 |
אז מה שבית ספר אחרי בית ספר נותן למעשה זה "זיוף" (לאו דווקא במובן הרע של המילה) בתוצאות הבחינות, אבל נשאלת השאלה האם תלמידים שלמדו במסגרת הזו הוכיחו יכולת לימוד גבוהות וידע עדיף על תלמידים שלא למדו באותה מסגרת (ואני מדבר על תקופה של יותר משנה אחרי תקופת הבחינות), אם כן, אז בהחלט צריך לתת את זה בכל הארץ (בחינם כמובן), אבל צריך לבדוק האם אין שעות "מיותרות" שלא מועילות לתלמיד (ולו אם בגלל שהחומר הנלמד קל לו) כך שלא נצטרך להוסיף עוד שעות לימוד.
"היום, בעידן המידע והאינטרנט" ידע בע"פ זו שיטה אנרכרוניסטית, אני מאד מקוה שילדי כיתות ד' לא יושבים עכשיו ומנסים ללמוד את "הצבי ישראל על במותיך חלל...". כאשר אני רוצה לזכור מספר טלפון (למשל), אין לי כוונה ללמוד אותו בע"פ (יש כל כך הרבה שיטות, החל מנייר ועט דרך טלפון נייד ועד גדג'טים משוכללים). מה שחשוב ללמד זה טכניקות שיטות הבנה ודברים כאלה. בגלל שכל ילד (ואדם בוגר) רוצה לדעת, לא צריך משמעת בשביל ללמוד, כן צריך משמעת בשביל לסבול את השהות בבית הספר בתקופות הארוכות שלא מלמדים כלום.
רוב בני האדם מגיעים לשיא היכולת המוחית בגילאי 14 עד 20 (ואפשר להניח שאת ואני שייכים לאותה אוכלוסיה). הבעיה עליה הצבעת היא שרובנו (אם לא כולנו) מגיעים לבגרות מנטלית אחרי השיא המוחי. ולכן בעוד שצריך להשקיע יותר זמן להבין דברים, יש הרבה יותר יכולת ריכוז. לכן הלימודים בבית הספר צריכים להיות יותר סימפטיים, ולהתחשב במגבלות המנטליות של ה"לקוחות" תוך כדי ניצול יכולתם המוחית (וברור לי שזה מטרה תיאורתית שמעת מאד מורים יוכלו לממש). תלמידים יכולים להכשל לחלוטין בלימודי התיכון בגלל שגיל ההתבגרות הם היו "תינוקות" וכאשר הם מגיעים לגיל 21 הם צריכים להשלים בגרויות רק בשביל להתקבל לאוניברסיטה, בזמן שאנשים שהיו יותר בוגרים בזמן התיכון (אם כי לא יותר חכמים) יתקבלו לאוניברסיטה על חשבון המכסות של הראשונים, ולכן הרף שאת קובעת הוא לא לגמרי איכותי, ויש בו הרבה מהשרירותי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש