הנזק האמיתי 19127
שגעון חברות הדוט-קום וההתעשרויות המטורפות של 1999 ותחילת 2000 אכן גרמו לעיוותים במשק ולתופעות של אי-צדק, אבל דבר אחד טוב קרה אז והוא שקרנות ההון-סיכון פתחו את דלתותיהן (ובהמשך לפעמים גם את ארנקיהן) כמעט לכל בעל רעיון. כך באו לעולם - יחד עם לא מעט חברות "זבל" - חברות סטארט-אפ רבות עם צוות מוביל טוב וטכנולוגיה מוצלחת.

היום, עקב המצב הקשה, אין יותר מי שיסכים להשקיע ברעיונות בשלב מוקדם, ולמעשה חברה נחשבת ל"השקעה טובה" רק כשכבר יש לה לקוחות משלמים (שלב שמגיע בדרך כלל רק מספר שנים אחרי שלב הרעיון). יזמים ובעלי רעיונות לא מוזמנים להציג את הרעיונות שלהם בפני הקרנות יען כי כמעט כל הקרנות שומרות את כל הכסף שנותר בקופתן להזרמות כסף יזומות (preemptive) לחברות שבהן כבר השקיעו בעבר.

בשורה התחתונה, אם דווקא היום בבוקר קמת עם רעיון מבריק לשירות או למוצר חדש, עדיף שתשכח (או שתשכחי) ממנו. תעשיית ההון-סיכון עייפה, עצובה, ובעיקר צינית מדי מכדי לפגוש אנשים כמוך. *זה* לדעתי הנזק האמיתי של נפילת הנסדא"ק ושאר הבורסות, וזה משפיע על כל אחד ואחת מאיתנו בלי קשר למעורבותנו בהיי-טק או לסל המניות שיש או אין ברשותנו.
הנזק האמיתי 19286
Not really, many companies manage to bootstrap themselves.

Hightech company - like gilat, and low-tech companies like Ben&Jerries.

You start with two people and little money, and grow as you earn more.

הנזק האמיתי 19289
וזה בדיוק מה שאני טוען - שבעקבות המצב, השיטה שתיארת הופכת לבלתי מעשית. לפחות בישראל, לא רק שקרנות הון-סיכון נמנעות מלהשקיע בחברות חדשות, כיום הן אפילו לא תטרחנה להזמין את היזם לפגישת היכרות. כל הכסף שבקופה משוריין עבור חברות הפורטפוליו הנוכחיות וכל הזמן מושקע במאמצים להוציא את אותן חברות (שבהן הקרן כאמור כבר מושקעת) מהבוץ. כך הופכת בעיית ה-bootstrap הפשוטה לחסם כניסה אמיתי עבור היזם הממוצע (זה שזקוק להשקעת seed כי אין לו כסף מהבית) והדלת נסגרת בפני יוזמות חדשות, מעניינות וחשובות ככל שתהיינה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים