנים מתרוצצים סביבן, אבל ישבתי אצלם בבתים והן לא נראות לי מדוכאות או מושפטות או מסכנות, להיפך.
קודם כל, טיפ טיפ טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו, 188424
גם בבלאטה יש אדיליה.
גברים בעלי זהות ברורה,זיפים נרגילות וקלצ'ניקובים.ונשים עם ערכים,ועם כבוד למשפחה,לדת.גם עשרות ילדים בבטן ומחוצה לה.

כולם מבטאים שם את המניות שבתוכם ולא הולכים שולל אחרי,אידיאולוגיות פוסט מודרניות.

בכלל יש כמה דברים שאנחנו צריכים ללמוד ממי שחי את החיים הטובים.
ולא שאני אוהב להיות גורו,זה המיניות שבתוכי שכופה עלי את התפקיד.
השרת של האייל לא משהו אני מבין. 188448
קודם כל, טיפה לא נעים לי תפקיד הגורו, 188455
1. נראה שהשאלה שלי לא הובנה. לא שאלתי אותך איך אתה ממליץ לי כאשה לחיות את חיי או להגדיר את עצמי. שאלתי כך: אם המצב הקיים היום נראה לך בלתי נסבל, על איזה מצב אתה ממליץ? אם הבנתי נכון, ההמלצה הראשונה שלך היא לשתק את כוחן של הפמיניסטיות, וההמלצה הבאה שלך היא לחזק את המיליטריזם בחברה הישראלית. אבל לאן כל זה הולך מבחינת הנשים? איפה הן נכנסות לתמונה?

מתשובתך אני רואה שלמרות הטפתך לחיזוק מוסד המשפחה המסורתי, אתה פתוח לצורות שונות של חיים אצל נשים, כולל "לא נשואות, לסביות, קרייריסטיות ואמהות-של-בית", כדבריך. אבל שוב - האם הצורות השונות הללו של חיים נשיים אכן היו נותרות רצויות בחברה שאתה רואה לנגד עיניך? אם בחברה הזו, הגברים יוצאים למלחמה והנשים לא אמורות לפעול לחיזוק כוחן בדרכים פוליטיות ומשפטיות, מה הן כן אמורות לעשות?

ההמלצה שלך "להשתחרר" מעורפלת מדי, שכן כל אחד ומושג השחרור שלו. למעשה, חשבתי שכל מה שהנשים עשו במאתיים השנים האחרונות הוא להשתחרר, אבל אתה חולק על כך. האם כוונתך "להשתחרר" במובן של להגיע להגשמה עצמית מלאה? ואיך יכולה אשה להגיע להגשמה עצמית מלאה, בחברה האוטופית שלך?

והאם יש לך בכלל חברה אוטופית? קשה לי לקבל המלצות להריסה בלי תוכנית בנייה.

2. עוד דבר שלא הבנתי - מאילו בחינות ה"מצב של להיות אשה" הוא "מיוחד ומופלא"?
תמיד אישה 188511
כנראה מהמצב של הגוף המשפריץ והגוף הסופג כמו שכתוב באמצע תגובה 188023
תשובה קצת אסוציאטיבית לברקת - חלק א' 188512
הקומוניזם-סוציאליזם ערך מלחמה עולמית גדולה, ממושכת ועקובה מדם בשם זכויות העובד מול המעביד, הפועל מול בעל ההון, ה"עמך" מול הבורגנות. בשלב מסויים המלחמה הזו גוועה, וגם הקומוניזם-סוציאליזם די שבק חיים. האם זה אומר שמעמדם של הפועלים לא קודם כתוצאה מהמאבק? לא! בוודאי שהוא קודם. בארה"ב לא היה אף פעם משטר סוציאליסטי, ובכל זאת אי אפשר להשוות את ההתייחסות שיש היום לאנשים שאינם בעלי-הון, לעובדים "פשוטים", ואת הזכויות שלהם, למה שהיה לפני 100 שנה. אפילו בישראל הפרימיטיבית יש לעובדים זכות להשבית מה שהם רוצים, כמה שהם רוצים, כולל בתקופת מלחמה, וגם אם ביבי יעשה סלטות באוויר הוא לא יצליח לקחת מהם את הזכות לשבות.

אותו דבר עם הפמיניזם. גם אחרי גוויעת הפמיניזם (והוא כבר גוסס, זו עובדה) לא תשוב החברה לעולם להתייחס לנשים כפי שהיא התייחסה אליהן פעם. הזלזול והבוז ליכולותיהן של נשים לא יחזרו, בטח לא כפי שהיו, וייתכן שאפילו המנהג לתלות תמונות של אברי מין פרושים לרווחה על קירות מוסכים ומחסנים צה"ליים לא יחזור עוד לעולם.

יש הבדל בין לקבל תופעה מסויימת לבין לעודד אותה. אני מקבל את זכותן של לסביות להיות לסביות ולחיות כלסביות, כנ"ל הומואים, וצריך להילחם בתופעות של אלימות ואפלייה והשפלה של הומו-לסביים, אני רק לא חושב שהחברה צריכה לעודד את הזרמים האלה ואני לא חושב שהעתונות חייבת לדחוף לנו אותם לפרצוף כל יומיים, אפילו לא כל שלושה. אם את שואלת אותי מה אני מעדיף, לראות מצעד של חיילי צה"ל בחוצות תל אביב או מצעד של הומואים, מצעד גאווה לאומית מול מצעד גאווה הומואית, אני מעדיף את הגאווה הלאומית.

זה בא אצלי ממקום מאוד רגשי: אני נולדתי לתוך חברה שאהבה את הצבא, כשהייתי בן שלוש היתה מלחמת ששת הימים, וכנראה שהורי לקחו אותי מפה לפני שהרגש הזה יכול היה להתקלקל, כפי שקרה למי שנשארו פה וספגו שנים של חינוך קלוקל שהפך אותם לצינים לגבי המדינה הזאת ומשמעות קיומה. לשם אילוסטרציה של הרגש שאני בא ממנו, הנה תמונה שלי בפורים 1969, בקיבוץ נתיב הל"ה:

מצידי, שיהיה מצעד צה"לי באבן גבירול, ושהגייז יקפצצו להם בעליזות בכיכר רבין, ירקדו בשמלותיהם ויפריחו נשיקות לחיילים החולפים, ויעשו קטעים בשביל צלמי העתונות. סבבה, זה בהחלט משעשע ויש לזה גם מסר שאני אוהב. אבל לבטל לגמרי את הגאווה הצבאית לטובת הזכות של ההומואים להיות הומואים, זו התאבדות לאומית בעולמנו האכזר. להרוג את משה דיין ולהחליפו ביעל דיין זה לא התיקון הדרוש. ואגב, אני לא מת על אף אחד מהם. בשניהם יש אנוכיות, רוע ושוביניזם.
תשובה קצת אסוציאטיבית לברקת - חלק א' 188552
אני יכול להביא תמונה שלי מחופש לערבי‏1, זה אומר שיש לי רגשות לאומיים פלסטיניים?

1 אני שונא להתחפש, היה עלי לחץ, אז שמתי כאפייה שהייתה לנו בבית וסגרנו עניין.
אני יכול להביא תמונה שלי מחופש לכיפה אדומה 188555
אני יכול להביא תמונה שלי מחופש לכיפה אדומה בגיל 11 ואז כולכם תדעו מנין נובעים תסביכי.
תשובה קצת אסוציאטיבית לברקת - חלק א' 188707
כלומר, בפירוש חופשי לדבריך, אתה חושב שהמהפכה הפמיניסטית היתה ראויה וצודקת, וחטאה היחיד הוא שהגיעה רחוק מדי. טענתך היא שהיה צורך לעצור אותה לאחר שהגיעה למכסה מסוימת של השגים, ושכעת היא לא נחוצה יותר. אמת?

אגב, מיליטריסט שסולד ממשה דיין? מעניין. מי גיבור המלחמה האהוב עליך?
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי 188992
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי.

"כלומר, בפירוש חופשי לדבריך, אתה חושב שהמהפכה הפמיניסטית היתה ראויה וצודקת, וחטאה היחיד הוא שהגיעה רחוק מדי. טענתך היא שהיה צורך לעצור אותה לאחר שהגיעה למכסה מסוימת של השגים, ושכעת היא לא נחוצה יותר. אמת?"

האמת? כשאני מדמיין את בטי פרידן וחברותיה נראה לי שהפמיניזם היה סתם פרץ בלבוסטיות עברי. אבל כשאני חושב במושגים של תהליכים היסטוריים אז כן, נראה לי שהיתה הצדקה לפמיניזם. בכלל, אני חושב שהעולם נע קדימה כל הזמן, אבל אלוהים עובד עם מברשת רחבה מאוד, ועד שהמלאכה לא תיגמר קשה לראות את התמונה שהוא מצייר.

אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים, על הפמיניזם. יש את הגישה של הדתיים שאומרים שבדור לפני ביאת המשיח ישלטו הנשים, ושזה מגיע להן כי הן החזיקו את העם בגולת מצרים.

יש את הגישה של "חולית", שבה כת הנשים - הבנה גסרית - מכשירות את הקרקע ל-kwisatz haderach.

אם להשתמש במשקפיים יותר ריאליסטיות, אני חושב שעברנו כברת דרך מאוד חשובה בעשרים השנים האחרונות. באמת חלה ירידה במאצ'ואיזם מהסוג המטופש, הגברים הפכו יותר רגישים (נדמה לי) ופחות אנשים מדברים היום בסטייל הצבאי שהיה נהוג פעם (את יודעת, הקול המונוטוני הזה שיוצא מהסרעפת), אפילו אם הם קציני צבא שמתראיינים בטלוויזיה. זה טוב מאוד. האמת היא שבשביל גברים כמוני, שהיה להם קשה במציאות הבהמית של פעם, זה מצויין.

אבל עכשיו אנחנו כבר בשלב הבא. עכשיו צריך לתת לגבר החדש לבוא לידי ביטוי, לתת צ'אנס לגבריות - והבנות צריכות לצאת לגברים מהוורידים. מה שצריך פה זה גברים טובים וחזקים. שיהיו רגישים וכו' אבל שיהיו גברים. הסירוס הזה חייב להיפסק. ואתן, הבנות, יודעות בדיוק על מה אני מדבר. רוב הבנים אולי לא, אבל אתן יודעות.

"אגב, מיליטריסט שסולד ממשה דיין? מעניין. מי גיבור המלחמה האהוב עליך?"

לא יודע. דודו מהפלמ"ח, אם כי אין לי מושג מה היה הסיפור שלו. יוני נתניהו אולי, אבל גם עליו אני לא יודע הרבה. אריק שרון הוא אחלה אסטרטג מלחמה. זה שחזור שעשיתי לקרב נח'ל מ-‏1967:

אני אוהב את הוויזואליה של המלחמה - מטוסים, טנקים, בלגאן. ואני אוהב את האסטרטגיה שבה. אני אוהב את הציונות ואת ההקרבה ואת האחווה והגבורה. את המפקדים עצמם שעשו פה את המלחמות אני לא בהכרח מעריץ.
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי 188996
תודה על התשובה. אתייחס אליה מייד כשאגמור למלא משימה מתועבת מסוימת שנחה על שולחני.

אבל מדוע אתה מדבר אלי בלשון נקבה רבות?
את לא חלק מהסיסטרהוד? 188998
את לא חלק מהסיסטרהוד? 189013
נו, אתה לא לומד? למה אתה מצפה שמישהו יתייחס אליך ברצינות אחרי תגובות כאלו?
את לא חלק מהסיסטרהוד? 189031
אני מקבלת את ההחלטות שלי לבדי, תודה.

ושוב - אתה הולך ומוציא לי את החשק לדסקס איתך.
השאלה נאמרה בהומור 189063
השאלה נאמרה בהומור, חבל שלא נתקבלה כך. אני מתעב את ה-:-)ים למיניהם.
אפשר לעניין אותך בקצת גופות מרוטשות? סנאף? 189052
אם אהבת את האחווה והגבורה, בטח תמות על קצת תמונות של גוויות מרוטשות...

איכשהו, אחרי שאבא שלי הלך לבלות קצת בציונות ובהקרבה וחזרה ממנו רק הרצועה של השעון אני מתקשה להיות שותף להתלהבותך.

עד היום הכרתי רק שני סוגים של אנשים שמתלהבים באמת ממלחמה: בהמות שהשתתפו בזוועת הגהינום הזו רק דרך ארנולד שוורצנגר ופסיכופטים שהשתתפו ושאבו מהחוויה הנאה. בגלל שאני רואה שאתה איש של כבוד, הומניסט בכל רמ"ח ושס"ה ואדם נחמד באופן כללי, אני חושב שאתה יוצר סוג שלישי ונחמד במיוחד: אנשים טובים שאוהבים לראות מעשי טבח המוני בגלל שלמעשי טבח יש ויזואליה ממש יפה.
אוי. 189064
אוי, אורי, קשה לי מאוד להתווכח איתך אחרי מה שאמרת. אני רק יכול לומר שגם צ'רצ'יל מאוד אהב את ה-glory שבמלחמה, הוא כן השתתף בקרבות. וגם את זה אני אומר תוך כדי הדחקה של סיפורך האישי, אחרת לא הייתי עונה בכלל.
אוי. 189271
בתור ניים-דרופר לפי הודאתו, אתה גם חושב מן הסתם שהסתמכות על אמירות של אנשים אחרים יש לה משמעות. אין לה. אריסטו האמין בזאוס. אז מה?
וצ'רצ'יל, כבן אצולה, הריח את הנפל"ם על הבוקר מרחוק מאוד. הנסיון שלו – במלחמת הבורים – היה דל יחסית ולאור התנהלות המלחמה ההיא הוא לא שאב משם, מן הסתם, את רעיונותיו בדבר תהילת הקרב. אלו התפתחו בוודאי שנים מאוחר יותר, כאשר צפה בטבח במשקפת או קרא עליו בשיריו של טניסון.
צ'רצ'יל 189298
צ'רצ'יל השתתף בלחימה בהודו ועשה זאת בגבורה רבה, לדברי הממונים עליו. הוא נכח כעיתונאי/קצין ודיווח/השתתף גם בלחימה בקובה, בסודאן ובדרום אפריקה, שם נפל בשבי ואח"כ נמלט ממנו. במלחה"ע הראשונה היה אחראי על הגנת אנטוורפן ואח"כ פיקד על גדוד בריטי בחפירות. חוץ מזה אתה צודק, הוא היה אפס ולפלף. אתה, לעומת זאת, כל כך אמיץ שאתה אפילו לא חושף את זהותך ב"האייל הקורא".

אגב, אומץ אפשר לגלות לא רק בשוחות. גם לשחות נגד הזרם דורש אומץ. גבורתו הגדולה ביותר של צ'רצ'יל היתה שהתעקש על עמדותיו במשך כל שנות ה-‏1930 למרות שהוחרם ע"י "מחנה השלום" של בריטניה.
צ'רצ'יל 189473
צ'רצ'יל שירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים) ונסיונו הקרבי המעשי היחידי היה בכיבוש אומדורמאן (מתקפת גדוד החניתות ה-‏21) אחרי מות המאהדי.
שירותו בבלגיה – אחרי שהודח בבושת פנים מתפקיד ראש האדמירליה לרגל פשלת הדרדנלים ההיסטרית, לבטח לא היה בחפירות או בחזית (קרא כאן: http://www.winstonchurchill.org/i4a/pages/index.cfm?...). אני לא יודע מאיפה הגרלת את זה.
אדם קרוב אצל עצמו 189478
עבור מי שמתגאה בשרותו הקרבי ביחידות העילית של גל''צ, נסיונו הקרבי של מי ששירת כעיתונאי בקובה ובדרום אפריקה (מלחמת הבורים), נראה מרשים מאד.
אדם קרוב אצל עצמו 189484
הדיון על הפסיכולוגיה של גיל (ובמיוחד ההשוואה לצ'רצ'יל) הוא חסר טעם.
אדם קרוב אצל עצמו 189510
נכון, ובכך הוא לא שונה מדיון 1739 בכללותו.
בשום מקום לא טענתי שהייתי גיבור מלחמה 189531
בשום מקום לא טענתי שהייתי גיבור מלחמה, להיפך, שאלו אותי ועניתי בבדיחות, עם סיפור שהראה עד כמה לא הייתי גיבור מלחמה. אבל אתם סתם חבורה מרושעת של משועממים, שמנסים למשוך עוד כמה שאכטות של סתלבט מהדיון הזה.

תודה על הבמה שנתתם לרעיונותי. אין לי ספק שהרבה אנשים קראו את המאמר והבינו שהפמיניסטיות עובדות עליהם. אצל אחרים לפחות יש עכשיו ספק, במקום שהיתה קודם ודאות. את שלי עשיתי. תודה וביי.
צ'רצ'יל 189524
הנה מכתב של בריגדיר פטריק ג'פריז שבו הוא משבח את גבורתו של צ'רצ'יל בלחימה בהודו (צ'רצ'יל הסתפח ככתב אבל השתתף בלחימה):

ופירוט קצר של קורותיו של צ'רצ'יל ככתב-לוחם ניתן כאן, וכלל את כל הפרקים שמניתי לעיל:

הפירוט כולל את הקטעים הבאים:

הודו, מעבר חייבר:
In 1897 Churchill saw more action on the North West Frontier of India, fighting against the Pathans. He rode his grey pony along the skirmish lines in full view of the enemy.

דרום אפריקה:
Never able to resist a fight, he took part in the defence of an armoured train which had been ambushed by the Boers. He was captured and treated as a prisoner of war, but within a few weeks he escaped and made his way back to Durban. Churchill was hailed as a hero...

מלחה"ע ה-‏1:
...he resigned from his Cabinet post and joined the Scots Fusiliers who were fighting on the Western Front. Once again he enjoyed the experience - he actually liked the noise made by the "whiz-bangs". He was a popular and efficient officer, as well as a brave one.

אוהב אקשן בחורצ'יק ? 189161
סליחה על הקטנוניות, אבל רק כדי לקבל קצת פרופורציה, אפשר לשאול לרקע המלחמתי של כותב התגובה ?
הייתי בגלי צה''ל ופעם כמעט נפלתי ממסוק בלבנון 189172
הייתי בגלי צה''ל ופעם כמעט נפלתי ממסוק בלבנון, בגובה של מאה או מאתיים מטר. לא ידעתי שצריך לשים חגורה, ובנוסף לזה עוד הגשתי לטייס את המא''ג שנשען על הקיר מאחורי הדלת כי חשבתי שהוא עלול ליפול.
הייתי בגלי צה''ל ופעם כמעט נפלתי ממסוק בלבנון 189186
וואו, ממש *החזקת* מאג? איזה גבר!
לא החזקתי, לפתתי. ומאג מסוקס, לא סתם מאג. 189188
''עברנו כברת דרך מאוד חשובה'' 189163
לא הבנתי את ההבדל בין "מאצ'ואיזם מהסוג המטופש" לבין המודל הגברי שאתה שואף אליו. מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול? לפי תשובותיך הקודמות נדמה לי שההבדלים האלה קיימים בעיקר אצלך, בטעמך האישי, ולא בתיאוריות קיימות.

וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"? אל תתן לי שוב דוגמאות של רציחות, אני מדברת על חיי היומיום של כל-אשה. למשל, האם קידום שלי למשרה בכירה על חשבון קולגה-גבר הוא "סירוס גברים"? מדוע?
(הייתי מנחשת שהתשובה שלך תהיה שיש כבר "מספיק נשים" בעמדות מפתח. ואם כך, אנחנו מתווכחים רק על מינונים).
סירוס ורגישות 189175
"מצד אחד אתה רוצה להחצין את הצד הרגיש שבגברים, מצד שני אתה מדבר על "סירוס" ש"חייב להיפסק". איפה הגבול?"

ברקת, את מפתיעה אותי. האם גבר רגיש הוא בעיניך גבר מסורס? השאלה אינה "איפה הגבול" אלא מה הקשר? נראה לך שאי אפשר להיות חזק ונחוש וגברי מבלי להיות בהמי, רע ומכאיב? את טועה.

"וגם - איפה הגבול (היסטורי או ערכי) בין פעילות לשוויון בין גברים ונשים, לבין "סירוס גברים"?"

אני לא מאמין במאבק הזה ל"שיוויון", אמרתי לך. אני לא רואה שום חתירה לשיוויון אצל הפמיניסטיות. אני רואה מאבק כוח ושליטה מול הגברים. במאבק כוח ושליטה אין דבר כזה, שיוויון. האם במלחמה בינינו לבין הפלשתינים, למשל, ניתן להגיע לשיוויון? מה זה שיוויון, מאזן אימה? שהגברים יפחדו מנשים כמו שנשים מפחדות מגברים? זה שיוויון? אלה חיים? אין שום מקום למלחמת האזרחים הזאת בכלל והיא דבר עקום ומסוכן מאין כמוהו שחייב להיפסק מייד.
סירוס ורגישות 189215
התחלת בשיר הלל בלתי מסויג למיליטריזם, אחד כך הסתייגת ממנו כ"בהמי". אחרת לא הייתי שואלת. השאלה שלי בעינה עומדת, כמו גם האבחנה שלי שאתה מתקשה לתרגם את המודל האישי שלך למושגים חברתיים.

לא מאמין במאבק לשוויון? אבל דיברת על היחס הגרוע לנשים במאות שעברו, והצהרת ש"זה כבר לא יחזור". כתבת: "גם אחרי גוויעת הפמיניזם (...) לא תשוב החברה לעולם להתייחס לנשים כפי שהיא התייחסה אליהן פעם. הזלזול והבוז ליכולותיהן של נשים לא יחזרו, בטח לא כפי שהיו"

תגובה 188992

אז אני מבינה שאתה לא תומך במאבק המתקיים כיום, וגם טוען שהוא אינו מוביל לשוויון. לכן אני שואלת - איפה הגבול, היסטורי או ערכי? אם המצב פעם היה בלתי רצוי ובלתי מאוזן, והמצב היום גם הוא לא מאוזן בעיניך, אבל לכיוון השני - איפה ‏1 היתה צריכה המהפכה הפמיניסטית להיעצר, לשיטתך?

1 על ציר הזמן או על ציר ההישגים.
אני חוזר להשוואה אל הקומוניזם 189219
אני חוזר להשוואה אל הקומוניזם. היו סיבות לעליית כוחו של הקומוניזם. הרבה מאוד סיבות. אחת מהן היתה ללא ספק העובדה שהיחס אל עובדים ופועלים לפני מאה שנה היה יחס מחפיר, ובידי בעלי ההון היה כוח גדול מדי.

אחרי 70 שנות קומוניזם בבריה"מ קרסה האידאולוגיה הזו בעולם כולו. אין עוד מלחמה כלל עולמית בין "מדינות מעמד הפועלים" לבין שאר המדינות. אבל העולם אינו אותו עולם: בארה"ב ובכל שאר העולם יש לפועלים ועובדים חירויות וכבוד שאני מאמין שלא היו להם אילמלי המלחמה של הקומוניסטים. וזה חשוב.

האם זה אומר שהיה שלב שבו אני חושב שהייתי מצטרף לקומוניסטים? האם בשנה מסויימת הייתי עובר לצד של הקפיטליסטים? לאו דווקא. אני לא מאמין בקומוניזם כשיטה, ולא מקבל את הרעיון של מלחמת מעמדות עולמית.

אותו הדבר עם הפמיניזם. אין שלב ספציפי שבו המהפכה היתה צריכה להיעצר. כל השיטה הזאת של מלחמת מגדרים דפוקה, כמו שכל הרעיון של מלחמת מעמדות דפוק. יכול להיות שהיתה הצדקה למלחמה, אבל עכשיו אין עוד הצדקה. אז עכשיו היא צריכה להיפסק וצריכים למצוא "איזם" חדש.
לא ראיתי את התגובה הזו ולכן לא עניתי 189169
לוף אתה גם אוהב?
פלחי אשכוליות?
דע לך שמנות הקרב השתפרו באחרונה. 189177
דע לך שמנות הקרב השתפרו באחרונה. המאפיונרים יכולים לארגן לעצמם בוטנים ועוגות ופירות ושאר מטעמים.
שאלת רשות 189225
מתי התחלת להחזיק בדעותיך אלה?
ואם זה קרה בגיל מאוחר יחסית, על איזה רקע זה קרה?
אילו דעות היו לך קודם בנושא, אם היו?
האמת? 189231
האמת? גדלתי בבית עם אמא פמיניסטית והזדהיתי אתה במאבקיה עם אבי. ההורים נפרדו כשהייתי בן 17. אחותה של אמי היא קומוניסטית לשעבר, הבת של הדודה פמיניסטית ושמאלנית ונשואה למרצה ידוע למדי שגם הוא קיצוני שמאלי, הבן של הדודה פירסומאי מצליח מאוד ומאנשי "יש גבול" הוותיקים. אמא שלי היא מפא"ניקית שאוהבת את פרס וביילין וכאלה. ככה שגדלתי בתוך האידיאולגיות האלה, אבל אף פעם לא חשתי 100% נוח איתן. עבדתי כעיתונאי אצל נחום ברנע ותום שגב ב"כותרת ראשית", ואחר כך ב"העיר". למדתי מדעים קוגניטיביים באוניברסיטה. בגיל 25 החלטתי שנשבר לי מהמדינה הזאת, מהעם הזה ומההורים שלי ואפשר לומר שאז גיבשתי את עמדותי החריפות משהו. אז גם נסעתי מפה לאפריקה.
אז למה חזרת? 189233
התגעגעתי לקופת חולים וביטוח לאומי. 189236
האמת? 189234
ואיפה נכנס סיפור הילדים לכל זה? (או שלא הבנתי נכון, ואין לך ילדים).
חייתי בקניה שלוש ומשהו שנים 189239
חייתי בקניה ארבע שנים ושם פגשתי את אשתי. שם גם התחתנו ושם נולדו ילדי. המשפחה הגיעה ארצה ב-‏1996, אני הגעתי לפה קצת לפניהם. ב-‏2001 נפרדנו, אבל אנחנו עדיין גרים קרוב, והילדים אצלי חצי מהזמן.
חייתי בקניה שלוש ומשהו שנים 189244
אז אחזת בדעות הללו לפני שהתחתנת - מה אשתך לשעבר חשבה עליהן? האם הסכימה איתן?
האמת היא שכן, אבל היא באה מתרבות אחרת. 189247
האמת היא שכן, אבל היא באה מתרבות אחרת. כשהיא הגיעה לכאן התלבשו עליה הפמיניסטיות המקומיות ואז התחילו הבלגאנים כמובן.
האמת היא שכן, אבל היא באה מתרבות אחרת. 189249
מזכיר מאוד את המקרה של אומפופו ואדי מרפי.
היא גם לקחה חצי מהכסף?
לא, כי אין כסף. 189253
לא, כי אין כסף. אבל האמת שסיפרו לי על המערכון של מרפי רק כשחזרתי לישראל. לו ידעתי עליו קודם, ייתכן שהכל היה נראה אחרת.

הייתי רוצה לראות אותו פעם, את המערכון. זה ב-Raw, נכון?
What have you done for me lately? 189259
אכן כן, זה ב-RAW. יש לך דעות כאלה ועדיין לא ראית את "RAW"? רוץ ל-BLOCKBUSTER הקרוב וישא"ק.

אם המופע הזה גורם לסקסיסטופוב כמוני לצחוק, אותך הוא יקרע מצחוק ויפזר את החתיכות על הרצפה.
Eddddy ! I wan haf ! 189317
מושגים עבריים בחולית 189266
הגילדה של הנשים היא תרגום ל"בנות גישרית" שמחכות לגבר הרואה אל אותם המקומות שהן אינן מצליחות לראות.

אכן
קפיצת הדרך.

:-)
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189272
איך תרגמו bene gesserit ו-kwisatz haderach? "בנות גישרית" ו"קפיצת הדרך"?
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189323
כן. בלי קשר לתרגום של המילים הללו, התרגום רע למדי. עדיף להתרחק.
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189435
אתה יכול לנמק למה לדעתך התרגום הוא רע?

.דווקא שמעתי דעות הטוענות שהוא עדיף על המקור

אישית, קראתי רק את התרגום, כך שאין בידי להשוות. אבל לא סבלתי מקריאתו, כמו בכמה תרגומים אחרים בהם נתקלתי (התרגום של "לעמוד על זנזיבר" מישהו?)
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189476
הו הא. את הספר הראשון קראתי בגירסה העברית לפני יותר מ-‏8 שנים, sorry. מדובר בזיכרון של התרשמות ואצטרך לחזור אל הספר בשביל לנמק (כל הסידרה שיש לי על המדף היא באנגלית). יכול להיות שאני טועה או שאולי יש יותר מתרגום אחד.

נ.ב.
עוד דעה לא מנומקת: לא לקנות את הספרים של הבן-של אלא אם יש לכם המון זמן מיותר לבזבז (נכון גם במקרה של טולקין).
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189648
כבר הערתי פעם (היה מנוע?) שלדעתי צריך לתרגם את זה כ"מקום עמידה על זנזיבר".
איך זה מופיע בגירסה העברית? 453974
למה שאת הביטוי "קפיצת הדרך" שלקוח מעברית ואדון הרברט המיר לאנגלית לא יתרגמו בחזרה ל"קפיצת הדרך"?! איזו סיבה יש לתרגם ביטוי שלקוח משפה מסויימת בחזרה אליה בתור ביטוי אחר?
איך זה מופיע בגירסה העברית? 453976
כי עבור הקורא דובר האנגלית, Kwizat Haderach הוא ביטוי לא מובן מילולית והמתרגם רצה לשמר משהו מהנופך המיסטי הנלווה גם עבור הקורא העברי.
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189351
זה לא התרגום ה"נכון"? (כלומר, תמיד היה לי ברור ש- kwisatz haderach זה תרגום של "קפיצת הדרך" מעברית לאנגלית).
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189420
אני קראתי את חולית מיד אחרי שר הטבעות, ותמיד היה ברור לי שהראשון הוא נסיון להיות כמו האחרון, רק עם פחות כישורים לינגוויסטיים. למה להמציא שפה חדשה כשיש שפות אקזוטיות כמו עברית, של כל מיני פרימיטיבסקי שבכל מקרה לא יקראו את הספר הזה לעולם?
איך זה מופיע בגירסה העברית? 189641
סוף סוף משהו שיש לי כיצד להגיב עליו בדיון הלז.

אם אינני טועה, המקור העברי של בני-גשרית נעשה חשוב יותר בפרקים אחרים בסאגה החולית. בכלל, הרי הרברט מתבסס על לא מעט פילוסופיות ודתות נוכחיות, כאשר הוא בונה את אלה של העתיד (בכל זאת, מדובר במד"ב על עתיד האנושות. כן, זו שלנו). לילידי חולית מקור ערבי מובהק (תוך עיוותים: סוק במקום שוק, וכד'), ישנם הבודאיסלאם (בודהיזם+אסלאם?) והזנסוניזם (זן+אסלאם סוני?), וכן הלאה. קפיצת הדרך ובני-גשרית, עם עיוות קל, מתאימים מאד לתמונת ההמשכיות הזאת, ונראה שהם מכוונים, ולא נובעים, כפי שכתבת, מחוסר-רצון של הכותב להיות מקורי.

בכלל, טולקין בנה במקור על דברים קיימים: המיתולוגיה הנורדית והשפות המתאימות, אם אני זוכר נכון. אז מה השוס הגדול? אדרבה, שיבנה מישהו אפוס פנטסטי הבונה על ארמית, עברית, וערבית. משום מה, נראה לאנשים שרק מלים בשפות הודו-אירופאיות עתיקות יכולות להשמע אקזוטיות.

בקיצור, נא לא לזלזל סתם.
Defenders of dune ושר"ה שרה שיר שמח 189649
מה שכליל אמר!‏1

יש חוק גודווין רגיל. יש חוק גודווין על מחשבים (מקינטוש! לא! מיקרוסופט!) ויש חוק גודווין של מד"ב ופנטזיה (טולקין! לא! הרברט!).

אבל:

לא צריך להבהל מההשוואה לשר"ה. זה די מתבקש (ארתור ס. קלארק עשה זאת בהוצאה הראשונה ב-‏1965, והוא התכוון לזה בתור מחמאה).

גם יש משהו במה שדובי אומר - בחולית יש יותר לקיחה של מילים כפי שהן ויצירת סלט לשוני בניגוד למה שטולקין עשה - יצירת שפה קוהרנטית ושלמה שאפשר אפילו ללמוד ולנהל שיחה באמצעותה.

אצל הרברט השפה יותר מיועדת לשם יצירת אווירה ע"י רכיבה על קונספציות קיימות שיש לנו (האיש הרע והברוטלי שמתעלל באנשי המדבר הוא ולדמיר - שם רוסי כבד, תרתי משמע, ולא במקרה). אצל טולקין מדובר באובססיה ותחביב של ממש בו הוא התעסק מעבר לכתיבת הספר עצמו.

לא שזו נקודה לרעת חולית. עפ"י טעמי האישי מדובר בספר מוצלח יותר משר"ה (תחושה שהתגברה אצלי אחרי סיום הספר הרביעי, המצוין, בסידרה). אבל ההשוואות בסגנון זה הם די חסרות טעם לדעתי.

______
1 והיום התחלתי לקרוא, סוף סוף, את הספר השישי בסידרה (אחרי המתנה על המדף של כמה שנים)‏2.
2 הכנס כאן תגובה של השכ"ג ששואלת "מה עשית על המדף כמה שנים?".
Defenders of dune ושר"ה שרה שיר שמח 189715
אה, אני רואה שעוד זמן מועט אוכל לפרוש לי לגמלאות, ומלאכתי תיעשה בידי אחרים. כמה טוב לו לאדם להקים תלמידים הרבה.
Defenders of dune ושר"ה שרה שיר שמח 189914
חבר'ה חבר'ה, רגע רגע!

אני רק ביקרתי התקפה פרטיקולרית של דובי על חולית. זה לא שחולית הוא ספר מושלם וחף מכל ביקורת. (בפרט, הרעיון של לכתוב ספר מד"ב עם נספחים, מילון מונחים, וכד', נשמע לי, אפעס, מעט תמוה — הרב, מיי בוי, זו סיפורת, לא טקסטבוק.)
Defenders of dune ושר"ה שרה שיר שמח 189920
:-)

בשאר הפרקים בסידרה אין את כל הניספחים המיותרים, וטוב שכך.
תשובה קצת אסוציאטיבית לברקת, ב' 188513
"מתשובתך אני רואה שלמרות הטפתך לחיזוק מוסד המשפחה המסורתי, אתה פתוח לצורות שונות של חיים אצל נשים, כולל "לא נשואות, לסביות, קרייריסטיות ואמהות-של-בית", כדבריך. אבל שוב - האם הצורות השונות הללו של חיים נשיים אכן היו נותרות רצויות בחברה שאתה רואה לנגד עיניך? אם בחברה הזו, הגברים יוצאים למלחמה והנשים לא אמורות לפעול לחיזוק כוחן בדרכים פוליטיות ומשפטיות, מה הן כן אמורות לעשות?"

אני אומר לך משהו שעולה מתוך הדיונים האינסופיים בשאלות הלהישאר-בבית לא-להישאר-בבית אצל נשות הפורום שהזכרתי אותו לעיל. אחת הדרישות המרכזיות שאני מצליח לאבחן היא הדרישה לרשת ביטחון הכנסתית עבור אשה שבחרה במסלול ה-SAHM (stay-at-home mom ) למקרה של גירושין או התאלמנות. מה שאני מבין מהנשים האלה זה שאשה שלא מתמקדת במסלול מקצועי וקידום משלב הקולג' ואילך, ומגיעה למצב שבו היא צריכה לפרנס את משפחתה לבד בגיל 40 (נניח) נדפקת קשות, והן לא מוכנות להגיע למצב תלותי כזה.

אני מבין את הבעיה, מכבד את מה שעומד מאחוריה, וחושב שצריך למצוא לה פיתרון. אבל הפיתרון אינו בהכרח שכל הנשים ישקיעו את מיטב מרצן בקריירה (למרות שאגב, היום יש הרבה קריירות שניתן לבנות באופן מפואר בלי לצאת בכלל מהבית, וגם זה שיקול חשוב בדיון הזה). אפשר למשל להנהיג "ביטוח גירושין והתאלמנות", שלמדינה יהיה בו חלק. אשה שהשקיעה בגידול ילדים ואחזקת החזית הביתית בזמן שבן זוגה עשה קריירה חיצונית תהיה זכאית לקיצבת מחיה מכובדת אם הנישואין האלה נגמרים (אבל בכפוף לנסיבות. אם הנישואין נסתיימו בגלל שבעלה גילה אותה בבית עם מאהב, אני לא בהכרח חושב שהמדינה צריכה לממן לה את החיים. לא באותה מידה, בכל אופן).
תשובה קצת אסוציאטיבית לברקת, ב' 188704
יפה הדאגה לעקרות בית שלא טיפחו קריירה ‏1, אבל זה לא הנושא, כיוון שדי צפוי שתשאף לטפח את מודל עקרת הבית המסורתי (ולצורך זה המנגנון שהצעת הוא תמריץ לשמר אותו). אני שואלת על יחסך לנשים קרייריסטיות (לפעמים גם הגבר עקר-בית) ולשאר הנשים שלא עומדות במודל המשפחה המסורתי. האם לנשים כאלה יש מקום בחברה האוטופית שלך, אם קיימת כזו?

1 מה אם הבעל נתפס עם מאהבת? האם אשתו עקרת הבית תזכה להבטחת הכנסה?
תשובות: 188995
תשובות:

"אני שואלת על יחסך לנשים קרייריסטיות (לפעמים גם הגבר עקר-בית) ולשאר הנשים שלא עומדות במודל המשפחה המסורתי. האם לנשים כאלה יש מקום בחברה האוטופית שלך, אם קיימת כזו?"

כן. יש. בהחלט. אבל לחברה יש אינטרס לעודד את מודל המשפחה. אגב, אם ראית את חוזה הנישואין שאני מציע ב-www.familism.org (ראית?), הוא לא מציין שהגבר חייב להיות צד א' והאשה צד ב'. יכול להיות גם ההיפך. ואפשר להתחלף באמצע.

"מה אם הבעל נתפס עם מאהבת? האם אשתו עקרת הבית תזכה להבטחת הכנסה?"

ודאי שהיא תזכה. ותהיה לה גם עדיפות כללית בכל מה שיקרה בבית המשפט, אם יהיו מחלוקות בגירושין.
תשובות: 189053
החוזה לא קובע מה מין כל צד, אך המניפסטו מבהיר זאת למעלה מכל ספק.

כדאי לכולם ללכת ולקרוא את ה''חוזה'' הזה. דבר נתעב כזה חייבים לקרוא כמה פעמים עד שמאמינים.
תשובה קצת אסוציאטיבית 3 188516
1. "האם כוונתך "להשתחרר" במובן של להגיע להגשמה עצמית מלאה?"

כשאני אומר "להשחרר" אני מתכוון קודם כל לשחרר את המוח מכבלי האינטלקטואליזציות האינסופיות שהחברה שלנו כופה עליו מגיל צעיר ולתת לו לזרום בחופשיות. זה תנאי מוקדם לכל. את הצגת שאלה לגבי מה טוב לנשים, בחברה האוטופית שלי (למרות שאמרתי לך שאני לא אוהב את המונח "אוטופי"). אני אמרתי שאת צריכה לגלות מה טוב לך, והמלצתי לשחרר את המוח מתבניות חשיבה שכלתניות קפואות ועקרות כחלק מהתהליך הזה, כתנאי מוקדם לחיפוש.

2. "והאם יש לך בכלל חברה אוטופית? קשה לי לקבל המלצות להריסה בלי תוכנית בנייה."

יש לי מיליון תוכניות בנייה אבל אני חושב שצריך להגיע אל התוצר הסופי בתהליך משותף. לפני די הרבה זמן הקמתי אתר - http://www.familism.org - שבו קיוויתי לתת ביטוי לתורתי הפמיליסטית. לא השקעתי בו הרבה עד היום אבל יש שם מסמך טיוטה אפשרי לחוזה נישואין חדש, פמיליסטי. את מוזמנת לעיין בו ולהגיב.

3. "עוד דבר שלא הבנתי - מאילו בחינות ה"מצב של להיות אשה" הוא "מיוחד ומופלא"?"

נראה לי שהוא מיוחד ומופלא. אם את לא מרגישה מיוחדת ומופלאה, אז לא. אני לא בעניין של לכפות תחושות מיוחדות ונפלאות על אף אחד. אתן כרגע בקטע של להרגיש מסכנות, אני יודע. אומללות אך כל יכולות. מוכות אך נינג'ות. לוחמות סיירת אך מוטרדות. אז אני מציע אופציה אחרת, שיש בה קצת פחות כשלים לוגיים: מיוחדות ומופלאות.
תשובה קצת אסוציאטיבית 3 188702
2. החוזה שניסחת הוא שוויוניסטי מובהק, בקריאה ראשונה. אין לי בעיה עקרונית איתו (חוץ מזה שאסור להתגרש בשלוש השנים הראשונות. אמא'לה, בלאק ג'אק!)

3. אני בהחלט מרגישה מיוחדת ומופלאה‏1, אבל זה לא קשור להיותי אשה. מוזר לי שאתה חושב שנשים ככלל הן מיוחדות ומופלאות, ויחד עם זאת מאשים אותן באכזריות, ערמומיות ומניפולטיביות. תפיסה מעט לא-ארצית, הייתי אומרת - נשים הן בני אדם, בסך הכל, על הטוב והרע שבזה.

1 תלוי על איזה צד קמתי באותו בוקר.
2 אין לי אחות. 188451
2 אני אכן לא אחותו ולא חבר שלו (אם כי הייתי ממש מעריץ חולה של "מה יש") והתנגדותי לדעותיו יכולות להיות מנומקות ע"י אותם טיעונים שיש לי כנגד חלק מהזרמים בפמניזם. אם הבחור היה אישה, סביר מאוד להניח שהוא היה פמיניסטית מן הסוג הרדיקאלי.

אני גם לא מנסה להתנער מהחלוקה הבסיסית לג'נדר. אני מתנער רק כאשר החלוקה (כל חלוקה ולא רק על בסיס ג'נדר) היא חלוקה שהיא לא עניינית בעיני (לא אבקש מתן זכויות לגברים מתוקף תקופת ההריון שלהם, למשל, אבל כן אדרוש שנשים וגברים ישרתו בצבא באותם מקומות
באותם תפקידים ולאורך אותו הזמן).

המלחמה הג'נדריאלית הזאת (הבנים על הבנות, הבנות על הבנים) מאוד מוזרה וילדותית בעיני (אם כי מאוד אנושית. לפחות במובן ה"בננותי" שיש למילה הזאת). אני יודע שהיא מתרחשת שם בחוץ, אבל זו בהחלט לא המלחמה שלי.
2 אין לי אחות. 188457
למשפט האחרון: לגלות לך סוד?
גם בעיני.
2 אין לי אחות. 188462
כן, אבל אני חושב שאני יודע איך להפסיק אותה (בתאוריה. מעשית זה כמעט בלתי אפשרי, אם בכלל). אני רוצה להוציא לנשיסטיות ולגבריסטים את כל האיסטים והאיזמים האלה, שנדמה להם שנובעים בהכרח מקבוצת המגדר שלהם, מהראש.
כן, כמו שאת כבר יודעת, אני חושב ש*גם* הפמניזם, על כל זרמיו, הוא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון (בדיוק כמו שהמפלגות הערביות, לדעתי, הן חלק מבעית ערביי ישראל ולא חלק מהפתרון).
גם גברים וגם נשים מייחסים חשיבות ליופי של נשים 188389
מצטער שאני מתפרץ ככה, אבל השאלה שלך היא מאוד מעניינת.

לא רק שיש טעם, אלא יש גם חובה להילחם בתופעת נורמת ה"יופי" ומחול השדים החברתי-פסיכולוגי-מסחרי שצמח מסביבה. לדעתי זו אחת הסיבות למחלות כמו אנורקסיה. אבל מדוע הנפגעות העיקריות מהתופעה הן הנשים?

הסיבה העיקרית לכך, לדעתי, היא "תפקיד האישה" המסורתי. ההשפעה שהנשים יכלו להפעיל על סדר היום היתה מאז ומעולם כרוכה במראה שלהן, ביופיין הטבעי (והקוסמטי). השכלה רחבה לכלל נשים, מקום בעסקים ובפוליטיקה ושוויון הזדמנויות הם דברים בני קרוב ל-‏100 שנים אם איני טועה. אבל החברה מצד אחד נותנת לאשה הזדמנויות אך מצד שני עוצרת אותה (באמצעות מנגנונים חברתיים שמרניים) מלממש אותן. והאשה - שמרגישה שצריכה להיות לה השפעה, שצריך להיות לה כוח - אך הינה בעצם חסרת השפעה, נסוגה לשליטה בדבר היחיד שהיא באמת יכולה לשלוט בו - בגופה. שצריך להיות "יפה" כדי שהיא תרגיש טוב עם עצמה. לגבר יש לעומתה עשרות אופציות "ישנות וטובות" (כלומר, מקובלות חברתית מזה דורות) לממש את עצמו. לאשה יש אחת עיקרית כזו, והיא נאחזת בה עד חמלה, עד עיוות, עד עיוורון (או עד הלידה. גם זו אופציה למימוש עצמי, אם כי זה מעביר את מוקד הכוח וההשפעה מהחברה אל הבית).

לדעתי, אנורקסיה היא פרדוקס. מצד אחד הוא שיא הכוח והשליטה, מצד שני זו יציאה מכלל שליטה שמחלישה וממיתה לבסוף. מצד אחד היא נולדה, אני מאמין, עקב הנתק בין השוויון-על-הנייר לעומת השוויון-במציאות (כלומר, לו לא היה כל שוויון, זה היה קורה הרבה פחות. כן, נשים עדיין הטילו בעצמן מומים כדי להיות "יפות", אבל אני מדבר כאן על ה*סיבה* שבגללה אשה מרגישה צורך "להיות יפה") ומצד שני, דרך השוויון-על-הנייר יגיע לבסוף גם השוויון במציאות. זהו תוצר לוואי של התנועה הפמיניסטית שנראה על פניו הכרחי במעבר האישה ליכולת לביטוי עצמי והשפעה שאינו תלוי ביופיה. אני מקווה שכאשר הנשים באמת תוכלנה לבחור, ייעלם העיסוק האובססיבי והאובדני הזה.
דבר מעניין על אנורקסיה ומגדר 189187
יש הרבה יותר נשים החולות באנורקסיה, אבל חומרת המחלה בממוצע קשה יותר אצל גברים בהשוואה לנשים.

ואם כבר סטטיסטיות מגדריות:

יותר נשים מנסות להתאבד, יותר גברים מצליחים.
צר לי, אבל אתה טועה (או סאקס) 188295
אני ממש לא מכיר את הנתונים שסאקס מתייחס אליהם, אבל אני יודע קצת לגבי מה קורה במחקרים סוציולוגיים אחרים.

נתחיל מהקל: בנתונים של שכר ממוצע לשעה (שמורידים את בעיית הפרשי גודל המשרה), הפער בין גברים ונשים (בישראל) כיום הוא כ-‏40% (בשוק הפרטי בלבד - 50%). מה שמדאיג יותר - הפער הזה צמח באורח מואץ לאורך שנות התשעים, וממשיך לצמוח (ולא מצטמצם, כפי שהיינו מצפים לנוכח השתלטות הפמיניסטיות הלוחמניות על ארצנו). אמנם פער זה אינו מביא בחשבון דברים כמו הבדלי הכשרה, שנות לימוד, נסיון בעבודה, וכו', אבל הצמיחה שלו נראית, על פניה, כמעידה על כך שההשתלטות הנשית עדיין תחת שליטה.

אם זה לא מספיק: פערי שכר גדולים בין גברים ונשים מופיעים גם במודלים סטטיסטיים של פריקת פערים - כלומר, כאלו המביאים בחשבון גם הבדלים בהכשרה, בנסיון, בהשכלה, בגיל וכדומה, ולא מתייחסים רק לממוצע. נכון שמתודולוגית, לא ניתן להוכיח כי הפער נובע מאפליה (למעשה, אין כל דרך להוכיח זאת. ככה זה מדע: אי אפשר להוכיח כלום, רק להפריך.), אבל הנתונים עקביים בנוגע לעצם קיומו של פער די גדול (כמה? לא זוכר. מחקרים יובאו לפי דרישה).

ואם זה לא מספיק: הבעיה המרכזית בנוגע לפערי שכר לא קשורה בכלל לאפליה ישירה (שעם כל חשיבותה, הנטיה לעסוק בה מכסה על בעיות הרבה יותר קשות), אלא למה שמכונה "חלוקת עבודה מגדרית": שוק העבודה מחולק למקצועות "גבריים" ו"נשיים" בצורה חדה למדי. במקצועות גבריים נמצא רוב גברי גדול, ואילו במקצועות נשיים נמצא רוב נשי גדול (הנתון היחיד שאני מצליח להעלות בשעה כה מאוחרת הוא שכמעט 50% מהנשים מועסקות באחד משני מקצועות: אחיות ומורות). כמובן, השכר הממוצע במקצועות גבריים גבוה הרבה יותר.

באופן כללי, התהליך שיוצר מצב זה עובד כך: גברים יוצאים, נשים נכנסות והשכר יורד (אבל אני לא בטוח מה גורם למה). דוגמה היסטורית ידועה היא תחום ההוראה, שפעם היה גברי, מכניס ובעל סטטוס גבוה, והיום הוא נושא לדיונים נוגים ב"אייל". כאמור, אני לא מכיר מספיק טוב את השתלשלות התהליך הנ"ל, אבל הוא מתרחש לנגד עינינו לפחות בשני מקצועות: משפטים ורפואה (שבאוניברסיטאות כבר מהווים היום תחומי לימוד בעלי רוב נשי). בנוגע לרפואה ומשפטים, הנתונים ברורים לחלוטין (עשיתי עבודה קטנה בנושא פעם): ישנה מגמה מתמשכת של עזיבת גברים את התחומים הנ"ל, וכניסת נשים אליהם. אמנם אין לי נתונים לגבי שחיקת השכר והסטטוס בתחומים אלו, אבל נראה לי שזה תהליך שאכן מתרחש.

ואם זה לא מספיק, הרי שהפרשים ניכרים קיימים גם בתוך כל תחום: הנשים בכל אחד מהמקצועות נוטות להתרכז בדרגות הנמוכות יותר. "תקרת הזכוכית" הוא הכינוי המקובל לתופעה זו. לעתים קרובות תקרה זו ניצבת בדיוק בשלב שבו קידום תלוי במעבר דרך ועדת קבלה שחבריה ודיוניה סודיים (תמיד עניין אותי לדעת מה בהכשרה שלהם הופך דווקא מפקדי טייסות לכאלו מומחים לניהול בתי ספר).

הרשימה נמשכת (ויש טענות חמורות הרבה יותר, שאין לי כח להתחיל להסביר אותן), אבל אני כבר עייף, ולכן אתייחס רק לעוד דבר אחד:נושא האשמה. ברור שבחלק מהנושאים מדובר באפליה ישירה ובוטה, אבל דווקא נושאים אלו פחות מעניינים אותי, כסוציולוג. יותר מעניינת העובדה שמדובר במבנה חברתי פטריארכלי, שכופה את עצמו הן על גברים והן על נשים. לדוגמא? נשים "אשמות" במידה רבה במשכורתן הנמוכה, מכיוון שהן בוחרות לעתים קרובות (והרבה יותר מגברים) בעבודות המאפשרות גמישות רבה יותר מבחינת השעות (שהרי ברור מאליו שמי שצריך לטפל בבית ובילדים זו האישה) ואפילו בוחרות - שומו שמים! - לצאת לחופשת לידה. מסלולים ומקומות עבודה גמישים באים, לעתים קרובות, על חשבון שכר או אופציות לקידום (מדוע, זו גם שאלה טובה. ולפני שאתם עונים, תחשבו כמה ימים בשנה בבמוצע נעדרת אישה ממקום עבודתה, וכמה ימים בשנה בממוצע נעדר מילואימניק). מדוע הן בוחרות בכך? מכיוון שכך לימדו אותן נשים אחרות. בדומה, היכולת שלי להיות עקרת בית בחברה שלנו מוגבלת ביותר (למרות שאני עדיין בדיונים עם חברה שלי. בסוף בטח נעשה אבן-נייר-ומספריים, אפילו שהיא מרוויחה יותר ממני). מדוע? מכיוון שאנו חיים בחברה פאטריארכלית, וחברה כזו שוללת את יכולת הבחירה גם מגברים וגם מנשים (ולליברלים למיניהם: אני לא מתכוון להתחיל להתווכח כאן על איזשהו חופש מופשט שיש לסובייקט. אני מדבר על החיים האמיתיים).

לכן, פמיניזם הוא (או צריך להיות) מאבק משותף: גם של נשים וגם של גברים, גם עבור נשים וגם עבור גברים.
עוד סימוכין 188306
הנה מאמר רלוונטי שלינקקתי גם בשירשור אחר:

http://www.nationalreview.com/comment/comment-hart02...

The GAO study had several limitations. For instance, it did not control for experience, level of managerial responsibility, or most important, continuous years spent in the workforce. (The Maloney/Dingell analyses in effect dismissed these shortcomings.) Yet, studies which do control for these relevant factors continually show that the wage gap between men and women virtually or totally disappears. In some industries, including once male-dominated ones like architecture, studies show that women earn slightly more than men.

The problem for liberals like Maloney and Dingell is that they cannot conceive of women preferring to forgo or cutback careers for a time (or altogether) to care for children, or choosing slower-paced careers at the outset, like pediatrics as opposed to neurosurgery, even when they know this might affect their long-term earnings potential. At best feminists frame the debate as featuring a “choice” women shouldn’t have to make — because it’s a choice feminists don’t want them to make.

ה"מסקנה" שאתה מגיע אליה בסוף דבריך - וזו בעצם לא מסקנה אלא רגש, רגש האשמה - היא בדיוק מה שיצרניות (ויצרני) "הסטטיסטיקות" האלה רצו להשיג בכל המניפולציה המפותלת הזו. גבר שמסתובב עם רגשי אשמה עמוקים ויסודיים הוא גבר לא מסוכן, גבר שאפשר להשתיק אותו, לתמרן אותו, לדחוק אותו לפינה ולנצל אותו.
(אני מודה שלא התייחסתי נקודתית לטיעוניך, 188307
(אני מודה שלא התייחסתי נקודתית לטיעוניך, כי לדעתי המאמר המלונקק עושה את העבודה עבורי בצורה יותר אפקטיבית. אם אתה אייל אמיתי, אני בטוח שתדרוש ממני להתייחס לנקודות הספציפיות באופן מתימטי, ואז אני מניח שאעשה זאת. אבל לדעתי המאמר הזה והמאמר של מקאלרוי המלונקק בשירשור עם ברקת - http://www.foxnews.com/story/0,2933,45917,00.html).

כפי שמקאלרוי אומרת, לגבי הטענה שנשים מרוויחות רק 75% ממה שגברים מרוויחים:

Finally, and most importantly, remember that a correlation does not indicate cause and effect. A correlation is a mutual relationship between A and B — for example, if one goes up, then the other goes down. A cause-and-effect relationship means that A causes B. Consider the claim that women make 75 percent as much as men for doing the same job. The statement draws a correlation between being a woman and earning power but it says nothing about cause and effect. The 75 percent (if true) may be caused by other factors not weighed by the study. For example, women often leave the workplace to have children. This factor alone may cause much of the wage gap.

אם הפמיניסטיות האמריקאיות עושות מניפולציות כאלה כעניין שבשגרה, אני בטוח שאחיותיהן היהודיות בישראל יודעות לעשות אותן גם כן. אולי אפילו יותר טוב.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188308
לדעתי המאמרים המלונקקים מבהירים שיש פה מראש סטטיסטיקות שנאספות באופן מגמתי, למען מטרה תעמולתית, ומוצגות באופן המניפולטיבי ביותר שאפשר לדמיין, תוך שיתוף פעולה בין פוליטיקאיות/ים, עיתונאיות/ים וסוקרות/ים.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188364
ומה המטרה הסופית של אותה מניפולציה שהזכרת?

אני שואלת ברצינות: בוא נהזה לרגע שכל הנשים על פני אדמות הפכו לפמיניסטיות, שכל הפמיניסטיות הפכו לרדיקליות ושכולן עד אחת הצליחו להשתלט על המין הגברי. כבשנו אתכם, הכנענו אתכם. מה אתה חושב שנעשה בכם אז?
באמת, מבקשת תשובה.
המשפט הקטוע בסוף הפיסקה הראשונה בא לומר ש 188368
התשובה כמובן בדיון 423
זהו, שאין לזה סוף הגיוני 188374
זה קטע מטורף, מין דיבוק יהודי שכזה (שהדבקנו בו גם את שאר המערב, באמצעות בטי פרידן, גלוריה סטיינם, בלה אבזוג ושות'), שלדעתי נובע מחוסר המנהיגות והכיוון של החברה בעידן הפוסט-דתי. לגבי מדינת ישראל, אם הטירוף הזה יימשך, כל מה שיקרה זה שיכריעו אותנו וכולנו נושמד (פלוס מינוס). לא נגיע לשלב שבו אין גברים. נגיע לשלב שבו אין אף אחד (יהודי).

אני ראיתי את זה בקציר, ברגעים של החרדה שסיפרתי לכם עליהם, אצל זוג מטריארכלי מאוד שהכרתי: ככל שהמצב נראה מסוכן יותר, מה שקרה זה שהאשה רדתה בבעל עוד יותר. זה הכל. זאת היתה התגובה. אני משוכנע שהסצינות האלה התרחשו גם בגיטאות ובשטעטעלים, לאורך דורות הגלות: ככל שקרבו הקוזאקים, תגובת היהודים הגברים היתה לא לעשות כלום, ותגובת הנשים היהודיות היתה להיכנס באמא של הגברים. אבל זהו, זו דינמיקה שלא מובילה לשום מקום. זו דינמיקה של חידלון ותלות בחסדיו של הריבון החיצוני.

אני חושב שברמה נפשית מאוד עמוקה, כאשר אשה מחוברת אל גבר חלש וחסר כיוון, התגובה הבלתי נשלטת שלה היא כעס. כעס גדול ועצום, כמו של מישהי שנבגדה, ובעצם אולי כמו של גבר שאשתו בגדה בו. כעס מכלה-כל. וזה הגיוני, אם תחשבי על זה מזווית סוציו-ביולוגית: גבר חלש הוא גבר שלא יספק לאשה הגנה, ואין בגידה גדולה מזאת בתפקיד הגבר.

(ועכשיו - מעבר אסוציאטיבי חד, אבל לא באמת חד)

הסיבה שכתבתי את סדרת המאמרים ב"מעריב" היתה התחושה הזאת, הבלתי נסבלת, שכל המדינה הזאת מתעסקת בדברים הלגמרי לא נכונים. אתן דוגמה שתמחיש את העניין: היה טבח נורא באוטובוס שהציע הרבה ילדים, בצומת פת בירושלים (קו 32א נדמה לי). אני זוכר שהראו את האוטובוס בשידור חי בטלוויזיה, ובחזית התמונה היה שלט הפוסטר מדיה של תחנת האוטובוס. היה שם אגרוף גברי, וכיתוב בנוסח - "אסור לו להכאיב לך". כמובן שזה היה שלט של איזה קמפיין נגד "אלימות גברית".

ואני אומר לעצמי, ריבונו של עולם - באוטובוס הזה נהרגו נשים, נשים מדהימות כמו שירי נגארי... מה איתן? להן מותר להכאיב? למה אין קמפיין שילוט נגד מי שבאמת רוצחים פה מאות נשים, ילדים וגברים? למה המשעא"ז - שיושב גם לראש הממשלה על הווריד, באמצעות יועצת רוה"מ למעמד האשה, ומוציא גם משם תקציבים - צריך להיות זה שמחליט עבורנו על אילו נשים נגן ומפני מי?

ולא רק את הנבלים הן בוחרות עבורנו: גם את הגיבורים. כמו ויקי כנפו. למה ויקי כנפו היא הגיבורה שלנו? למה ממנה "מעריב" עשה פוסטר? למה לא מהחיילים שלנו? נורא הרגיז אותי הדיסונאנס המוטרף הזה בכל מה שקשור למדיה שלנו. לכן אני גם מאוד גאה בעצמי שלפחות במקרה של קמפיין כנפו (שנחת עלינו איך שהתחילה ה"הודנה" המעאפנה ההיא, למי שזוכר, ולא איפשר אפילו רגע של שקט ציבורי, ללקק את הפצעים קצת) עזרתי לסתום לדיבוק הזה את הפה.

היה בשבוע שעבר "פרלמנט נשים" בגבעתיים. איזה קבוצה אנטי-פמיניסטית הכינה איזה דף תגובה, פרובוקטיבי אמנם אבל חזק מאוד, שלדעתי אומר את מה שאני מנסה לומר. אני ראיתי את זה כאן:

זהו, שאין לזה סוף הגיוני 188377
רק דיבוק יהודי? אבל הפמיניזם מצוי גם בשאר העולם המערבי. מה יקרה לארה"ב אם כולה תעבור לשליטת החוגים הפמיניסטיים הרדיקליים? מה יקרה לאירופה? איך זה ישפיע על העולם השני?

(שוב, שאלה רצינית).
קשה לי להאמין שאת רצינית אבל אענה ברצינות בכ"ז: 188390
חוסר המנהיגות והחיפוש אחר דמות הגבר הוא עניין משותף גם לישראל וגם לשאר ארצות המערב. רואים את זה בתרבות המערבית בכל מקום, מדברים על זה, מודעים לזה, מי יותר ומי פחות.

אני לא חושב שארה"ב תעבור לשליטת הפמיניזם. אני לא חושב שהילארי קלינטון תיבחר, אם לזה את מתכוונת. הפמיניזם בארה"ב אמנם חזק עדיין אבל הוא פצוע והפציעה היא אנושה. האמריקאים ככלל פחות מטריארכליים מאיתנו (אם כי חשוב לזכור שגם אצלנו קיימים שני הצדדים - גם פטריארכלי וגם מטריארכלי - רק שכרגע רואים בעיקר את הצד המטריארכלי). אומר לך עוד יותר מזה - לדעתי, כמו שהעם היהודי הביא לעולם את בשורת הפמיניזם באמצעות פרידן ושות', הוא גם יביא את בשורת הפמיליזם (familism), שזה הקונטרה.

היתה לי התכתבות עם וונדי מקאלרוי אחרי שביקשתי ממנה רשות לתרגם את מאמריה. הנה קטע ממנה:

אני כתבתי:

At 08:19 PM 12/12/03 +0200, you wrote:
> Wendy, Well, it's been a good day but your e-mail just made it real
>good. greatly, Wendy, and I think you are changing the world, possibly
>even more than you know. victims of discrimination in the military),
>and also because Jews are a matriarchal people to begin with and that
>national character combined with feminism has really turned this place
>into a hellhole. But things are finally changing, thanks in large part to
>you. The war, too, and the economic situation, and the lack of
>leadership, have a lot to do with the change in Israel. It seems like
>there is a subconscious voice in our society screaming - "where are the
>men?"... If you ever want to write about feminism (and the pro-family
>lobby) in Israel let me know, I'd be glad to help out with information and
>tons of stories. Thanks and merry Christmas, Gil

והיא ענתה:

Thanks for such a warm response, Gil. I can only imagine how the war is impacting people and issues in Israel...but "where are the men?" is a questions that is being asked worldwide. I remain optimistic, however, because I see significant changes for the better in North America. So persistence does pay off. Hang in! And I appreciate your efforts in translating the articles into Hebrew. That's a first for me.
mac

סרטי אמזונות. 188393
אני חושב שראיתי פעם סרט עם עלילה שקצת הזכירה את הסיטואציה הזו... אבל אני לא זוכר כל כך טוב... זה היה מאוחר בלילה... ערוץ גרמני... כמה בירות... ממממ...

היי גיל, יש לי פה כמה דיסקים עם... קבצי וידאו... איכותיים... כן... מעוניין ?

(אולי זה ירגיע אותך קצת)
  צר לי, אבל אתה טועה (או סאקס) • אביב י.
  נו, אזוי • ליאור גימל
  נו, אזוי • ברקת נבעתת
  נו, אזוי • אביב י.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים