בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 11/01/04 18:38
מה השגת בזה? 189877
תיקון א' לנוסח המוצע: במשפט הראשון תבוא במקום המילה "יכול" המילה "הצליח".

הבהרה א' לנוסח המוצע: אלו המוגדרים "אותם אנשים שאינם מסוגלים ... להתפרנס כלל" יזכו לקצבאות מטעם המדינה בסכום שאינו מתחת לשכר המינימום כפי שנקבע בחוק, שיופנו לצורך כך מתקציבי ביטוח לאומי, משרד העבודה, משרד הרווחה, משרד הבטחון (במקרה של נכי צה"ל) או כל גורם רלוונטי אחר על פי נסיבות המקרה.

הבהרה ב' לנוסח המוצע: הסיוע שהוגדר כלפנים משורת הדין ינתן, על פי שיקול דעת המדינה, כאשר לשיטתה מצבה הכלכלי של המדינה מאפשר הטבת תנאיהם של מקבלי הקצבאות או של בעלי שכר נמוך, ובלבד שלא תתקיים אפליה על בסיס לא ענייני, ולא יווצר מצב בו אדם עובד יהיה בעמדה כלכלית נחותה לאדם אחר רק מתוקף קצבאות המדינה.

בשפה אנושית: מה שמעניק לאדם קיום בכבוד הוא הפרנסה הלגיטימית שלו. ישנם אנשים שאינם יכולים להתפרנס כלל, ולכן יש לתמוך בהם כלכלית. כמו כן, כאשר מצבה של המדינה טוב מבחינה כלכלית, אין מניעה שהיא תשפיע מטובה על חסרי יכולת הפרנסה ובעלי השכר הנמוך, מעבר למינימום ההכרחי הזה - אך לא ניתן לבוא בטענות אל המדינה אם תחליט לשלול זכויות כאלו מסיבותיה שלה (באופן שיוויוני והוגן) או לא להעניקן מלכתחילה.

עכשיו יותר ברור?
בהחלט, ואני מסכים עם כל מילה 189879
ביטוי המפתח הוא ''סכום שאינו מתחת לשכר המינימום''.
שאלת קיטבג 189944
"אנשים שאינם יכולים להתפרנס כלל"

מה דעתך לגבי אנשים שיכולים להתפרנס חלקית? (חד-הורה, למשל).
שאלת קיטבג 189997
הם נופלים בגדר ה''לפנים משורת הדין''. ראוי לזכור גם שאני בעד מתן שירותים לילדים במשפחות נצרכות - כלומר, לא להעניק כסף להורים, אלא מזון וביגוד לילדים.
מה השגת בזה? 189960
נכי צה"ל אינם מקבלים תגמולים (רק) בשל אי יכולתם להשתכר. גם נכה צה"ל העובד לפרנסתו, בעל פנסיה של רמטכ"ל (שהיא, כפי שלמדנו ממקרהו של חיים בר לב, גבוהה מזאת של שר) ובעל משק חקלאי משגשג, בית בד ונגריה(1), זכאי לתגמולים בשל היותו נכה צה"ל ותו לו. זהו פיצוי על הפגיעה שנגרמה לו תוך כדי, ועקב שרותו הצבאי.

____
(1) מקרה היפוטטי.
מה השגת בזה? 189998
ואין סתירה בין דברי לבין זאת.
מה השגת בזה? 189985
השינוי מ ''יכול'' להצליח הוא אכן משמעותי, ואני עכשיו מבין שההצעה רצינית, רק שעכשיו היא אינה תשובה לעניין כי היא אינה עונה על ''קיום אנושי''. אדם שמצליח להשתכר אפס לא יצליח להתקיים, לא בכבוד ולא אי-כבוד. מכאן שאין פה סטנדרט, לא לקיום בכבוד ולא לבטיח.
מה השגת בזה? 190000
אבל בגלל זה הצגתי סייג לאותם אלו שאינם מסוגלים להשתכר כלל, עבורם הסטנדרט הוא שכר המינימום. כל אדם שמסוגל להשתכר - סטנדרט הקיום המינימלי שלו הוא השכר אותו הוא מקבל. לכך המדינה רשאית להוסיף אי אילו קצבאות לפי משובות ליבה הרגעיות, מבלי להיות מחוייבת לאיש בנושא זה. יאמר גם שאני חושב שברוב המצבים, על המדינה לשקול בחיוב הענקת קצבאות שכאלו, כל עוד הדבר מתאפשר מבחינה כלכלית וחברתית.
מה השגת בזה? 190006
אני קצת מתבלבל בין "מסוגל" לבין "מצליח". לדעתי המשמעות שונה. עכשיו בוא תסביר לי מה עושים אלה ש*מצליחים* להשתכר פחות משכר מינימום אבל *מסוגלים* להשתכר יותר?

נדמה לי שהבעיה שלך צריכה להיות עם הקריטריונים לזכאות להבטחת הכנסה ולא עם הסכומים עצמם. שאלת הבגץ היתה *כמה* ולא *באילו תנאים*.
מה השגת בזה? 190013
משתדלים יותר. כאמור, אני דן אך ורק בקריטריון המשפטי לקביעת מינימום של קיום אנושי שאפשר *לכפות* על המדינה לקיימו. מובן מאליו שהמטרה שלי היא שמינימום כזה לא יתקיים כלל ברוב המקרים (כלומר, שיהיה אפס), ולכן הצעתי למדינה לענות את שהצעתי. מכאן אין להסיק על עמדותי לגבי הצדק שבמתן קצבאות מסוימות בתנאים כאלו או אחרים - אלו צריכות להנתן, אך בית המשפט לא צריך להתערב כאן. מכיוון שבית המשפט טוען שיש סתירה בין חוק יסוד כבוד האדם וחרותו לבין רעיון צמצום הקצבאות לפי שרירות ליבה של המדינה, על המדינה להסביר לבית המשפט מדוע אין סתירה שכזו, ולכן יתכבד נא בית המשפט וילך לחפש משהו אחר לעסוק בו.

התשובה שלי לבג"ץ, על כן, היא "אפס, אבל אנחנו מוכנים להתחייב לקצת יותר מזה בתנאים קיצוניים מסוימים". מכאן אין להסיק על מערכת הרווחה המועדפת עלי, אלא רק שאין לכפות דרך פסיקה משפטית את מערכת הרווחה הזו על המדינה.
מה השגת בזה? 190008
בהנחה שאתה לא מדבר על אנשים נכים או קשישים, למה אתה מתכוון ב-"אדם שאיננו מסוגל" וב-"אדם שמסוגל"?
מה הקריטריון ל-"מסוגלות"? האם סביר להניח שכל אדם בריא בן 45 מסוגל לעבוד בבניין או סבלות?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים