שתיקה כהודאה. צעקה כאי הודאה. 191026
בדבריי אלה איני רוצה להתייחס לויכוח אם המיצג היה מיצג אנטי ישראלי או לא. בדרך כלל הכותרת שמתחת לתמונה (במקרה זה "יצירת האומנות"), חשובה מאד כדי להבין את כוונת יוצרה, ובמקרה זה היוצר הסביר בדיעבד שהכוונה שלו הייתה ניטרלית. היה אפשר לקבל את דבריו לו הדברים האלה היו מוצגים בברור יחד עם היצירה עצמה ולא בדיעבד אחרי ה"סקנדל". כיוון שדברי הסבר כאלה לא היו, וכיוון שמקורותיו של האיש, (מאותו הכפר של כרמית גיא), הסובבים אותו ודברים שכתב בעבר בנושא הסכסוך עם הפלשתינים, ידועים, אני מניח שאכן דובר במיצג אנטי ישראלי, ודברי ההסבר שלו שמציגים זאת אחרת מטעים וצבועים. על כך שהמיצג הזה היה מיצג בוטה (1) אין ויכוח.
בהנחה הזאת נשאלת השאלה (וכאן אני מגיע לנושא), האם המחווה הקיצונית של השגריר מזאל הייתה נכונה וראויה, והתשובה שאני נוטה לתת היא חיובית.
בעברי ביעף על חלק מהתגובות כאן, ראיתי תגובה שבה נאמר שמעשהו של השגריר נתן פרסום חינם לאומן. זה נכון אבל המעשה גם נתן פרסום לכך שהמיצג הזה פגע, ושאנו הישראלים פגועים, כועסים ולא חושבים שאנו ראויים לפגיעה הזאת. לו היה מסתפק השגריר במחאה דיפלומטית, המחאה הזאת לא הייתה מגיעה לציבור, וההנחה בקרב הצופים במיצג הייתה שאפילו אנו חושבים שהדבר הזה מגיע לנו.
תגובה קיצונית על תחושת פגיעה היא המרכיב העיקרי בפעולותיהם של הפלשתינים. כל מהות פעולתם היא הצגת עצמם כמסכנים ונקיטה בפעולות קשות כדי להדגיש את הפגיעה בם.
השגריר נקט בשיטת פעולה דומה מבלי להרוג אף אחד ומבלי לפוצץ שום מסעדה או אוטובוס. בסך הכול ניתק תקע משקע. (נפילת המנורה למים האדומים הייתה כנראה לא מכוונת). איני חושב שהגזים, ואת מטרת פרסום המחאה שלו, כפי שהסברתי, השיג.

(1) בריכת דם. תוך כדי קריאת הדברים אני שומע ברדיו, ששגריר שבדיה בישראל מסכים שהמיצג היה בעל טעם רע מאד. (בכל זאת הוא הוצג, ולעומת זה מיצג פרו ישראלי נדחה, כפי שנמסר, בגלל לחץ סורי.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים