בתשובה לזכר מקופח, 08/01/04 19:34
ואני הכרתי מישהו שמת אחרי שנזרק מהבית. 189256
ואני הכרתי מישהו שמת אחרי שנזרק מהבית.

סיפרתי את סיפורו במאמר "תחת משטר הטליבנות":

ואני הכרתי מישהו שמת אחרי שנזרק מהבית. 189360
קראתי את הסיפור.
די מזעזע.
3 מקרים במסגרת של ישוב עם 700 משפחות - סד"כ של רחוב קטנצ'יק בעיר - זה נורא ואיום.
אבל לא מתפלא בכלל. אם בסביבתי הקרובה, כמה עשרות, בתקופה של שנתיים-שלוש, יש כחצי תריסר גברים חבולים ומוכים בידי בנות-הזוג ובתמיכת המערכת המשפטית עם שת"פ של ההוצל"פ, אז זו המציאות.

מישהו זר, לא מוכר, אמר לי כבר לפני חודשים מספר, שאפסיק להיות מטומטם, שאתחיל ללמוד מנסיונו ומנסיון אחרים, שאצא מהמדינה, שתדע הכלבה שהכספומט נסגר, שלא אדפוק חשבון לילדים שממילא מוסתים ונוטים לטובתה, שאחיה את חיי, שאנצל מהשחיטה הכשרה. חשבתי שהוא מגזים, שלא לומר מטורף. אני הפסיכי, הוא צדק. אז כלפלף צפונבוני לא אשכור שכיר-חרב גרוזיני ממוצא שיעי לדפוק לה כדור ברקה, אבל מה רע לחיות בהודו עם אספקה קבועה של כייף משובח?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים