 |
ראשית, תודה על המידע. לא ידעתי עד לרגע זה על קיומו של "הועד להקמת רפובליקה אחת חילונית ודמוקרטית" (מי נמנה על שורותיו?).
לגבי מידת הכנות של המצדדים בפתרון שתי המדינות: יש א-סימטריה יסודית שדומה שמעטים בלבד נותנים עליה את הדעת. מבחינת השמאל הישראלי הציוני (למשל יוסי ביילין וארז לנדוור) פתרון זה הוא: א. צודק ב. נותן תקווה עצומה לעתיד. ג. כל חלופה אחרת היא חזון בלהות.
אבל מנקודת המבט הפלשתינית פתרון זה הינו: א. בלתי צודק בעליל (השבת חלק קטן מגזל היסטורי בעוד החמסן שומר על רוב שללו בכוח הנשק). ב. נותן תקווה זעומה לעתיד (ראה מצבה הכלכלי של האוכלוסיה תחת שלטון הרשות). ג. החלופה האחרת היא הטוב שבכל העולמות האפשריים.
הניתוח לעיל, המבוסס על עובדות ולא על משאלות לב (שכן ברור לי כי משאלות הלב שלי רחוקות משלך כרחוק מזרח ממערב) מוביל את שנינו (וגם מסתבר את בני מוריס) למסקנה כי פתרון שתי המדינות (הפתרון הקונסנסואלי של הקהיליה הבינלאומית, לו מחויבות רשמית שתי הממשלות, ובו מצדד כנראה רוב הציבור בישראל) אינו יכול להתממש הלכה למעשה.
לפחות מהצד הישראלי נראה לי שמדובר בהולכת שולל עצמית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש