 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי דעתי הפתרון לבעיות הסטודנטים הוא שבמקום מלגת פר"ח שמשלמת חצי משכר הלימוד יציעו מלגות מלאות לאורך שלשו שנים שכרוכות בעזרה לקהילה ומעורבות חברתית ואולי אילו להציע מסלולים של 4 שנים שוללים 3 שנים של לימודים אוניברסיטאים ושנה של עבודה בפריפריה, חלק מהמימיון יעשה דרך העלאת שכר הלימוד לרמתו הריאלית, כלומר פי 3-4 לשנה, כך אפשר לדאוג כי מלגות ינתנו רק למי שזקוק להם ומכון לתרוםבחזרה, מי שלא מוכן לתרום שישלם מחיר מלא |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה בכלל להגביל את כמות השנים ל-3 או 4? שהמימון יהיה על בסיס אחוזים משכר לימוד. מי שרוצה ללמוד 9 שנים לשני התארים שלו, בזמן שהוא עובד, שילמד לאט, למי ולמה זה מפריע? אני לא רואה שום סיבה למה צריך להפסיק לו את המימון באמצע (או למנוע ממנו מילגות רק בגלל שהוא לא סטודנט ב"משרה מלאה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמניעת מלגות מסטודנט שאינו ב"משרה מלאה" נובעת משיקולים טכניים של סדרי עדיפויות. מכיוון שאין מספיק כסף לִמלוֹג(1) את כל המעוניינים, צריך ליצור סולם נזקקוּת. היה מי שחשב (ולא באופן מופרח לחלוטין) כי מי שלומד במשרה חלקית, עומד לרשותו יותר זמן מנוי להשתכר למחייתו ולמימון לימודיו. פתרון אפשרי הוא הפרטה של המלגות (ליתר דיוק - הלוואות), בדומה למשכנתאות לדיור. פרט למלגות החוזה, הקיימות היום (או לפחות היו קיימות פעם) לתלמידי הנדסה (ואולי מקצועות נוספים) ע"י מעסיקים פוטנציאלים, בתמורה להתחייבות הסטודנט לעבוד אצל המוֹלג לאחר הסמכתו, ניתן (רצוי בעידוד ממלכתי) ליצור מכשיר בנקאי מסחרי של הלוואות לצרכי לימודים, אשר תחילת החזרתן תהיה לאחר ההסמכה. __ (1) מתחדישי הלשונאי ד. הר גלילים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתלמיד תואר שני בתל אביב קיבלתי אחלה מלגה: 12 אלף שקל שמתחילים להחזיר שנתיים אחרי מתן ההלוואה למשך שלוש שנים. בערך 400 ש"ח לחודש. תנאים מעולים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |