 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות שיחה בין אברי גלעד לאורי אורבך היום ב"המילה האחרונה" בה נדון ניתוח הגדלת חזה שישודר בשידור חי באינטרנט היום (<דמיינו קישור כאן>), תהיתי על השאלה הבאה: האם היינו מוכנים לאפשר לחולים שזקוקים לניתוח, וידם אינה משגת, לקבוע עם בית החולים "ניתוח פתוח לציבור". בית החולים יוכל למכור כרטיסים לצפייה בניתוח והכסף ממכירת הכרטיסים (או זכויות שידור, השמיים הם הגבול) ישמש למימון הניתוח? ופטור בלי קישור למאמרו של שמעון גלבץ "ניתוח פלסטי למתים" אי אפשר, אז הנה: דיון 1246 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גאוני, אבל למה לעצור כאן- תוכנית ראליה המלווה את החולים עוד מהתקופה שהם מחכים לתורם1 ולתורם ( E וA בהתאמה). הרעיון הוא לבנות לאט את ההזדהות עם המועמדים. 1 הייתי גם שם צוות צילום על התורמים הפוטנציאליים אבל יש פה בעיה לוגיסטית, שלא לומר אקטוארית ( לך תדע מי ממחזיקי כרטיס אד"י ידרס בזמן הקרוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה וזה לא היה ברור, לא התכוונתי להגביל את הרעיון רק לניתוחי השתלה אלא לאפשר זאת לכל סוג של ניתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אבל חשבתי שהשתלות זה הכיוון היותר מבטיח. משהו בסגנון ''כוכב נולד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Then why stop there? make a contest out of it - he who gets the most SMS's gets the liver. beat that Mr. Topaz!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נזכרתי שהיתה אפיזודה כזאת ב "שערוריה" לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחר כך - תוכנית בידור והימורים! יקלט הכבד החדש של מנשה או לא יקלט? פרסומות... הפוגה קומית: איך יגיב מנשה לכך שסופק לו (באדיבות יגאל שילון) כבד של ערבי? פרסומות... דבר חסות... פרסומות... הפסקת פרסומות לשם מבזק חדשות... פרסומות... המשך התוכנית למשך 13.4 שניות נוספות. כותרות סיום. לאחר שבועיים (וקליף-הנגר שהשאיר את הצופים מתוחים), מנשה חוזר מבדיקות. חישבו (לאחר תשלום של ח"י שקלים) על יחידת נפח דם אחת ומלאו את הטבלה הבאה. המנחש הקרוב ביותר לתוצאת האמת יזכה במימון טיפולים, בספר הדרכה לרפואה משלימה ובהשתלות חינם לכל החיים: תרומבוציטים/ינ"ד: ____ אריתרוציטים/ינ"ד: ____ לויקוציטים/ינ"ד : ____ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוין. ומחיר כפול עבור ניתוח ללא הרדמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו ברצינות - לכאורה זהו מצב של Win-Win - זה נהנה וזה לא חסר. עדיין, אני מנחש שרוב הקוראים יתנגדו להצעה, למרות שבניגוד להצעה לאפשר מכירת אברים, הדבר היחיד שאולי נמכר כאן זה ה"כבוד"1, הלא כן? 1 אלא אם כן אתה אקסהביציוניסט מוחצן למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
but the thing is, the patient has no choise but to sell it - after all, he is in need of a life saving surgery, and who wouldn't sell out in this situation.
I think that if the suggestion was, for example, that "live surgery" was applicable for, say, nose jobs, I guess I would have a smaller problem with it. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שירדן איפושהו פה למעלה (או בדיון אחר, בקיצור <דמיין קישור כאן>) אמר משהו בסגנון "ומדוע שאתה תמנע ממנו את האפשרות למכור כדי לקבל כסף?" כאן, בניגוד למקרה של מכירת איבר לשם הטבת המצב הכלכלי, לא מדובר בפגיעה פיזית אלא בפגיעה "נפשית" בלבד ("מכירת הכבוד"?) ויש קשר ישיר בין המכירה לבריאות. דהיינו, בתקבולים ישתמשו כדי לממן את הניתוח, לא כדי להיטיב את מצבו הכלכלי של המנותח. דווקא אתה מציע להתיר זאת רק בניתוחים אלקטיביים בעוד אני מכוון יותר לניתוחים שהם כורח המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על ההרגשה שלי - הרתיעה שלי מההצעה שלך יותר גדולה עבור ניתוחים מצילי חיים, כי אז ברור שהמנותח יסכים גם כנגד רצונו (משהו כמו הסכמתו של אדם עם אקדח לראשו) מאשר עבור ניתוחיים אלקטיביים, בהם רצונו של האדם ''יותר חופשי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בעיני זה מסוג העסקאות שמושכות את העיקרון ''כל-מה-שנעשה-בהסכמה-בין-שני-בגירים'' לקצה האבסורדי שלו. אין לי דרך להגן על הרתיעה האינסטינקטיבית שלי מפני עסקאות כאלה, מלבד האמירה הלא מבוססת שאינני רוצה לחיות בחברה שמאפשרת, למשל, מלחמות גלדיאטורים. אגב, אני חושב שלא פעם סרטים תיעודיים על אנשים עם מחלות ''אקזוטיות'' מלווים בתמורה כספית, אחרת אני לא מבין למה גיבורי הסרטים האלה מסכימים להפוך את אסונם למופע בידור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרשמות שלי, שכבר ציינתי אותה בעבר, היא שהערכים הליברליים לבדם לא מספיקים כדי לנהל חברה תקינה. אי-אפשר לגזור מהם דמות חברה מוסכמת וסבירה. לכוחות השמרניים יש תפקיד חברתי בהגבלת שינויים חברתיים. העוצמה (הפוליטית, אבל לא רק) שלהם מבטיחה שהחברה לא תנוהל רק ע''פ ערכים לא-מספיקים. הסוגיה שהעלית היא בעיניי דוגמא לכך. למרות שקשה להסביר ''למה לא'' (אפשר להסביר, אבל לפחות קשה להשיג הסכמה), הכוחות השמרניים ימנעו מדברים כאלה להתרחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה אוחז בעוגה משני קצותיה. "[ש]הערכים הליברליים לבדם לא מספיקים כדי לנהל חברה תקינה. אי-אפשר לגזור מהם דמות חברה מוסכמת וסבירה." בעיני מי? בעיני הליברלים? השמרנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. כיצד אני אוחז בעוגה משני קצותיה? לשאלה שהצגת, אני לא רוצה להלאות את הקוראים הקבועים מחדש, אז תגובה 151576 והלאה, במיוחד תגובה 151672 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הקישור המדומיין - הניתוח ישודר באתר "נענע": http://mixer.nana.co.il/Article/?ArticleID=100725&am... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הצעה קצת יותר רציונלית: פעמים רבות שמעתי תלונות על כך שבמהלך פרוצדורה רפואית כלשהי - ניתוח, לידה וכיו"ב, הכניס הרופא האחראי קבוצה של סטודנטים וניצל את הניתוח לשם לימוד. מדוע לא להתנות פרוצדורות לימודיות שכאלו בתשלום למטופל (או לפחות בהוזלה משמעותית של הפרוצדורה)? כך גם יזכו הסטודנטים לחווית למידה הכרחית, וגם לא יפגע יתר על המידה כבודם של המטופלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכבוד נפגע יותר מתשלום תמורת הצצה במטופל (כהצעתך) או מהצצה שאינה כרוכה בתשלום (כמו במצב הקיים)? אין לי תשובה טובה לשאלה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבוד (כמו שראינו בדיון 1759 הוא דבר יחסי. יש מי שמוכן לחשוף את הטיפול בו לכל מאן דבעי, יש מי שמוכן להחשף לתלמידי רפואה, ויש מי שלא. יש גם מי שמוכן למחול על כבודו תמורת סכום כזה או אחר. (דודו טופז בנה על זה קריירה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא שאלת את השאלה הנכונה בדיוק. לפחות בישראל, אני לא חושב שיש ניתוחים מצילי-חיים שהחולה צריך כסף בשבילם: אם אפשר לעשות את הניתוח, הביטוח הרפואי משלם. אבל למה לקשר בין הרווח מההצגה לבין מימון הניתוח? אפשר לשאול פשוט, האם היינו מוכנים לאפשר לאדם למכור כרטיסים לניתוח של עצמו, סתם כדי להרוויח כסף? זה לא מאוד שונה בעיני מפורנוגרפיה: בשניהם האדם מוכר את פרטיותו. גם זנות דומה, אבל אולי קשה יותר: שם האדם מוכר קצת יותר מפרטיות1 - מכל מקום, אפשר להשאיר אותה בצד, כי פורנוגרפיה היא מודל דומה יותר לענייננו, ומספיק מוכר. נדמה לי כי קורה לא מעט שסתם אנשים, לא במצוקה כלכלית חריפה במיוחד, מוכנים לדגמן לפורנוגרפיה. אלו יהיו, מן הסתם, אנשים שפחות חרדים לפרטיותם. אני מוצא שאין לי שום נטייה רגשית או רציונלית להתנגד. ומה אם מדובר באנשים במצוקה כלכלית חריפה, שלא רוצים אך נדחפים לכך? אז אני מגלה שאינסטינקטיבית, כמו כולם, אני נוטה להתנגד. אז מה צריך להיות הכלל? אם נלך לפי האינסטינקט הזה - נניח, נרשה למי שישכנע שהוא לא עושה זאת מתוך יאוש - נגיע לאבסורד: אנחנו נרשה למי שפחות צריך את זה, ונאסור על מי שיותר צריך. האם, לפיכך, צריך לאסור על כולם? בדיון על מכירת כליות תמכתי במתן אפשרות למכור כליה (כמובן למדינה, ולא ישירות לחולים). אני נוטה לראות במכירת כליה, גם מתוך אילוץ, משהו שבעצם פחות קשה מחשיפה מתוך אילוץ (פורנוגרפיה, ניתוח בשידור חי) - הוא פחות פוגע בך כאדם. אבל אז הצגתי טיעון אחר, שעכשיו נראה לי בעייתי. אמרתי - הרי עם או בלי מכירת כליות, אנשים מגיעים לפעמים למצוקה כלכלית קשה. אם אתה אוסר עליהם למכור כליה, איך בכך אתה עוזר להם? הרי הם פשוט נשארים באותה מצוקה, שמן הסתם קשה להם יותר מהויתור על כליה. אבל יש בעיה בטיעון, במסגרת של מדינת רווחה. המצוקה הכלכלית של אנשים היא לא בלתי-תלויה במה שהחברה והרשויות עושות בעניינם. מדינת הרווחה נותנת לאדם רשת בטחון, שלא ירעב ללחם - אבל דורשת ממנו (או שואפת לדרוש) שיעשה מה שהוא יכול כדי כן לפרנס את עצמו. וכאן הבעיה - מה נחשב ל"יכול לפרנס את עצמו"? ברור שלא נגיד לו "לך לשדוד". אבל אם מכירת כליות, או מכירת זכויות שידור לניתוח, יהפכו למשהו נורמטיבי, אז אנו עלולים להגיע למצב שבו נאמר לו "אה, אתה הולך לניתוח? אינך זכאי יותר להבטחת הכנסה; הזמן, במטותא, את צוות הצילום של הערוץ המקומי". עבור אדם כזה, הזכות החדשה בהחלט מרעה את מצבו. אבל מה, מבחינה זו, קורה היום עם פורנוגרפיה? מן הסתם זה לא רלוונטי עבור מרבית הפונים ללשכת הרווחה, שחסרות להם תכונות נדרשות. אבל לא קשה לדמיין, בכל זאת, אנשים צעירים ונאים שמגיעים ללשכת התעסוקה. האם אנו יכולים לתאר לעצמנו שהלשכה תדרוש מהם לעסוק בפורנוגרפיה לפני שיקבלו דמי אבטלה? ברור שלא - אבל הרי הפקת פורנוגרפיה, ודוגמנות בה, חוקיות. מה קורה כאן? מן הסתם רובנו מחשיבים פורנוגרפיה לעבודה שמי שרוצה לעסוק בה, אז בסדר, אבל זו עבודה שמעטים בלבד מסוגלים לה נפשית; מי שלא רוצה, אסור להכריח אותו לכך - וזה לא שולל את זכותו לחיים בכבוד2. אני מאמין שאנו יכולים להתיר שידור ניתוחים, ושזה לא יוביל למצב של אילוץ לחשיפה, במובן של התניית זכויות רווחה; אני מאמין שזה יהיה כמו פורנוגרפיה. אפשר גם לעגן זאת בחוק. ואם יחוקק החוק המסדיר מכירת כליות, חשוב לקבוע בו שאין להתנות זכויות רווחה במכירת כליה. 1 ואולי בעצם, לאנשים אחרים זה פחות. מכל מקום, זה שונה. 2 אני בכל זאת קצת סקרן האם החוק מתייחס לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תועלתנית אתה כנראה צודק. אני גם לא מצליח למצוא בעיה מוסרית בצילום ניתוח. אין בזה דבר (אימננטי) ששולל את כבודו של אדם. התהייה שלי היא, האם חברה נתונה יכולה להחליט על ''ערכים מנחים'' עבורה, ולהגביל את חופש הפרט בשם ערכים אלו. למשל, בשל תפיסת ''כבוד האדם'' הנורמטיבית, אנו לא רוצים לפתוח דלת לאפשרות של צילומים חיים של ניתוחים והעברתם לציבור הרחב. ההיבט שמטריד אותי אינו מצבו של הפרט שעובר את הניתוח (אני מוכן להניח שאין כאן ניצול), אלא דמות החברה שאנו מבקשים לראות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שאצלי, אם אין מישהו שנפגע, איני רואה בעיה בדמות החברה. אינסטינקטיבית, היתי לי רתיעה מהרעיון. אבל ברגע שהבנתי שכנראה אין כאן מישהו ספציפי שנפגע, הרתיעה שלי די התפוגגה. מצד שני, אני חושב שאני מבין את הרעיון של ''דמות החברה'', ולא שולל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ההפניה לכאן מדיון 2290, הקישור הזה רלוונטי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 289051 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תרומת איברים ב-SMS בריאליטי הולנדי. מתמודדים בשידור חי על כליה": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאו שם איזה סרט אימה סביר יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שזו "מתיחה" - הם רצו "להפנות את תשומת הלב לדרישה הגבוהה לתרומת איברים". מין הומור שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שגם החולים שהתמודדו על הכליה נהנו מההומור הפנטסטי. אולי הם אפילו מתו מצחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הדיווח במהדורת החדשות של ערוץ 2 הערב, החולים (האמיתיים) היו בסוד המתיחה והשתתפו בה כדי להעלות את המודעות לצורך בתרומת איברים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |