 |
אני רק רוצה לציין שלא תמיד רואים קריסה כללית אל מול חרדת המוות כשהוא מתקרב- יוסל ברשטיין,למשל, עולה כדוגמא מהעת האחרונה שמראה גישה אחרת מאוד.
אם מחפשים מי שאינו מאמין בהישראות הרוח, או של המוזיקאי וורן זבון שמת לפני חודשים ספורים ומילותיו האחרונות לידידו הטוב, יום לפני מותו, היו "We had fun" ובילה את חודשי הגסיסה שלו מסרטן בכתיבת אלבום שנחשב (לא שמעתיו) מלא הומור וחיות.
עוד דוגמא מעניינת היא קינג'י פוקאסאקו, שהחליט לעבור טיפולים כנגד סרטן מתוך מטרה מוגדרת וספציפית של השלמת סרטו.
הדוגמא הקלאסי מכולן, כמובן, היא איינשטין, שדיבר כל ימיו על חסור יכולתו להבין את התשוקה האגואיסטית לחיי נצח של האינדיבידואל, ובאמת לקראת סוף ימיו אמר שאין צורך בביצוע ניתוחים כדי להאריך את חייו, הוא סיים את עבודתו ומפעלו.
מעניין לראות, אגב, שדווקא לוין, שחרדת המוות רודפת את כל יצירותיו, נראה מנוחם הרבה יותר ביצירות שכתב על ערס דווי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש